כמיטב המסורת של הבלוג בשבוע הספר העברי (למרות שזה כבר חודש הספר העברי, אבל בישראל אוהבים להתעלם מהמציאות, אז נעזוב את זה), קבלו את הספרים שאף אחד לא טרח לספר לכם עליהם:

• ריקי ואני מאת יאיר לפיד. מדברי המבקרים: "כגודל הציפייה גודל האכזבה..." "ספר שהאיש הפשוט יתקשה להתחבר אליו..." "הוא לא אמור להיות כישרון ספרותי? מה זה הזבל הזה?"
• גאווה ואיסור פרסום מאת שוטרי מחוז תל-אביב. מדברי המבקרים: "יש סיבה שהספר הזה יותר ארוך מ'הארי פוטר' ו'החטא ועונשו' ביחד?" "גם ככה הכל נהרס בגלל הספוילרים..." "כמה שוטרים צריך כדי לכתוב ספר מחורבן עם סוף קיטשי?"
• פקה פקה מאת ציפי לבני. מדברי המבקרים: "כל כך הרבה הבטחות, אבל נראה כאילו דני דנון כתב את הספר..." "לא טוב, לא רע, סתם מיותר..."
• נגייס את כולם מאת יעקב פרי. מדברי המבקרים: "הצעתי למחבר: dude, get a life..." "פורט על מיתרי הלב של הקורא באופן מושלם..." "לא משהו שלא כתבו כבר..."
• דברי פרידה מאת מחמוד אחמדינג'אד. מדברי המבקרים: "שמונה שנים חיכינו לזה, היה שווה כל רגע..." "נקווה שהספר הבא בסדרה לא ירגיש אותו דבר..." "לסגור את הספר בתחושה של סיפוק..."
• אני יודע מה עשית בקיץ האחרון מאת ברק אובמה. מדברי המבקרים: "לא יצא לפני כמה זמן ספר דומה של ג'ורג' בוש?" "אתה מרגיש שהדמויות ממש שם איתך..."

קריאה נעימה.

שבוע הספר שוב כאן, וזה הזמן לרשימת הספרים החדשים שאין סיכוי שתמצאו על המדף שלכם:

• יש אנשים זיגזג מאת שאול מופז. מדברי המבקרים: "הספר הקודם בסדרה, 'בית לא עוזבים', היה יותר מוצלח..." "מרוב טוויסטים כבר לא רואים עלילה..." "סיפור בלי עמוד שדרה..."
• דירה להשכיר מאת אהוד ברק. מדברי המבקרים: "העלילה מתרחשת בין שתי נקודות עיקריות: אקירוב ואסותא. אני לא בטוח מה פחות מעניין..." "יופי של רימייק לסיפור הילדים הישן..."
• אסור להשוות לגרמניה מאת דני דנון ומירי רגב. מדברי המבקרים: "אם היטלר היה חי הוא היה תובע את שניהם על הפרת זכויות על 'מיין קמפף'..." "המלצתי למחברים היא בפעם הבאה לבדוק את העובדות ורק אחר כך להכניס אותן לספר..." "אולי החברים של כהנא ימצאו בספר הזה טעם כלשהו..."
• הכי פחות טמבל מאת מיט רומני. מדברי המבקרים: "קורע מצחוק. הציטוטים הגדולים של ריק סנטורום, ריק פרי ומישל בקמן..." "ניצח את הטמבלים האחרים, אבל בפרק האחרון אובמה מנצח..."
• מסך מפוצל מאת גיא זוארץ. מדברי המבקרים: "מדהים איך הספר הלא מעניין הזה נהיה רב-מכר..." "אין כישרון, אין תוכן, אין עניין, אבל זה קנה אותי..."
• צבא ה' מאת כנסת ישראל. מדברי המבקרים: "ספר חובה. לא, אני מתכוון לזה, זו חובה חוקית לקנות את זה..." "ספר מחורבן. למה התעקשו להכניס לספר הזה כל מילה שקיימת במילון, ולהשאיר עלילה כל כך דלילה ועדיין מסורבלת?"
• מתי תורי? מאת יגאל עמיר. מדברי המבקרים: "ספר מעולה באווירה אורווליאנית טיפוסית..." "אין ספק, הספר הזה חוזה את העתיד והשחרור קרב..." "ההקדשה לאחיו פשוט מרגשת..."

ועכשיו מבצע: קנו עוד היום את כל הספרים ותשלמו מחיר שהסופר לא יראה ממנו כלום.

יום טוב.

שלום רב לכולכם.

היום חל יום הולדתי ה-21. לדבר הזה יש שתי משמעויות:

הראשונה היא שאני יכול, איך לא, לרוץ לכנסת. עכשיו צריך רק לחפש מישהו לרוץ איתו. אולי דוד גרוסמן בעניין.

השנייה היא שלמרות שיש לי רשיון פחות מחצי שנה, אני יכול להסיע היום רכב מלא בלי מלווה. כמובן שאין לי מה לעשות עם זה, כי ביטוח לרכב המסחרי שיש לנו עולה הון, ככה שכרגע אני מקורקע.

בימי הולדת קודמים סיפרתי קצת על עצמי ועל הישגיי בתחומים שונים במהלך השנים שחלפו. אבל השנה, מסיבות שונות, אני צריך זריקת אגו דחופה. לכן, עלה בראשי רעיון מבריק. וכך הגיע זמנה של עוד קטע בפינה...

כן, כן. החלטתי להעלות מנהיגי עבר שונים מהקבר (ממשי או פוליטי), על מנת שיברכו אותי ליום הולדתי. מה קרה? רק מכתבים להיטלר מותר להם לכתוב? אז, אני מקווה שתיהנו, ואם לא, אז אל תשכחו לכתוב מזל טוב קטן וחביב בתגובות:

נשיא מצרים ה-4 חוסני מובארכ ונשיא תוניסיה ה-2 זין אל-עאבדין בן-עלי.

אוריה, שלום.

מה, אתה חושב שלא קלטנו אותך?

זהו, נכנסנו לקטגוריה של "מנהיגים לשעבר", וכבר אתה מכניס אותנו לעסקים שלך?

תן קודם לנוח, לשתות משהו (אגב, לא יזיק לי משהו לשתות בחקירות האלו - ח"מ), אח"כ נדבר.

אבל אם כבר החלטת להיות בן-אלף בשביל חיזוקי אגו, אנחנו לא נהרוס לך את העסק. אנחנו יודעים כמה האגו חשוב לתפקוד הגברי.

אז שיהיה מזל טוב, יום הולדת שמח, ותזרוק עלינו איזו מילה טובה לערבים.

באמא ש'ך.

יאללה ביי,

מוחמד חוסני סייד אבראהים מובארכ וזין אל-עאבדין בן-עלי.

ראש ממשלת ישראל ה-12, אהוד אולמרט.

מר בר-מאיר, שלום.

מה, מה נראה לך? שבכל התקופה שבה מותר לך להתעסק בפוליטיקה אתה תשמיץ אותי, ואז אני אבוא ואברך ליום ההולדת שלך?

למה? אני חבר שלך? אני מכיר אותך? אני יודע עליך משהו? אנחנו אפילו לא חברים בפייסבוק.

לך תחפש מי יברך אותך,

אהוד אולמרט.

נ.ב. יועץ התקשורת שלי אמר לי שזה לא יציג אותי מי-יודע-מה, אז שיהיה בכל זאת יום הולדת שמח.

נשיא ארצות הברית ה-26, תאודור רוזוולט.

לכבוד מר אוריה בר-מאיר, שלום.

עכשיו אתה נזכר?! איפה הייתה ההתייחסות אליי כל השנים הללו?!

אני זכיתי בפרס נובל לשלום, הפסקתי מלחמות, שברתי מונופולים. אני זוכה ממך להתייחסות? נאדה.

אבל אל הקרוב-רחוק שלי, פרנקלין, ברור שתתייחס, נכון?! אז מה אם הוא אמר שהיהודים בגרמניה הנאצית מגזימים? אז מה אם הוא מנע מהם להגר לארצות הברית? אז מה אם הוא לא הפציץ את אושוויץ?! אליו אתה תתייחס.

דווקא הייתי כותב לך ברכה יצירתית, שנונה, הומוריסטית פה ושם - אבל זין! תסתפק ב"מזל טוב" פשוט וקר.

שלך,

תאודור "טדי" רוזוולט.

הדוצ'ה של איטליה, בניטו מוסוליני.

לכבוד מר בן-מאיר -

[אם תקרא לי עוד פעם בן-מאיר, תקבל כאפה!]

סליחה, טעות שלי.

לכבוד מר בר-מאיר:

אתה באמת חושב שמעניין אותי מישהו מנוון שחי בדמוקרטיה ומשרת בפקקטע צבא עם המדים הכי מכוערים עלי אדמות?

החולצות הירוקות-זית? החולצות הירוקות-נזלת? זה שם זה?! מה בדיוק עבר למי שהחליט על הצבע הזה בראש?!

טוב, לא משנה. בקיצור, מבחינתי אתה בורג שלא נמצא במכונה, אז מה לי ולך?

אבל מקווה שבילית,

בניטו אמילרקה אנדריאה מוסוליני.

לכבוד מר אוריה בר-מאיר, שלום וברכה.