שלום לכם גבירותיי ורבותיי.

הגיע הזמן לסיים עם הפארסה (שלמרבה הצער משקפת את המציאות) של מלחמת העולם השלישית.

תיהנו:

פרק ז' - הכפתור האדום

מייג'ור סאם התכוון לעלות על המטוס שלו ולחזור למקום מוגן בארצות הברית, כשנשמעה מאחוריו צעקה.

"סאם! חכה רגע!"

"נוטקר?" שאל סאם כשראה מי רץ על מסלול ההמראה. "מה אתה עושה כאן?"

"ג'אגלינג," אמר רן בעצבנות. "מה נראה לך שאני עושה כאן? אני רוצה לתפוס איתך טרמפ לצרפת."

"אני טס לארצות הברית," אמר סאם, "ואני לא עושה נחיתות ביניים."

"לא אמרת שאסור לך להיות בארצות הברית בגלל שהיא כולה מוצפת בערסים הודות לפצצה המיוחדת של פוטין?"

"טוב, אז אני לא אסע לארצות הברית. למה דווקא לצרפת?"

"יש לי שם בית קיץ," אמר רן, "ואתה מוזמן."

"יש דיל," אמר סאם. "אפשר רק לדעת למה אתה לא מנהל את המדינה שלך?"

"גדי הוא ראש הממשלה החדש, ואני חופשי ומאושר."

"הלו? מרכזיה?" שאל גדי פסט. "אני צריך את הטלפון של לשכת נשיא איראן. הלו? הלו? לעזאזל!" אמר כשניתק את הטלפון. "אולי גם אני צריך ללכת מפה ולתת למדינה הזו להיות מושמדת."

"אין סיכוי!" נשמע קול וגיא פינס נכנס לחדר.

"מה אתה רוצה?" שאל פסט, "ואיך זה שאתה עדיין חי?"

"יש לי מקלט פרטי," אמר פינס. "ואתה לא הולך להשמיד את המדינה הזו! בגלל רונית תירוש המטומטמת הזאת והחוק הדבילי שלה הייתי צריך לחכות חצי שנה לפני שנכנסתי לפוליטיקה ואתה לא הולך לגרום לזה להיות המתנה לשווא!"

"אתה יודע שאם אתה לא מתעסק בפוליטיקה כעיתונאי אתה לא צריך לעבור תקופת צינון, נכון?"

"זה לא משנה עכשיו," אמר פינס. "תמנה אותי לשר הביטחון שלך ותראה איך אני משיג לך את אחמדניג'אד!"

"מונית," אמר פסט.

"מה, בלי השבעה, בלי כלום?"

"אוי לי," אמר פסט. "חכה רגע, אני אמצא איזה ספר תנ"ך פה."

"מוחמד?" שאלה המזכירה.

"אמרתי לך מאה אלף פעם: זה שאת רוצה להבדיל ביני ובין אבא שלי לא אומר שאת יכולה לקרוא לי מוחמד כאילו אני חבר שלך! תקראי לי אדון אחמדניג'אד!"

"מה אתה, שרה נתניהו?"

"לעולם, אבל לעולם אל תשווי אותי לשרה נתניהו!" התעצבן אחמדניג'אד. "מה את רוצה?"

"ראש הממשלה הישראלי רוצה להזמין אותך לפגישת חירום."

"שישכח מזה. מאז שג'ומן הזה צירף אותי לצד שלו אני רק חוטף יותר פצצות."

"ומה בקשר לריאיון בעונה החדשה של התכנית של גיא פינס?" שאלה המזכירה.

"הוא לא פרש מהתקשורת כדי לעבור לפוליטיקה?" שאל אחמדניג'אד.

"הוא ויתר על זה וחזר לשואו-ביזנס. אז אתה מעוניין להתראיין לתכנית הפתיחה, או לא?"

"כאילו דה! תארגני לי מטוס ישיר לישראל."

"אתה חיית מחמד טובה, אמין. אתה חיית מחמד טובה!" אמר פוטין בזמן שליטף את ראשו של אמין אל-אסד.

"קראת לי?" שאל גולאגוביץ' שבדיוק נכנס למשרדו של פוטין בקרמלין.

"כן, בוריס," אמר פוטין. "קבעת תור עם הווטרינר?"

"כן. יש לו תור לסירוס עוד שעה."

"את מי מסרסים?" שאל אסד.

"אותך," אמר פוטין. "לא חשבת שאני אתן לך להיות חיית המחמד שלי בלי שתעבור את כל הטיפולים המתאימים, נכון?"

"ו..." שאל אסד בחשש, "זה סירוס כימי או סירוס-סירוס?"

"בוא נאמר שאתה צריך בשביל זה הרדמה," אמר פוטין, ואסד החל להחוויר.

"הרופא אמר שבגלל המלחמה לקחו לו את כל חומר ההרדמה, אז זה יהיה בלי," אמר גולאגוביץ'. לשמע המשפט הזה אסד נהיה לבן כסיד, ואחרי שנייה נמלט מהמקום, אפילו לא טורח להוריד את הקולר שפוטין שם לו, תוך כדי מלמולים "אני חוזר לאחמדניג'אד".

"תפוס אותו," אמר פוטין, "ותדאג שיסרסו אותו ככה שהוא ירגיש את זה הרבה יותר חזק."

"מר פינס?" שאל אחמדניג'אד כשנכנס למשרדו של פסט.

"כן," שאל פינס. "תודה שבאת, מר אחמדניג'אד. שנתחיל בריאיון?"

"כן, מדוע לא," אמר אחמדניג'אד. "אפשר רק לדעת למה הזמנת אותי?"

"כי הוא שר הביטחון שלי," אמר פסט שבדיוק נכנס למשרד, "וחשבנו שנינו שיהיה נחמד לדבר איתך כשני מנהיגים באותו צד של המתרס."

"לעזאזל!" אמר אחמדניג'אד. "ידעתי שאתה סיימת עם התוכנית שלך!"

"אני חושב שאתה תאהב את מה שיש לנו להגיד," אמר פסט.

"נשמע."

"מקורות מודיעין מוסרים לנו," אמר פינס, "שסוריה היא חיית המחמד הראשית החדה של פוטין. אם היא תושמד פוטין יישאר ללא חיות מחמד משלו ויהיו לו רק כמה בעלי ברית שיכולים להחזיק אותו בביצים. זה אמור להחליש את פוטין מאוד."

"אז אתם רוצים להשמיד את סוריה, הבנתי." אמר אחמדניג'אד. "ולמה זה צריך לעניין אותי?"

"כי הם בכוננות מפני מתקפה שלנו כל הזמן," אמר פסט, "אבל הם לא חושבים לרגע שאתם תתקיפו אותה. יש לך כפתור אדום שאמור לחסל את סוריה, לא?"

"ותמיד רציתי להשתמש בו." אמר אחמדניג'אד, לחץ את ידי הנוכחים ועז את המקום.

"עד כמה תעזור לנו השמדתה של סוריה?" שאל פסט.

"לא הרבה," אמר פינס, "אבל כולם מתבלבלים כל הזמן בין רוסיה לסוריה, וחשבתי שהגיע הזמן לעשות לזה סוף."

"איך בדיוק מינית את גדי לראש הממשלה?" שאל סאם לאחר שהם השתכנו בבית הקיץ של רן.

"בוא נראה," אמר רן, "אין שם ממש אף אחד שיכול להגיד לי 'לא', אז עשיתי את זה וזהו."

"זה לא חוקי!" הזדעק סאם.

"זה גם לא ממש אכפת לי," אמר רן.

"אתה עכשיו חוזר לישראל וממלא את תפקידך כראש ממשלה!"

"אבל אין לי של מי להיות ראש ממשלה."

"אם אתה לא רוצה שאני אפציץ לך את בית הקיץ הזה, תחזור לישראל עכשיו."

"רואה למה לא אוהבים יהודים?!" שאל רן והתחיל לארוז.

אסד רץ לתוך המטוס שלו והמריא, ומייד אחריו המריא לאוויר מסוק בו טס גולאגוביץ' שניסה להפיל את המטוס הסורי. התכנית של אסד הייתה להגיע לארמונו, ושם ללחוץ על הכפתור האדום שישמיד את רוסיה לחלוטין. המטוס התרסק ישר לתוך הארמון, ואסד יצא מהמטוס ורץ בכל כוחותיו לעבר הכפתור האדום. גולאגוביץ' רץ אחריו, מנסה לתפוס אותו. אסד כמעט לוחץ, גולאגוביץ' כמעט תופס, ולפני שיכולנו לדעת מה קדם למה, אחמדניג'אד לחץ על הכפתור האדום והשמיד את סוריה, ובעצם מנע את סיום המלחמה. או שדווקא קידם?

"מצויין," אמר פינס. "רוסיה עכשיו ברשות עצמה, בלי חיות מחמד!"

"ועכשיו מה?" שאל פסט.

"עכשיו אתה צריך להחזיר לי את מקומי," אמר רן שבדיוק נכנס עם מייג'ור סאם לחדר.

"על גופתי המתה," אמר פסט.

"אוקיי, לא צריך," אמר רן ופנה לצאת, אך סאם עצר אותו.

"תן לו את הכסא שלך או שאני מפציץ את ישראל," אמר סאם.

"אפשר לחשוב מה יש פה להפציץ," אמר רן. "ומה גיא פינס עושה פה?"

"הוא שר הביטחון החדש שלי," אמר פסט. "אם אתה רוצה אתה יכול להיות העוזר האישי שלי."

"בשביל שתתייחס אליי כמו שאני התייחסתי אליך?" שאל רן. "אני לא אידיוט, בכל זאת."

"קיוויתי," אמר פסט.

"לגיטימי," אמר פינס.

"מתי אתה חוזר בעונה חדשה?" שאל סאם.

"אפשר לדעת מי פה ראש הממשלה?" שאל רן.

"אני," אמר פסט.

"אוקיי," אמר רן.

"לא אוקיי ולא נעליים!" התעצבן סאם. "גדי, אתה לא מונית באופן חוקי לראש הממשלה ואתה מתבקש לפנות את הכיסא."

"אנחנו במצב של מלחמה," אמר פסט, "אין לנו זמן לשטויות כאלה!"

"הוא צודק," אמר רן, "אנחנו במלחמה."

לפוטין נמאס: הוא היה בלי גולאגוביץ', בלי מדבדב, בלי חיות מחמד, כיתת היורים שלו גויסה ופתאום כל המדינות שהיו על תקן בנות ברית התחילו לתפוס עליו תחת. הוא הלך לחדר הסודי שלו. היה לו שם כפתור אדום משלו. הכפתור הזה אמור להשמיד את כל רוסיה ואת כל בעלות הברית שלו. למזלו של העולם הדמוקרטי, הוא הצליח.

"הלו?" שאל פינס כשהטלפון צלצל. "מה, ברצינות?"

"מה קרה?" שאל רן.

"כל האויבות שלנו הושמדו," אמר פינס. "המלחמה נגמרה."

"יופי," אמר סאם. "אז אתה יכול לחזור להיות ראש הממשלה."

"קיבינימט!" אמר נוטקר. "גדי, תגיד, כמה ישראלים חיים יש?"

"מלבדנו יש 117," אמר גדי.

"נפלא," אמר נוטקר, "כלומר שסך הכל אנחנו מאה עשרים. תגיד לכולם שהם עכשיו חברי כנסת ושיתחילו להזיז את התחת שלהם!"

"גם אני חבר כנסת?" שאל גדי.

"כן," אמר נוטקר.

"אתה יודע," אמר גדי, "אני מתחיל לראות אופק חדש לגמרי."

"אז תפסיק להסתכל על הפוסטרים של 'אופק חדש' ותתחיל לעבוד, חתיכת זבלן שכל!" אמר נוטקר בעצבים. "צריך להתכונן למלחמה הבאה!"

"מה להתכונן?" שאל סאם. "הרגע סיימנו אחת."

"אל תדאג," אמר נוטקר, "בקרוב תהיה עוד אחת."

שבוע טוב.

שלום, שלום.

בהיעדר משהו באמת מעניין במתרחש במרחבי ארצנו, אני מביא פרק נוסף של מלחמת העולם השלישית:

פרק ו' - מושמד לטובה

"מי אתה?" שאל פוטין את הבריון הרוסי שנראה כמו שומר בגולאג.

"הוצאת את מדבדב להורג כי הוא העז לקטוע אותך, אז אני העוזר החדש שלך, בוריס," אמר הגולאגיסט.

"שם מלא, בבקשה," אמר פוטין.

"בוריס לאוניד גולאגוביץ'," אמר בוריס.

"אז ישנם עוד עובדים טובים בימינו," אמר פוטין שלא התקשה להבין במה עבדו הוריו של בוריס. "אתה יהודי?"

"אם תגיד את זה שוב אני אסדר לך פגישה עם מדבדב," אמר גולאגוביץ'.

"מעולה," אמר פוטין. "ושלא תעז לאיים עליי ככה שוב, אני הדיקטטור שלך ואתה תתנהג יפה, ברור?"

"כן אדוני," ענה גולאגוביץ', "סליחה אדוני."

"יופי," אמר פוטין. "עכשיו תגיד לי, צפון קוריאה הושמדה לחלוטין?"

"הכל."

"תשלח מברק לאסד."

"פוטין רוצה לפגוש אותי?" שאל אמין אל-אסד. "הוא יודע על הפגישה?"

"אין לי מושג," אמר עוזרו, "המטוס מחכה, מה אתה מחליט?"

"שיחד איתי יעלו עוד עשרים חיילים."

"תגיד לי, למה אתה עוד פה?" שאל נוטקר את מייג'ור סאם. "למה?! האם לא מספיק שאני צריך להנהיג עם שבטוח שאם יהודי מואשם בהפלצה זו אנטישמיות?! האם אין זה עונש מספיק שאני צריך לסבול את נוכחותך המצחינה פה?"

"אתה יודע שלא כל העם שלך כזה," אמר סאם מבלי לענות בכלל לשאלתו של נוטקר, "יש לך פה גם ערבים ודרוזים."

"ומי אתה חושב גויסו ראשונים לקרב?" שאל נוטקר, "תמיד תשלח קודם את המיעוטים שלך, סאם."

"אני המיעוטים שלי," אמר סאם, "ככה שזה לא ממש עובד."

"עכשיו תענה לי על השאלה."

"אני לא יכול לחזור לארצות הברית," אמר סאם, "יש התראות על פצצות ערסים שממשוגרות לכל רחבי המדינה שלי."

"בו-הו," אמר נוטקר, "אני נותן לך חמש שניות לעוף מהמשרד ושעה לעוף מהמדינה או שאני תוקע אותך בחדר עמוס ערסים נתנייתים וטבריינים, רוצה?"

"היה נעים לשוחח איתך."

"אני חייב להגיד שזה שהעוזר שלך העמיד מול כיתת יורים את כל בני הלווייה שלי זה קצת מעליב," אמר אסד.

"הוא רגיל לשיטות של סטלין," אמר פוטין. "עכשיו סתום ת'פה ותקשיב לי: אני לא יודע אם אתה יודע, אבל איראן עברה לצד של האמריקאים הקפיטליסטים-חזירים-מסריחים-שמנים - "

"הבנתי את הפואנטה," אמר אסד שנגולה אבן מעל ליבו, "ולא, לא ידעתי."

"לכן רציתי להציע לך את תפקיד חיית המחמד הראשית שלי," אמר פוטין. "תקבל את כל ההטבות."

"זה ממש תואר רשמי? חיית מחמד?"

"יש לך בעיה עם זה?!" נבח עליו גולאגוביץ'.

"אה-אה, בוריס," אמר פוטין, "אמין הוא אורח וכך עלינו להתייחס אליו. אז מה אתה אומר, אמין?"

"מה אני צריך לעשות?"

"בתור התחלה עלינו לסיים סיפור עם נוטקר," אמר פוטין, "הוא מפציץ בלי אבחנה."

"גדי," אמר נוטקר, "תתקשר לאסד ותגיד לו שאני אתן לו את הגולן בתמורה להסכם שלום."

"אני לא מוכן לוותר על הגולן," אמר גדי.

"וואו, לרגע ממש היה אכפת לי מה אתה חושב, מרגיש ומוכן לעשות," אמר נוטקר, "אבל זה עבר לי, תתקשר לאסד."

אולם אז הטלפון צלצל. גדי הרים את השפופרת ולאחר מספר מילים בסגנון "הבנתי", "תודה" ו"נהיה בקשר" הוא ניתק.

"מי זה היה?" שאל נוטקר.

"לא נראה לי שהירידה מהגולן רלוונטית יותר," אמר גדי.

"לבן זונה יש דרישות חדשות?!" קילל נוטקר.

"לא," אמר גדי, "הבן זונה השמיד את טבריה ונתניה. הוא חזר לצד של פוטין."

"רגע, רגע, רגע," אמר נוטקר, "ישראל כולה הושמדה?"

"זה רק אנחנו וכמה חיילים," אמר גדי.

"הגיע הזמן!" קפץ נוטקר משמחה. "אפשר לעוף מהחור הזה סוף-סוף!"

"אתה לא יכול ללכת!" אמר גדי, "מישהו צריך לדאוג לחיילים הנותרים."

"על הזין שלי," אמר נוטקר. "אני נוסע מפה. שמעתי שצרפת היא עיר מוגנת, ויש לי שם בית קיץ. ביי-ביי."

"אבל מי ידאג ל - "

" - אנשים? אמרתי, על הזין שלי." אמר נוטקר, "אבל אם תרצה, אתה יכול לעשות את זה."

"באמת?"

"כן," אמר נוטקר. הוא לקח דף ועט ורשם: "אני, ראש הממשלה הארבעה-עשר של מדינת ישראל, ראש ממשלת ישראל ה-54, רן נוטקר, ממנה בזאת את גדי פסט לראש ממשלת ישראל. על החתום, רן נוטקר."

"זהו, אני ראש ממשלת ישראל עכשיו?" שאל פסט.

"אכן," אמר רן. "כמו שאתה רואה, הכל לטובה. אין ישראל, אני בפריז, אתה כאן, אברי באדי איז האפי."

"נכון," הסכים פסט.

"ועכשיו, אם תסלח לי," אמר רן, "יש לי עוד סיכוי לתפוס טרמפ עם המטוס של סאם." אמר, ועזב את החדר.

סופשבוע נעים לכם.

מה שלומכם?

אתמול בלילה והיום עלה בי כבר הפרק החמישי בסיפור מלחמת העולם השלישית, אז הנה הוא, במיוחד בשבילכם.

רק אציין שאני משתמש בשני הביטויים החדשים שטרם הוכרו על ידי האקדמיה ללשון, על מנת להכות בברזל כל עוד הוא חם.

פרק ה' - התקדמות היא כן מילה גסה

"תביא לי רגע את הטלפון," אמר סאם, "אני רוצה לדבר עם שר הביטחון שלי."

"אתה מחזיר לי על זה את הכסף? כי זו הרי שיחת חוץ," אמר נוטקר.

"רגע, אם כמעט כל מדינת ישראל הושמדה, מי מפעיל בכלל את הטלפונים והטלוויזיות?" שאל גדי.

"יום אחד תבין שתקשורת באשר היא - אם זה טלוויזיות, טלפונים או כל דבר אחר שצמא לרייטינג ו/או לאס.אמ.אסים שלך - פשוט לא ניתנת להשמדה," אמר נוטקר. "תשמיד את כל היקום, אבל היא לא תושמד."

"אפשר להשתמש בטלפון?" שאל סאם.

"למה?" שאל נוטקר.

"אני רוצה לברר על חבורת הברברים הזו," אמר סאם.

"אתה מתכוון קונדליסטים," אמר גדי.

"זה לא קונדליסטים," אמר נוטקר. "אלה סתם ונדליסטים רגילים. קונדליסטים זה משהו כמו בארט סימפסון."

"יש בזה משהו," אמר גדי.

"אני מצטער לקטוע את הוויכוח שחשיבותו במלחמה היא גדולה במיוחד, אבל מה זה קונדליסטים?" שאל סאם.

"וזה שתדע מה זה קונדליסטים יעזור לנו במלחמה?" שאל נוטקר.

"אתה רוצה להישאר ראש ממשלה?"

"ברור שכן. אני סתם מקטר 24/7 על זה שאני רוצה לעוף מפה."

"אז אם אתה רוצה שאני אעזור לך לעוף מפה אתה תדבר יפה ותסביר לי מה זה לעזאזל קונדליסט," אמר סאם. "שנים של לימוד עברית בישיבה ובישיבה יוניברסיטי ואף פעם לא לימדו אותי את המילה הזו."

"אתה למדת בישיבה ובישיבה יוניברסיטי?" שאל גדי. "חשבתי שאתה אתאיסט."

"כן, אבל כמו כל יהודי טוב בגולה אני רוצה לרשת את העסק המשגשג של אבא, אז כשאבא אומר לי ללכת לישיבה יוניברסיטי אני הולך לישיבה יוניברסיטי. בקיצור, מה זה קונדליזם?"

"שילוב של קונדסון וואנדליסט," אמר נוטקר. "מרוצה?"

"אה, כמו הישראלים שגונבים ברזים מכל בית מלון אפשרי?"

"לא, זה יותר פולידליזם," אמר נוטקר.

"שזה אומר?"

"שילוב של פוליטיקאי וונדליזם," אמר גדי.

"מה הקשר לפוליטיקאים?"

"ניסינו גנבדליזם, אבל אתה חייב להודות שפולידליזם מצלצל יותר טוב, וגם ככה יש לזה את אותה המשמעות," אמר נוטקר.

"יש בזה משהו," אמר סאם.

"אדוני," נכנס מדבדב למשרדו של פוטין, "צפון קוריאה עומדת בפני השמדה."

"למה?" שאל פוטין.

"כי זה יעד אסטרטגי של האויב," אמר מדבדב.

"לא, דביל. למה אתה מודיע לי על זה? אתה מנקה השירותים בסך הכל."

"כן, אבל כל השאר גויסו סלאש מתו סלאש נכנסו לתרדמת סלאש נשבו סלאש גורמים להיראות לחבר'ה של צ'רנוביל להיראות לא רע, אז אני מה שנשארתי."

"הבנתי," אמר פוטין. "מי מנסה להשמיד אותה?"

"חכה רגע," אמר מדבדב, כשקיבל הודעה לתוך האיתורית שלו. "לא מנסה, הצליח."

"כוס של האמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ..."

"אני כבר חוזר," אמר גדי.

"לאן אתה חושב שאתה הולך?" שאל נוטקר.

"לשירותים, אני עוד רגע מתפוצץ."

"מה אתה? ילד פואדגנון? תתאפק, למען השם," אמר נוטקר.

"את הביטוי 'ילד פואד גנון' אני דווקא כן מכיר, ולא ממש מבין מה הקטע שלו," אמר סאם.

"זה אומר מישהו עם יכולת שכלית ומנטלית של ילד בגן," אמר נוטקר.

"את זה אני יודע, התכוונתי מה הקטע התחבירי שלו?" אמר סאם. "כלומר, מה זה ילד פואד גנון? זה לא אמור להיות הילד פואד בגנון או משהו כזה?"

"אל תשאל אותי, תשאל את המתרגם של גוגל," אמר נוטקר, "אתם המצאתם אותו, והוא המציא את הביטוי הזה. עכשיו, אפשר לסיים את שיעור הלשון הזה?"

"אתם יודעים מה מטריד אותי?" שאל גדי.

"לא ממש אכפת לי," אמר נוטקר.

"איזו הפתעה," אמר גדי. "אבל באמת, כמה זמן נמשכת המלחמה הזו?"

"אני יודע? שנה בערך," אמר סאם.

"ורק אני שם לב שאנחנו לא באמת מתקדמים לשום מקום?" שאל גדי.

נוטקר וסאם הביטו בו המומים.

"...אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמא של מי שעשה את זה!" אמר פוטין. "אפשר לדעת למי קיללתי את האמ-אמ-אמ-אמ..."

"מה אמרת?" שאל נוטקר.

"אנחנו כבר שנה במלחמה והיא לא הולכת לשום מקום," אמר גדי.

"ולאן בדיוק היא אמורה ללכת או להתקדם?" שאל סאם. "מלחמות לא מתקדמות."

"האמת היא שעסקי הנשק והקבורה דיי התקדמו בשנה האחרונה," אמר נוטקר.

"סתום רגע, רן," אמר סאם. "תראה, מלחמות לא מתקדמות. מתישהו הן נגמרות ואז מתסבר שהן היו בגדר טמטום מוחלט ברוב המקרים ואז מנסים לעשות הכל ללא הצלחה כדי למנוע את מערכת הטמטום הבאה, וזה אף פעם לא מצליח, כי אנחנו מטומטמים מדיי."

"רגע, אמרת שרק ברוב המקרים זה מתגלה בטמטום מוחלט," אמר נוטקר. "תן דוגמא מתי זה לא מתגלה כטמטום מוחלט."

"מלחמת וייטנאם, לדוגמא," אמר סאם. "זו הייתה מלחמה חיונית מאין כמותה, וממש לא מטומטמת."

"תגיד," אמר נוטקר, "עוד נשארו כרטיסים?"

"למה?" שאל סאם.

"לסרט שאתה חי בו," אמר נוטקר.

"...אמ-אמ-אמ-אמ-אמ-אמא?" סיים פוטין את שאלתו.

"לאחמדינג'אד," אמר מדבדב.

"כוס של ה-"

"-בבקשה אל תתחיל," אמר מדבדב, "הנקדוה ברורה."

"אתה העזת לקטוע אותי?" שאל פוטין. "אתה העזת לקטוע את הדיקטטור הנשגב שלך?"

"הו, שיט," אמר מדבדב.

עד פה להיום.

בפרק הבא מערך הכוחות ישתנה שוב, אז תקפצו לבקר.

שבוע טוב.