שנת 2013 נגמרת בעוד פחות מ-96 שעות, ונראה שכבר אפשר להתחיל לסכם את השנה האומללה הזו על מנת להתכונן לאסונות של שנת 2014. אי לכך ובהתאם לזאת, הרי עשרת האירועים המשמעותיים בפוליטיקה הישראלית בשנת 2013:

1. יש עתיד: באה מפלגה, שההבטחה הכי גדולה שלה היא לגייס חרדים (כי זו הבעיה שלנו? שלא כולם נותנים שנתיים-שלוש מהחיים שלהם בתמורה לשכר רעב במקום שנשלם שכר הוגן בתמורה לעבודה הצבאית/אזרחית שהם עושים?), מבטיחה לשנות את שיטת הממשל למרות שהמצב שלה לא כולל שום דבר כזה (לא, העלאת אחוז החסימה היא לא שינוי שיטת הממשל, היא בקושי תיקון קוסמטי - אך בעייתי משהו - לשיטה הקיימת), הופכת את מעמד הביניים לסקטור (לפיד אמר שהמפלגה תהיה ש"ס של מעמד הביניים, לא אני) - וזוכה ב-19 מנדטים. כמו ששנו חכמים: I don't want to live on this planet anymore.
2. המלך בנימין הראשון: זה התחיל בחשיפה של הגלידה, נמשך למיטה במטוס ובינתיים הספיק להגיע לנרות ריחניים ולחשבון מים שלרוב מקבל פארק מים בגודל של מדינת ניו-יורק. בתגובה השתמשה הדוברות של ראש הממשלה באריק איינשטיין ובשלל סיפורים על זה שהיה מקרר ריק ושראש הממשלה חזר הביתה ולא היה מי שיכין לו חביתה. חוקרים עדיין מנסים למצוא את הקשר בין חוסר היכולת של ראש הממשלה לנהל משק בית ו/או להכין לעצמו חביתה (מה שכל ילד בן 8 שההורים שלו מרשים לו להתקרב לכיריים יודע לעשות) לבין הצורך לשלם על כל השטויות האלו מכסף ציבורי.
3. מסיבת התה: בדיוק כמו שמישל באקמן, ריק פרי, ריק סנטורום ועוד כמה חברים ממסיבת התה הצליחו לגרום למיט רומני להיראות בסך הכל דיי נורמלי, ככה מצליחים מירי רגב, דני דנון, אופיר אקוניס, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אורי אריאל, יוני שטבון ואם-יש-כמה-דבילים-ששכחתי-אז-סליחה לגרום לראש הממשלה להיראות קצת יותר שפוי. מצד שני, בינתיים ספרתי שמונה אהבלים, שאחד מהם שר, שלושה מהם סגני שרים (זה בטוח אומר משהו למישהו), אחת יו"ר ועדה בכנסת, אחד יו"ר הקואליציה והשאר סתם אנשים שיכולים להצביע בעד חוקים בכנסת. מי יכול לארגן לי כרטיס טיסה לברלין?
4. עזרה מבחוץ: לאמריקאים נמאס מהשטויות שלנו, אז הם שלחו את ג'ון קרי שיכריח אותנו לדבר עם הפלסטינים. בינתיים בשני הצדדים מצליחים, כרגיל, לבזבז את הזמן. במקביל לבזבוז הזמן הספקנו לשחרר מחבלים (רק תזכרו שאלו השמאלנים שאשמים, כן? אל תתנו לעובדה שהמפלגה הכי קרובה לשמאל בממשלה מונה רק שישה מנדטים לבלבל אתכם), להמשיך לבנות בהתנחלויות (מה הקטע לבנות במקום כלשהו כשיש לנו כוונה מוצהרת לפנות אותו?) ובעזרת הצד השני גם להמשיך ולחמם את האזור. שיהיה לנו בהצלחה.
5. מתקפת החיוכים: עוד עזרה חיצונית שקיבלנו הייתה מהאיראנים - מסתבר שאנחנו לא מצליחים לעשות מעצמנו צחוק כמו שצריך בכוחות עצמנו ושאנחנו צריכים עזרה מהאויב (לכאורה). הנשיא החדש רוחאני עלה לשלטון, וראש הממשלה נכנס לפאניקה: לא הוא קובע את המדיניות אלא חמינאי (אז למה כל השנים הפנית את האצבע למחמוד "היטלר" אחמדינג'אד?), גם רוחאני ירצה להפציץ אותנו (אהה, כן, טוב, בסדר. תהיה לו פצצה אחת והוא ישקיע אותה בניסיון להפציץ אותנו כי פשוט נמאס לו מזה שאיראן לא נראית לגמרי כמו עיי חורבות) ומשם הדרך להשפלה העצמית באו"ם הייתה קצרה.
6. Keep It Gay: כמה ריבים היו סביב הנושא של הזכויות וההכרה בזוגות חד-מיניים: לנפתלי בנט אין בעיה שהם יקבלו הטבות מס אבל הוא לא רוצה להכיר באפשרות שלהם להתחתן (מסתבר שזה עניינו); איילת שקד נכנסה לעימות חזיתי עם "ישראל חופשית" כי מסתבר שהיא לא מסוגלת לקרוא את ההבהרה "איילת שקד לא באמת אמרה את זה" שמופיעה בטקסט הנלווה לתמונה; יאיר לפיד היה צריך לגשר בין התיימרות המפלגה שלו להיות ליברלית לבין ערכיו של האח - בקיצור, עליז פה בסך הכל (אלא אם כן אתם משתייכים לקהילה הגאה, ואז קצת פחות עליז פה).
7. צנזורה עצמית: לימור לבנת, האמונה מטעם הממשלה על התרבות, קראה ליוצרים הישראליים להפעיל צנזורה עצמית, כי זה עושה לישראל שם רע בעולם או משהו כזה. אני רק רוצה להזכיר שלישראל יש שר חוץ שלא מאמין בדיפלומטיה וראש ממשלה שלא רוצה להיות ראש ממשלה ורק הוא ואשתו יודעים מה הוא עושה בתפקיד שלו - אנחנו עושים לעצמנו שם רע בלי עזרה של סרטים שמראיינים אנשי שב"כ שאומרים שזה אינטרס ישראלי לצאת מהשטחים (תזכירו לי למה זה סרט אנטי-פטריוטי).
8. הוא זכאי: אביגדור ליברמן, אחרי כמעט שני עשורים של חקירות, יצא זכאי. טוב שהוא חזר, שמעתי שזאב אלקין התקשה לחזק את הקשרים עם פוטין (ולאור העובדה שאובמה עוד מעט מוותר עלינו, אנחנו כנראה נזדקק לקשרים האלו).
9. חרדים באופוזיציה: לראשונה זה עשור המפלגות החרדיות מצאו את עצמן מחוץ לממשלה. עכשיו שמישהו יזכיר לי בבקשה איך זה עזר למישהו במשהו ואני אוכל להצטרף לחגיגות.
10. חורף: הסתבר לרבים מאיתנו שיש במדינת ישראל חורף ושאפילו יורד פה גשם ושלג מדיי פעם. אז נכון שאי אפשר להאשים אף אחד שלא היינו ערוכים לחורף בסדר גודל כזה, אבל מצד שני בכל שנה יש כתבה על כבישים ובתים שהוצפו, אז יכול להיות שקשה להגיד שאנחנו ערוכים לרעיון הכללי הזה של חורף. לא, נורא העיקר שביבי הצטלם בעוד כמה תמונות לאלבום "אני עם היפות שלי בחמ"ל המבצעים מציל את עם ישראל".

אבל איכשהו, למרות כל הסעיפים האלו, המדינה הזו עוד קיימת. נראה כמה זמן זה עוד יחזיק.

שבוע נעים לכולם.