המקום של ג'וליאנה

Dona FLor

אני בת 18 וחצי מנויה לסינמטק בשנתי הראשונה ומגלה את הסרט דונה פלור ושני בעליה עם השיר הנפלא של שיקו בוארקה (O que será que será) שזכה גם לגרסה עברית של מתי כספי ודווקא מצאתי ביצוע של הדרה לוין ארדי.

אני חושבת שאהבתי את הנשיות הבשלה והחושנית והעולם שהוצג שם שהיה כל כך שונה מהחיים שהכרתי וגרם לי לחלום ולרצות וגם לבקר שם בברזיל.

עוד נקודה, ראיתי את הסרט עם תרגום לאנגלית בלבד ובכל זאת נהניתי ממנו עד כדי כך שביקשתי מטוליו להוריד לי אותו. צפיתי בו פעם אחת וראיתי שהוא לא עומד במבחן הזמן. המשחק שפעם נראה לי עילאי נראה לי היום מדוקלם ומוגזם.את הבגדים של דונה פלור המשכתי לאהוב. מין שמלות חלוק חושניות כאלה.(אגב שני הבעלים שם הם לא מציאה גדולה, גם ודיניו שאמור להשתחל לתפקיד הסקסי נראה בדיעבד כמו פועל רומני)

The Beatles

אני בת 11 מגלה תקליט של דודתי שהתגלגל משום מה לבית שלנו. תקליט של הביטלס (בין הראשונים, אולי אפילו תקליט אוסף)עם תמונה שלהם יושבים ככה בבגדי סיקסטיז. זו הייתה חוויה מוזרה להתאהב בביטלס שם ככה בין ה Help  ל Let it be.בכלל מוזר לחשוב שהייתי מאוהבת בג'ון לנון למרות שהוא כבר היה אי אילו שנים בר מינן זו נצחיות! אני חושבת שזה היה הטריגר לתחילת המגורים שלי בפיקדילי (חנות התקליטים/קלטות/דיסקים)

אסטרוד ג'ילברטו,סטן גטס, מרסדס סוסה, אמליה רודריגז ומיסה קריאולה מזכירים לי שני ידידי נפש שהיו לי פעם ואני שומרת להם חסד נעורים.אני זוכרת ישיבות על הדשא בגבעת רם עם הדיסקים וסימון הרצועות השוות ביותר. וכן קלטות שהוקלטו.

מסלול הכאב הנועז/רמי סערי

את רמי סערי הייתי רואה בקמפוס וגם משאילה לו ספרים ממושבי במחלקת ההשאלה (כך ידעתי שברמי סערי עסקינן)היה בו משהו שריתק אותי עוד לפני שידעתי שזה הוא. מין נוכחות גבוהה מתביישת ושיחות מסדרון עם אנשים בכל מיני שפות. כשקלטתי כמה שפות האיש יודע ראיתי בו מין אובר מנטש (בבקשה אל תתנו לי לאיית את זה). הייתי בהקראה שלו של מסלול הכאב הנועז אותו רכשתי לי ולידידי ואני זוכרת שניסיתי ללמוד שירים בעל פה.

אני זוכרת את הצמרמורת שלי ממחזור השירים ארבעה צעדים מהמוות שתיאר את נסיון ההתאבדות שלו:

"גובה אהבתי היה תשע קומות. לרוב

השתרכת בעצלתיים מאחורי, חלק מהדרך

טיפסנו יחדיו. אינני מדבר עכשיו

על דבש שפתיך, על יין דמך,על מלח רגליך:

כמעט כל מה ששיכר-שיקר.וכשצנחתי

מהקומה השמינית של ביתך

אל מרגלות זכוכיותיך, ראיתי את  הקומות

מסתחררות במהירות זאת מתחת לזאת,

והבנתי שתור החבטה אכן קרב ובא."

יש עוד המון המון רגעי קסם. יש ילדים זיגזג של דויד גרוסמן שהצליח לזקק את הקסם של הילדותואת אהבת החיים. מי פירסט סוני של בני ברב"ש שפשוט לא יכולתי לעזוב מהיד בגלל התחושות של הכאב שהוא עורר בי ובעיקר הכאב על הזמניות הבלתי נסבלת בחיים (והסוף לכד לי את הלב בצבת). המטבח של בננה יושימוטו שנתן לי לטעום מין מלנכוליה מתוקה וממכרת.

ההצגה אשכבה של חנוך לוין שהוצגה זמן קצר אחרי מותו והייתה רבת עוצמה בצורה מהפנטת בכל מובן המילה.

ואני חשבתי שלא יהיה לי על מה לכתוב. זה פשוט נפלא להזכר בכל זה.