תאמינו לי, להתייאש מאנשים.

אני מניח ששמעתם על המהומה בטקס פרסי אופיר האחרון. אם לא, אז בקצרה שני אמנים עלו וביצעו קטע מוזיקלי שכולל מספר רפרנסים לשיר של מחמוד דרוויש (ולא כפי שנטען מאוחר יותר, שהם ביצעו את השיר עצמו), מה שגרם לשרת התרבות והספורט מירי רגב לנטוש את האולם במחאה (אחר כך היא חזרה ועשו מהומה קטנה בזמן הנאום שלה, כולל שחקן שניסה לעלות לבמה). במהלך השיר האמנים הניפו לאוויר אגרופים קמוצים עטויים בכפפות שחורות, ומספר אנשים מתוך הקהל, לאות הזדהות, הניפו גם הם אגרופים לאוויר. לאחר מכן, גם מירי רגב וגם חלק מהעוזרים שלה (ראיתי את אחת העוזרות שלה עושה את זה, מאמין שיש עוד) טענו שהיה מדובר במועל יד, ההצדעה הנאצית הידועה לשמצה.

עכשיו, זה כמובן לחלוטין לא נכון. מדובר היה ברפרנס למעשה של ג'ון קרלוס וטומי סמית', מדליסטיים אולימפיים אפרו-אמריקאיים שניצלו את מעמד הזכייה על הפודיום כדי להגיע יחפים עם גרביים שחורים לרגליהם וכפפה שחורה לידיהם ולהניף את אגרופם לאוויר כמחווה לתנועת הבלאק פאוור וכמחאה על הגזענות כלפי שחורים בארצות הברית. השניים הושעו בשל כך מהכפר האולימפי כי הם עירבו פוליטיקה באולימפיאדה ואוי-אוי-אוי איזה נוראי זה למחות נגד גזענות (או בימינו, נגד הרחקת נשים ממתקני ספורט באיראן. הוועד האולימפי דיי עקבי עם החרא הזה). האגרוף המונף הוא כמובן לא המצאה של הבלאק פאוור והוא שימש תנועות רבות לאורך ההיסטוריה, רבות מהן אנטי-פשיסטיות בהגדרה, חלקן דווקא שימשו תנועות שלא תרצו להזמין אליכם הביתה לארוחת ערב. אפשר לתת לאגרוף הזה הרבה פרשנויות, אבל הצדעה נאצית זה לא.

עכשיו, אני לא מצפה מכל אחד להכיר את הסיפור של קרלוס וסמית', כי בישראל לימודי ההיסטוריה מטבע הדברים מתמקדים בהיסטוריה יהודית וישראלית, וכמעט לא בהיסטוריה מסוג אחר, אלא אם כן מדובר במשהו ממש גדול שדיי פדיחה לא להכיר (המהפכה התעשייתית, מלחמת העולם הראשונה, מהפכת אוקטובר וכו'). אני עצמי לא הכרתי את הסיפור עד שלקחתי במסגרת התואר בהיסטוריה קורס על היסטוריה אפרו-אמריקאית מודרנית שדיי דרש לפחות להתייחס לעניין הזה. אבל בהתחשב בעובדה שבישראל לומדים על נאציזם באופן כמעט אובססיבי הייתי מצפה מכל אחד שמחזיק מעצמו לא בור לחלוטין לדעת להבדיל בין אגרוף לבין מועל יד שמתבצע ביד פתוחה. ויודעים מה? נגיד שרגב והעוזרים שלה לא שמו לב להבדל בגלל המרחק מהבמה או סתם חוסר תשומת לב. קורה. אבל אלוהים אדירים, למה אחרי שמסבירים לכם את העניין אתם ממשיכים להתעקש שהיה מדובר בהצדעה נאצית?! או, אם לצטט את אחת העוזרות של רגב אחרי שהוסבר לה בפוסט שפרסמה בנושא מה הסיפור עם האגרוף, "מבחינתי מדובר במועל יד מודרני". הבנתם? כל ההיסטוריה של האגרוף המונף נמחקת באחת כי ואללה יותר נוח לחשוב שזה מועל יד. מירי רגב גם היא ממשיכה להתעקש שמדובר במועל יד בהתבטאויות שלה.

עכשיו, מותר ואף רצוי להתווכח על הרפרנס הזה, כי עם כל הכבוד למאבק האפרו-אמריקאי, הבלאק פאוור הייתה תנועה בעייתית והושפעה לא מעט ממלקולם אקס שלפחות בחלק מהזמן עודד לאומנות שחורה ואנטי-לבנה. לא בדיוק קסם של בחור ולא מישהו שהייתי מחנך את הילדים שלי על ערכיו. אבל לאומנות היא עדיין לא נאציזם ואפילו לא פשיזם, גם אם היא מרכיב מרכזי בשתי האידיאולוגיות האלה. ההתעלמות הגורפת מהרפרנס הזה וההתעקשות על ההצדעה הנאצית מבקשת בעצם להגיד "תראו את השמאלנים עוכרי ישראל האלה, הם פשוט נאצים", ואני באמת תוהה האם כל המתעקשים על כך שמדובר בהצדעה במועל יד משקרים ביודעין או שהם פשוט כל כך תקועים בנרטיב שלהם שהשמאלנים הם נאצים שהם לא נותנים לעובדות לבלבל אותם. כמובן, זה לא כל הימין. ספק בלבי אם זה רוב הימין, אבל המיעוט הזה נמצא בממשלה ומשם עושה דמוניזציה (לא, זו לא הסתה אלא דמוניזציה. תפתחו מילון, בחייאת) לאחרים. פשוט משתמשים בבורות כנשק לקראת בחירות ופריימריז ואנשים סבבה עם זה.

ומילה לאמנים שצועקים על רגב בכל פעם שהיא מדברת: במסגרת העבודה שלי התוודעתי לרבים מכם באופן אישי והתרשמתי שבגדול אתם אנשים עם לא מעט שכל. אז למה קיבינימט אתם מתנהגים כמו מטומטמים ופעם אחר פעם נופלים למלכודת שלה ומשתפים פעולה עם הפרובוקציות שלה? הדבר האחרון שיעשה לה טוב זה שקט תעשייתי, כי עם זה אי אפשר לעשות כותרות. אז אם אתם כל כך חרדים ממירי רגב, אז אולי תתנו לה פשוט את השקט התעשייתי הזה שהיא כל כך לא רוצה?

נ.ב. ההיעדרות האחרונה מהבלוג נעשתה בגלל שחזרתי השבוע מחופשה בניו יורק. מבטיח לעדכן בקרוב בנושא כמיטב המסורת של הבלוג.