אני בטוח ששמעתם על כוכב הלכת קפלר 452b, שלפי נאס"א ככל הנראה יש בו תנאים מאפשרי חיים, ולפיכך ייתכן שאכן יש בו חיים. זה לא ממש עוזר לנו בחיים, בהתחשב בעובדה שהוא נמצא במרחק של למעלה מאלף שנות אור מאיתנו, אבל בואו נתעלם מהנתון הזה. למה? כי זה יאפשר למפגש הבא בין שגרירת כוכב הלכת (כן, שגרירה. למה? כי בא לי. החלטתי שגם שם יש זכרים ונקבות ושזו חברה מטריארכלית. מה תעשו לי?) לשר החלל דני דנון להתרחש:

דנון: (למזכירו) איך אני אמור לתקשר איתה?

מזכיר: לטובת כולנו עדיף שלא תתקשר איתה, אבל למה אתה מתכוון?

דנון: אני לא מדבר קפלר-בי-ארבע-חמש-שתיימית, והיא כנראה לא מדברת עברית. איך אנחנו אמורים לתקשר?

מזכיר: (קורא לשמיים) תודה לך, אלוהים. ניצלנו!

דנון: על מה אתה מדבר?

מזכיר: שום דבר.

שגרירה: (מוציאה מכיסה שני דגים קטנים. נותנת אחד לדנון ואחד למזכיר. מסמנת על אוזנה)

דנון: מה היא רוצה?

מזכיר: אני לא בטוח.

שגרירה: (מצביעה על הדגים, לאחר מכן מצביעה על אוזנה)

דנון: היא רוצה שנעשה מהדגים האלו עגילים בשבילה? זה לא קצת אכזרי?

שגרירה: (מיואשת. שולפת את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" של דאגלס אדמס)

מזכיר: עכשיו הבנתי. תעשה כמוני. (שם את הדג באוזנו)

דנון: תגיד לי, אתה מפגר? מה אתה תוקע דגים באוזניים? אתה יודע אלו מחלות זה עושה?

מזכיר: זה דג בבל, שים את זה באוזן ואז תוכל להבין מה היא אומרת.

דנון: איזה דג?

מזכיר: אני לא הולך להסביר לך את כל הרפרנס הזה עכשיו. פשוט שים את זה באוזן.

דנון: שיהיה. (שם את הדג באוזנו) זה פועל?

שגרירה: ברכות לך, תושב כדור הארץ. אני דיזה, שגרירת כוכב הלכת לדונה.

דנון: איזה כוכב?

דיזה: קפלר b452.

דנון: אז למה קראת לו "לדונה"?

דיזה: כי ככה אנחנו קוראים לכוכב הזה.

דנון: (למזכיר) אם קוראים לכוכב "לדונה", למה בנאס"א אמרו לי שקוראים לו "קפלר b452"? הם שיקרו לי כי אני ישראלי?

מזכיר: סביר להניח שהם לא ידעו איך בני הכוכב קוראים לו.

דנון: אז למה הם לא שאלו?

דיזה: (למזכיר) למה אני מדברת איתו?

דנון: זה כי אני דני דנון, שר החלל של מדינת ישראל.

דיזה: ומה זה אומר?

דנון: ממש שום דבר, אבל אם כבר אני אחראי על תחום החלל החיצון אז אני האדם הראשון שצריך לפגוש אותך.

דיזה: למה זה מגיע לי?

דנון: כי נתניהו היה חייב לתת לי משהו. (למזכיר) הבאת מבנט את הכד עם השם של אשבעל בן בדע?

דיזה: מה?

דנון: זה כדי שתראי שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ושהיינו פה קודם.

דיזה: אבל למה אמור להיות אכפת לי מזה?

דנון: את לא פה כדי להתעסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני?

דיזה: לא, באתי כדי לראות האם יש פה ישויות תבוניות כדי לבסס יחסים בין כוכבי הלכת שלנו.

מזכיר: אני מבטיח לך, גברתי, שהאיש הזה הוא לא דוגמא מייצגת לשום דבר.

דיזה: אני מאוד מקווה. עכשיו, מה זה הקטע של מדינות?

דנון: המדינה היהודית קמה כדי שהעם היהודי יהיה עם חופשי בארצו המובטחת וההיסטורית, מבלי לפחד מהשמדה.

דיזה: ואיך אתם מיישמים את זה?

דנון: מזהירים כל הזמן שההשמדה נמצאת מעבר לפינה.

דיזה: נשמע כיפי. אבל לא הבנת את השאלה שלי - מה זה מדינות? באופן כללי, לא רק המדינה היהודית.

דנון: אני לא מבין איזו סיבה יש לרצות לשמוע על מדינות שלא בהקשר של המדינה היהודית.

דיזה: מה אתה כן מבין?

דנון: ממש ממש מעט.

דיזה: (למזכיר) אתה אולי יכול להסביר לי?

מזכיר: מדינה היא יחידת שטח בה יש שלטון עצמאי על אוכלוסייה מסוימת, עם מוסדות וכל מיני כאלה. ההגדרה המשפטית למדינה היא ישות שיש לה שטח, אוכלוסייה, יכולת לנהל יחסי חוץ ויכולת לשלוט באופן עצמאי.

דיזה: וזה כמו פדרציה? שיהיה יותר קל לנהל את כוכב הלכת כולו?

מזכיר: לא ממש. יש ארגונים בין-מדינתיים, כמו האו"ם, אבל הוא דיי כושל. כל מדינה היא דיי יחידה בזכות עצמה ואין שלטון מרכזי לכדור הארץ כולו.

דיזה: אוקיי... והמדינות נמצאות בשלום זו עם זו?

דנון: חחחחחחח... היא אמרה "שלום". זה גס.

דיזה: תגיד, הוא אמיתי?

מזכיר: אנחנו לא בטוחים. בכל מקרה, התשובה היא שלא. כמעט כל מדינה נמצאת בשלום עם חלק מהמדינות, אבל במלחמה עם אחרות.

דיזה: ועל מה הן נלחמות?

מזכיר: על כל מיני דברים. היו פה מלחמות על נפט, על כסף, על שטח, על חוסר הסכמה דתית. רק עכשיו יש ארגון פסיכוטי שעורף ראשים של אנשים שלא מאמינים באותה דת וזרם כמו שלו. יש גם מדינה בשם צפון קוריאה, שאף אחד לא בטוח מאיזו סיבה היא נמצאת במצב מלחמה עם כל העולם.

דיזה: הבנתי, אז אתם עוד בשלב הזה.

מזכיר: איזה שלב?

דיזה: שעל כל שטות פה צריך ללכת מכות. זה בסדר, גם אנחנו היינו שם פעם, אבל זה פשוט לא מספיק תבוני בשבילנו. נראה לי שאנחנו נשלח הנה שוב שגריר עוד אלף-אלפיים שנה, במונחים של כוכב לדונה, כמובן.

מזכיר: (מצביע על דנון) זה בגללו, נכון?

דיזה: חלילה. אם זה היה בגללו הייתי צריכה להשמיד את כל כוכב הלכת. עכשיו, אני אצטרך את הדגים.

דנון ומזכיר: (מוציאים את הדגים מהאוזן. נותנים לדיזה)

דיזה: (מחווה תנועת פרידה. יוצאת)

דנון: שמעת את זה? אני לא הרסתי כלום הפעם!

מזכיר: מרשים ביותר, אדוני.

דנון: אני אלך להכניס את זה לקורות החיים שלי!

נתראה עוד אלפיים שנה.

שנת 2013 נגמרת בעוד פחות מ-96 שעות, ונראה שכבר אפשר להתחיל לסכם את השנה האומללה הזו על מנת להתכונן לאסונות של שנת 2014. אי לכך ובהתאם לזאת, הרי עשרת האירועים המשמעותיים בפוליטיקה הישראלית בשנת 2013:

1. יש עתיד: באה מפלגה, שההבטחה הכי גדולה שלה היא לגייס חרדים (כי זו הבעיה שלנו? שלא כולם נותנים שנתיים-שלוש מהחיים שלהם בתמורה לשכר רעב במקום שנשלם שכר הוגן בתמורה לעבודה הצבאית/אזרחית שהם עושים?), מבטיחה לשנות את שיטת הממשל למרות שהמצב שלה לא כולל שום דבר כזה (לא, העלאת אחוז החסימה היא לא שינוי שיטת הממשל, היא בקושי תיקון קוסמטי - אך בעייתי משהו - לשיטה הקיימת), הופכת את מעמד הביניים לסקטור (לפיד אמר שהמפלגה תהיה ש"ס של מעמד הביניים, לא אני) - וזוכה ב-19 מנדטים. כמו ששנו חכמים: I don't want to live on this planet anymore.
2. המלך בנימין הראשון: זה התחיל בחשיפה של הגלידה, נמשך למיטה במטוס ובינתיים הספיק להגיע לנרות ריחניים ולחשבון מים שלרוב מקבל פארק מים בגודל של מדינת ניו-יורק. בתגובה השתמשה הדוברות של ראש הממשלה באריק איינשטיין ובשלל סיפורים על זה שהיה מקרר ריק ושראש הממשלה חזר הביתה ולא היה מי שיכין לו חביתה. חוקרים עדיין מנסים למצוא את הקשר בין חוסר היכולת של ראש הממשלה לנהל משק בית ו/או להכין לעצמו חביתה (מה שכל ילד בן 8 שההורים שלו מרשים לו להתקרב לכיריים יודע לעשות) לבין הצורך לשלם על כל השטויות האלו מכסף ציבורי.
3. מסיבת התה: בדיוק כמו שמישל באקמן, ריק פרי, ריק סנטורום ועוד כמה חברים ממסיבת התה הצליחו לגרום למיט רומני להיראות בסך הכל דיי נורמלי, ככה מצליחים מירי רגב, דני דנון, אופיר אקוניס, יריב לוין, זאב אלקין, איילת שקד, אורי אריאל, יוני שטבון ואם-יש-כמה-דבילים-ששכחתי-אז-סליחה לגרום לראש הממשלה להיראות קצת יותר שפוי. מצד שני, בינתיים ספרתי שמונה אהבלים, שאחד מהם שר, שלושה מהם סגני שרים (זה בטוח אומר משהו למישהו), אחת יו"ר ועדה בכנסת, אחד יו"ר הקואליציה והשאר סתם אנשים שיכולים להצביע בעד חוקים בכנסת. מי יכול לארגן לי כרטיס טיסה לברלין?
4. עזרה מבחוץ: לאמריקאים נמאס מהשטויות שלנו, אז הם שלחו את ג'ון קרי שיכריח אותנו לדבר עם הפלסטינים. בינתיים בשני הצדדים מצליחים, כרגיל, לבזבז את הזמן. במקביל לבזבוז הזמן הספקנו לשחרר מחבלים (רק תזכרו שאלו השמאלנים שאשמים, כן? אל תתנו לעובדה שהמפלגה הכי קרובה לשמאל בממשלה מונה רק שישה מנדטים לבלבל אתכם), להמשיך לבנות בהתנחלויות (מה הקטע לבנות במקום כלשהו כשיש לנו כוונה מוצהרת לפנות אותו?) ובעזרת הצד השני גם להמשיך ולחמם את האזור. שיהיה לנו בהצלחה.
5. מתקפת החיוכים: עוד עזרה חיצונית שקיבלנו הייתה מהאיראנים - מסתבר שאנחנו לא מצליחים לעשות מעצמנו צחוק כמו שצריך בכוחות עצמנו ושאנחנו צריכים עזרה מהאויב (לכאורה). הנשיא החדש רוחאני עלה לשלטון, וראש הממשלה נכנס לפאניקה: לא הוא קובע את המדיניות אלא חמינאי (אז למה כל השנים הפנית את האצבע למחמוד "היטלר" אחמדינג'אד?), גם רוחאני ירצה להפציץ אותנו (אהה, כן, טוב, בסדר. תהיה לו פצצה אחת והוא ישקיע אותה בניסיון להפציץ אותנו כי פשוט נמאס לו מזה שאיראן לא נראית לגמרי כמו עיי חורבות) ומשם הדרך להשפלה העצמית באו"ם הייתה קצרה.
6. Keep It Gay: כמה ריבים היו סביב הנושא של הזכויות וההכרה בזוגות חד-מיניים: לנפתלי בנט אין בעיה שהם יקבלו הטבות מס אבל הוא לא רוצה להכיר באפשרות שלהם להתחתן (מסתבר שזה עניינו); איילת שקד נכנסה לעימות חזיתי עם "ישראל חופשית" כי מסתבר שהיא לא מסוגלת לקרוא את ההבהרה "איילת שקד לא באמת אמרה את זה" שמופיעה בטקסט הנלווה לתמונה; יאיר לפיד היה צריך לגשר בין התיימרות המפלגה שלו להיות ליברלית לבין ערכיו של האח - בקיצור, עליז פה בסך הכל (אלא אם כן אתם משתייכים לקהילה הגאה, ואז קצת פחות עליז פה).
7. צנזורה עצמית: לימור לבנת, האמונה מטעם הממשלה על התרבות, קראה ליוצרים הישראליים להפעיל צנזורה עצמית, כי זה עושה לישראל שם רע בעולם או משהו כזה. אני רק רוצה להזכיר שלישראל יש שר חוץ שלא מאמין בדיפלומטיה וראש ממשלה שלא רוצה להיות ראש ממשלה ורק הוא ואשתו יודעים מה הוא עושה בתפקיד שלו - אנחנו עושים לעצמנו שם רע בלי עזרה של סרטים שמראיינים אנשי שב"כ שאומרים שזה אינטרס ישראלי לצאת מהשטחים (תזכירו לי למה זה סרט אנטי-פטריוטי).
8. הוא זכאי: אביגדור ליברמן, אחרי כמעט שני עשורים של חקירות, יצא זכאי. טוב שהוא חזר, שמעתי שזאב אלקין התקשה לחזק את הקשרים עם פוטין (ולאור העובדה שאובמה עוד מעט מוותר עלינו, אנחנו כנראה נזדקק לקשרים האלו).
9. חרדים באופוזיציה: לראשונה זה עשור המפלגות החרדיות מצאו את עצמן מחוץ לממשלה. עכשיו שמישהו יזכיר לי בבקשה איך זה עזר למישהו במשהו ואני אוכל להצטרף לחגיגות.
10. חורף: הסתבר לרבים מאיתנו שיש במדינת ישראל חורף ושאפילו יורד פה גשם ושלג מדיי פעם. אז נכון שאי אפשר להאשים אף אחד שלא היינו ערוכים לחורף בסדר גודל כזה, אבל מצד שני בכל שנה יש כתבה על כבישים ובתים שהוצפו, אז יכול להיות שקשה להגיד שאנחנו ערוכים לרעיון הכללי הזה של חורף. לא, נורא העיקר שביבי הצטלם בעוד כמה תמונות לאלבום "אני עם היפות שלי בחמ"ל המבצעים מציל את עם ישראל".

אבל איכשהו, למרות כל הסעיפים האלו, המדינה הזו עוד קיימת. נראה כמה זמן זה עוד יחזיק.

שבוע נעים לכולם.

ליברמן, טוב שאתה חוזר למשרד החוץ.
 

אני לא כותב את זה רק כי אני מפחד שעוד כמה שנים אתה תהיה ראש הממשלה והמשטרה החשאית תדפוק לי על הדלת באמצע הלילה (העיקר שלא תשלח אותה בבוקר, אני ממש לא טיפוס של בוקר), אלא כי באמת טוב שחזרת. התגעגעתי.
 

עם כל הכבוד לזאב אלקין, שבאמת השתדל, הוא לא ברמה שלך בכל מה שקשור להרס קשרים דיפלומטיים. כלומר, ברצינות, אפילו יולי אדלשטיין הצליח ליצור תקרית דיפלומטית מביכה יותר טוב מאלקין והוא אפילו לא יושב במשרד החוץ.
 

אנחנו מתגעגעים לזה שאנחנו יכולים לספור אלו מדינות מעוצבנות עלינו בגלל שאתה לא מבין בשביל מה צריך דיפלומטיה; אנחנו מתגעגעים ליחסים הקרובים שלך עם החבר פוטין (נחזור לזה בסוף); אנחנו ממש רוצים לחזור לקשרים החמים שיש לנו עם מדינות שלא מבינות למה צריך זכויות אדם. אתה היחידי שהביא אותנו לכל ההישגים המרשימים האלו, ועם כל הכבוד למאמצים של אלקין, הוא אפילו לא מתקרב לקרסוליים של הסגן הקודם שלך עם השרפרף והדגל, וזה לא יגיע לקרסוליים שלך גם אם יעמוד על השרפרף שהוא ייעד לטורקי.
 

אבל לפני שאתה נח על זרי הדפנה, יש כמה דברים שצריך לדבר עליהם: קודם כל, אתה חייב לחדש. אתה לא יכול לחזור על כל השטיקים שלך מהממשלה הקודמת, זה כבר לא מעניין אף אחד ובמקרה הטוב תזכה לאיזה אזכור קטן פה בבלוג כי יהיה לי ממש משעמם ואני ארגיש צורך עז לכתוב ואתה תהיה הנושא היחידי שאני אמצא. אם אתה רוצה לחדש, אתה יכול לחדש את הקשרים הדיפלומטיים עם איראן, הרי כבר דיברנו קודם על זה שאתה ומדינות שדוגלות בדמוקרטיה כבר לא (סליחה, אף פעם לא).

תחשוב על ההישג: מצד אחד הציבור הישראלי יאהב אותך כי תסיר את האיום האיראני, העולם ישנא אותך כי אתה יוצר קשרים דיפלומטיים עם מדינה שהייצוא העיקרי שלה הוא טרור (הם היו רוצים לייצא משהו אחר, אבל עם כל הסנקציות זה קצת קשה) ואפשר להגיד שעשית את מלאכתך נאמנה. ומה בקשר לזה שאתה ונתניהו תצטרכו למצוא איום חיצוני חדש כדי שלא נשים לב שאתם הורסים כל חלקה טובה? אתה בקשרים דיפלומטיים עם רוחאני, אני בטוח שהוא ישמח לדבר עם קים ז'ונג-און בשבילך.

דבר שני, אין מצב שאתה נותן למירי רגב להיכנס לראשות ועדת החוץ והביטחון. נכון שהיא בהמה ולא דיפלומטית בעליל וסביר להניח שהיא רק תנפנף בדגל בישיבות האלה, וזו בהחלט תהיה השלמה מצוינת לרעיון הזה של חיסול הדיפלומטיה בכל החזיתות האפשריות, אבל העניין הוא שמירי רגב יודעת בעיקר לצעוק, ולאף אחד לא אכפת ממנה.

יש כמה סגני שרים שמבזבזים את זמנם לריק על להיות סגני שרים במקום לשבת בראשות הוועדה הזו ולהביא לנו נזק דיפלומטי גם ברשות המחוקקת: ציפי חוטובלי, דני דנון והתאום שלו (זה עם המשקפיים, מה שמו? נראה לי עקומיס, אני לא בטוח). אם אתה מוכן לפרגן לאנשים ממפלגות אחרות, יש לך גם את איילת שקד, שהיא אמנם לא סגנית שר, אבל מספיק מטומטמת ובעלת פוטנציאל להחריב כל דבר דיפלומטי שנקרה בדרכה. תחשוב על הנזק שאפשר לגרום ככה.

אז אביגדור, עלה והצלח.

התגעגענו.

-

נ.ב.1. לא, קוראיי המתחסדים, אין שום דבר גזעני בזה שאני טוען שליברמן ופוטין חברים טובים למרות ששניהם רוסים. למי שלא שם לב, שניהם כוחניים, פועלים כמו עריצים, לא מבינים בשביל מה דמוקרטיה זה טוב ומסתובבים הרבה ביחד. במקרה יצא גם ששניהם רוסים. צאו מהסרט.

נ.ב.2. ברכות למנחשים של הפוסט הקודם שהבינו שאני מדבר על צה"ל ומערכת הביטחון, וסחתיין גם על כמה ניחושים מקוריים נוספים.