היי בוז'י.

לפני הכל, רציתי לברך אותך על ניצחונך בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה. אמנם סביר להניח שבפעם הבאה תפסיד כי אתה יושב במפלגה שבה לא מסוגלים לשבת חמש דקות בלי לתקוע ליושב הראש סכין בגב או לרוץ לקואליציה, אבל עד אז אתה מוזמן לנוח על זרי הדפנה.

סתם, לא באמת, אין לך זמן לנוח על זרי הדפנה. עוד לא נכנסת לתפקיד באופן רשמי וכבר יש לך מבחן ראשון. אל תדאג, הוא ממש פשוט, יש אפילו סיכוי שלא תיכשל בו:

יש שמועות כאלה, לא ברור אם הן נכונות אבל במציאות שלנו כלום לא יפתיע אותנו, שביבי ממש רוצה את מפלגת העבודה בממשלה, והוא מוכן אפילו לזרוק את האח של יאיר, בנט, בשביל זה. יש גם שמועות שבגלל שעברו שלוש שנים מאז שהיית שר, אתה ממש מתגעגע לקואליציה ושאתה רוצה לחזור.

אז הנה המבחן שלך: לא, ולשם הדגשה אני אחזור על זה שוב, לא להיכנס לקואליציה.

אני יודע שזה קשה לך, בעיקר בגלל שאתה חסיד גישת ה"לשנות מבפנים". אז תרשה לי להרגיע אותך: מפלגת העבודה לא שינתה כמעט שום דבר בשש הממשלות בהן היא הייתה חברה ולא עמדה בראשן. כלומר, ברצינות, איזה הישג מפלגת העבודה לגלגוליה יכולה לזקוף לעצמה בממשלות של שמיר, שרון, אולמרט ונתניהו? הנה רמז קטן: את התרגיל המסריח. נכון, זה היה כישלון, אבל לפחות שמעון פרס חיסל את ממשלת השיתוק הלאומי (אה, הנה עוד הישג שלכם בקואליציה - הבאתם עלינו ממשלת שיתוק לאומי). אז באמת שאתה יכול להיות רגוע בקשר לרעיון ה"שינוי מבפנים": הוא לא עובד, ואני מבטיח לך שמדינת ישראל לא תפסיד כלום חוץ מכמה ממים נחמדים שיצחקו עליך.

אמנם נכון הקטע הזה שאתה יושב במפלגה שהמפלגה היחידה שמתפקדת יותר גרוע ממנה באופוזיציה זו קדימה, אבל זה רק כי אין לכם ניסיון. תחשוב על זה: מתוך 12 ממשלות שמפלגת העבודה על גלגוליה לא עמדה בראשן, המפלגה ישבה באופוזיציה על פני כל הכהונה של הממשלה רק בשש. אז נכון שכרגע המפלגה שלך לא משהו בלהיות אופוזיציה לוחמת לנתניהו, או אפילו אופוזיציה לוחמת לחבורת חלזונות חדורי מוטיבציה, אבל אולי אם תנסו לתרגל לשבת באופוזיציה במקום ללכת לאזור הנוח שלכם שבו אתם, ובכן, גם לא ממש מתפקדים, תוכלו להתקרב למשהו שנקרא "אופוזיציה".

אה, ויש גם את הקטע הזה שמפלגת העבודה מתיימרת להיות אלטרנטיבה לליכוד. נכון שהיא לא, כי בסוף שתי המפלגות דופקות את האזרח הקטן עד העצם, אבל יש מצב שלא יזיק לכם לפחות לנסות להיראות כמו אלטרנטיבה. אם שאלת את עצמך למה ראש הממשלה האחרון ממפלגת העבודה היה אהוד ברק, יש מצב שזה קשור לזה שלמפלגה שלך יש עמוד שדרה מגומי.

אז כמו שאתה רואה, יש לך מבחן ממש אבל ממש פשוט.

תנסה לא לפשל.

כולם מדברים עכשיו על כך שברק ורביעיית האפסים חושקי הכיסא שלו עזבו את העבודה לטובת הקמת סיעה משלהם.

כולם מדברים עכשיו על כך שסופה של מפלגת העבודה הגיע.

אני רוצה להרגיע: הוא עוד לא הגיע. למעשה, פרישתו של ברק עיכבה את הסוף הזה לו כולנו מייחלים: פתאום, כשברק כבר לא חלק מהעסק, העבודה כבר יכולה להשיג שמונה מנדטים (עד כה הסקרים ניבאו לה בסביבות החמישה). פתאום יש אלפי מתפקדים חדשים. ברק אמנם לא היה הרוצח של מפלגת העבודה, אבל הוא בהחלט אבן שנכרכה לצווארו של הגוף הטובע שלפתע הוסרה.

ולהנאתכם: כיצד ברק סגר עם כולם את הדילים:

ברק: ביבי, יש לי את הדיל המושלם בשבילך!

נתניהו: אתה נותן לי את נילי ולוקח את שרה?

ברק: גם לי צריך לצאת מזה משהו, ביבי...

נתניהו: מצטער, פשוט אמרת שזה דיל שיהיה מושלם בשבילי...

ברק: אז כמעט מושלם בשבילך.

נתניהו: דבר.

ברק: אני הולך, עם עוד ארבעה מלחכי ישבנים, לצאת ממפלגת העבודה, להוציא אותה לאופוזיציה, וככה נוכל לסיים עם האיומים הללו של פרישה מהקואליציה.

נתניהו: אבל מה עם העקרונות שלך?

ברק: תזכיר לי מה הם, בבקשה.

נתניהו: ומה יהיו העקרונות של המפלגה החדשה שלך?

ברק: בשביל מה צריך את זה? תראה את קדימה, הם מסתדרים שם יופי בלי עקרונות.

נתניהו: כן, רק שאתה, איכשהו, מצליח לבגוד בעקרונות שלך אפילו כשאין לך כאלו.

ברק: אז אתה עוד רוצה שאני אסתכן ואכריז על עקרונות?

נתניהו: צודק. יש דיל, ידידי.

(לוחצים ידיים)

ברק: תודה רבה.

נתניהו: לא. תודה לך, אהוד.

ברק: שלום, מה העניינים?

שמחון: מה קורה?

ברק: יש לי הצעה שאתה לא יכול לסרב לה.

שמחון: אתה הולך להציע לי תיק אמיתי?

ברק: שלום, משרד החקלאות זה משרד אמיתי.

שמחון: כן? אז על מה בדיוק אני אחראי שם?

ברק: על החקלאות.

שמחון: בדיוק! והרי כל מטומטם יודע שאין לנו חקלאות בארץ!

ברק: מאיפה הבאת את זה?!

שמחון: תסתכל על תמונות מה"שדות" שלנו. כולם שם תאילנדים!

ברק: שלום, אידיוט אחד, זה נקרא "עובדים זרים".

שמחון: אלי לא גירש אותם?

ברק: לא משנה... בקיצור, אני מקים מפלגה חדשה ויוצא מהעבודה. אתה רוצה להצטרף אליי?

שמחון: מה אני מקבל בתמורה?

ברק: תיק יותר יוקרתי וקלטת של בייבי מוצרט.

שמחון: מה אני אעשה עם בייבי מוצרט? אין לי תינוק.

ברק: אני יודע, אבל אולי עוד לא מאוחר לנסות את זה על המוח שלך.

שמחון: מגניב. אז תודה לך, אהוד.

ברק: מה קורה, ענת?

וילף: לא ענת. עינת. עי-נת.

ברק: כן, מה שתגידי. מה קורה?

וילף: יש לי חשק ללקק לך!

ברק: יש לזה זמן מוגדר בסדר היום שלך, אל תסטי ממנו. בכל מקרה, אנה -

וילף: עינת!

ברק: בסדר, אם את אומרת. מה דעתך להצטרף למפלגה החדשה שלי ולהיות שרה?

וילף: מגניב! אני גם אוכל ללקק לך יותר?

ברק: אפשר לסדר את זה.

וילף: יש! תודה לך, אהוד.

ברק: אין על מה. רק תזכירי לי איך קוראים לך.

אז תודה לך, אהוד.

אז מסתבר שיש מי ששמע עליי, וקיבלתי מ-lady nana את שרביט החקוקים.

בפרוייקט הנ"ל, אני אמור לקחת כל מיני משפטים שנחקקו לי בזיכרון. אין לי ממש כאלו, אז אני אלך לפי המלצתה של נענע (הבלוגרית, לא האתר), ואתן כל מיני משפטים אידיוטיים של פוליטיקאים:

"אני ראש ממשלה לא פופולארי"

כולם זוכרים את הרגע בו ראש הממשלה בדימוס אהוד אולמרט גילה את אמריקה והבין שאף אחד לא אוהב אותו. הוא כל כך התלהב מהעניין הזה, שהוא החליט לטחון לנו אותו במוח. הוא ניסה להשתמש בטריקים כגון אלה וכגון סרטן הערמונית, אבל בסוף הוא הבין שהכי קל זה להפציץ לעזה את הצורה, ולתת לליברמן לקצור את התהילה.

"לא נחמד. מנהיג"

לא ממש משפט, אבל חתיכת סלוגן. לא ברור מה עבר על צוות תעמולת הבחירות של אהוד ברק, אבל משום מה אנשיו החליטו שהמשפט הזה יביא לברק את הקולות שהוא צריך. לרוע המזל כבר אז היה ברור לכולם שהוא לא מסוגל להנהיג שום דבר חוץ מאשר את המפלגה שלו לאבדון, וכך הוא יצא גם לא נחמד, גם לא מנהיג וגם שקרן.

"אני מאמינה בקדימה ובדרכה"

ציפי לבני הוכיחה לנו שאפשר להאמין גם בדברים שיש הוכחות מדעיות לכך שהם לא קיימים. קדימה אמנם קיימת, אבל דרך - אין. או שהיא חיה בסרט, או שהיא מדברת על הדרך מהבית שלה לסניף של קדימה. עד אז, היא וחבריה למפלגה ימשיכו לתפוס רבע מהמושבים בכנסת.

"התנהגות בית המשפט העליון גובלת בהפקרות כלכלית"

יובל שטייניץ החליט להפוך מהפודל של נתניהו לפינצ'ר שלו, ולנבוח בכל כוחותיו על בג"צ. שטייניץ כמובן לא שם לב שהממשלה שלו זו הפקרות כלכלית, בלי קשר ישיר להתנהגותה. אז עד ששטייניץ יעקור את כל הקורות שתקועות לו בין העיניים, הוא ימשיך לזבל לנו את השכל על כמה שבג"צ בזבזן ולמה אנחנו צריכים לשלם על הפקרות הממשלה במשבר המים.

"מחאה מהימין היא לגיטימית, אבל אני מצפה מהשמאל לנהוג באחריות"

ושוב אהוד ברק מפציע, הפעם בעצמו ולא באמצעות אנשי התקשורת שלו, במצעד המשפטים האידיוטיים. ברק אמר זאת על כך שבשמאל קצת מפקפקים בתהליך השלום שהממשלה בה חבר ברק מנסה ליצור. יכול להיות שזה בגלל כל מיני מחוות חסרות תוכן, או אולי כי לאף אחד אין תכנית של ממש, אבל יש סקפטיות בשמאל. אהוד ברק החליט לחבור לשורותיו של ליברמן ולקבוע שלימין מותר להגיד כל מה שהוא רוצה, אבל לשמאל מוטב להידבק לכל תהליך שלום בין אם יש לו כיוון ובין אם לוא, או שעלולים להעיף אותו מהאח הגדול. ברק מוכיח שוב ששמאל וימין אלו לא עמדות שמשתנות בהתאם לנסיבות, אלא חוזה מחייב לכל החיים.

"המפלגה הזו רצה לשבת בכל ממשלה, בכל קואליציה, ולא מוכנה לשבת ולו דקה אחת על ספסלי האופוזיציה"

לא רק אולמרט גילה את אמריקה באיחור, גם לאופיר פז-פינס זה לקח זמן. אבל בסוף גם הוא הבין שמפלגת האבודה בדרך לקבוצה הלא אקסקלוסיבית של המפלגות שלא עוברות את אחוז החסימה (או את האחוז הבודד) והחליט לרדת מהבמה לפני שיורד המסך.

"יש גם אחריות של האזרחים, והיא ללכת ולהתחסן"

נתניהו כרגיל אומר ולא עושה. הוא קנה בחלמאות טונות של חיסונים לשפעת החזירים, רובם הגדול לא לצורך, ביקש מאיתנו ללכת להתחסן, ולא עשה זאת בעצמו, כנראה מתוך מחשבה שאם כולם יתחסנו לא יהיה מי שידביק אותו, אז לא צריך. כמובן שהייתה לו גם חוצפה להשיק מסע פרסום שוקרא לאזרחים ללכת ולהתחסן. אין, ביבי, אין. אתה גאון.

זהו, והנה האנשים שאני מזמין אותם גם להשתתף בפרויקט:

הצפרדע - אבל הוא יצטרך לעשות את זה בצורת קומיקס.

מרמוז מלך הקופים - זה צריך להיות משובח.

מחרתיים צה"ל סוף-סוף יוכל למרר את חיי בצורה רציפה, אז מחר יהיה פוסט שיכלול את כל הבירוקרטיה הצה"לית שעברתי.

יום טוב.