נן שייך לקבוצת בני המזל שכבר בגיל חמש יודעים מהו הכישרון הטבעי שלהם. השנה נן התחיל חוג קפוארה. למעשה בעקבות חברים מהגן הקודם אבל אני מאד שמחתי על כך בגלל האהבה הגדולה שלי לברזיל ולקפוארה.
אנחנו באים איתו לאימונים וצופים בהם מהצד כשאנחנו יושבים על מזרונים מעופשים. יש עוד הורים שעושים את זה והמדריך מאפשר כיוון שמדובר באולם גדול כמובן שאנחנו מצמצמים את נוכחותנו כדי לתת למדריך את ההרגשה שאנחנו סומכים עליו ושהוא הדמות הסמכותית פה ולא אנחנו.
ולרט לאט גילינו שהתינוק שלנו שאיחר להתהפך ולשבת עושה דברים מופלאים. עמידות ידיים וגלגלונים וטיפוס על חבל וזה היה נהדר לגלות עד כמה הקפוארה הופכת למקום הבטוח שלו בו הוא מצטיין. גילינו גם שהוא הטוב ביותר בקבוצתו. הוא אמנם בין הגדולים בקבוצה (היא קבוצה של טרום חובה וחובה) ובכל זאת.
אחרי מסיבת הסיום דיברתי עם המורה. המורה המליץ לנן לדלג על הקבוצה של כיתה א' ולעבור מיידית לקבוצה בוגרת יותר של כיתה ב' ומעלה. זה אומר שני אימונים בשבוע ולוגיסטיקה יותר מסובכת ומצד שני כשהילד מגלה כישרון באמת גדול אני מרגישה שחובתינו כהורים לטפח אותו.
לא שכחנו לבדוק את העניין עם נן ונן רוצה למרות החשש שהוא כבר לא יהיה החזק ביותר בקבוצה.
יש בי צד שחושש מזה בגלל שמעבר למחויבות הגדולה יותר אני נזכרת בחוויה מהילדות שלי. הייתי בגן שלמדו בו קריאה וכתיבה וזה היה התחום שהייתי בו חזקה. ואחרי מספר חודשים הוחלט שמקפיצים אותי לכיתה א' וכך מצאתי את עצמי יושבת בכיתה ומרגישה כמו חייזר. לא הבנתי מה מצופה ממני ולא על מה מדברים בכיתה. אז הייתי ממש טובה בדבר אחד אבל ממש גרועה בדברים אחרים.
הסוף היה שהחזירו אותי לגן אחר ובו הייתי כמה חודשים עד שהסתיימה השנה.
ועכשיו אני בצד של ההורה שרוצה לדחוף את ילדו להצטיינות ולמיצוי היכולות שלו אבל אני גם חוששת לטעות.
המורה אמר לנו במפורש שנתחיל בזה כניסוי ואז נראה איך זה הולך כך שאני מרגישה שיש לנו מרחב טעיה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
