אספר לכם סיפור על מפעל צעצועים גדול שנשארו לו עודפי פלסטיק מפס היצור. חשבו וחשבו מה לעשות ואז אחד העובדים העלה רעיון: היום הכול עובד ע"פ מיתוג. בואו נקרא לעודפי היצור האלה קיצ'ימומים ונמכור אותם כצעצועים.
הרעיון התקבל בחשדנות: לא יכול להיות שאנשים יקנו את זה. הרי אלה סתם חתיכות פלסטיק ישנות. מה אפשר לעשות איתם? ואז עובדת חכמה אחרת נזכרה שבתה הקטנה אוהבת לשחק בפקקי בקבוקים שגם הם, כמה מפתיע חתיכות פלסטיק ישנות.
ואז החליטו כולם: ננסה, אין מה להפסיד. וכך גייסו עובד שיעמוד בשער בית הספר ויחלק לילדים חתיכות קטנות של קיצ'ימומים.
הילדים התלהבו ושיחקו בקיצימומים. אחר כך הם התחילו לחלק בחנויות קיצ'ימומים במהדורה מוגבלת שחוסלו מיד והילדים התחילו לפתח סחר בקיצ'ימומים והורים קנו לילדיהם קיצ'ימומים אחרי שלא עמדו בלחץ והטיעון שאלה חתיכות פלסטיק ישנות לא החזיק מים כי ילד שלא היו לו קיצ'ימומים הפך ללוזר. וכולם סיפרו על השמועה שיש ילד שיש לו קיצ'ימום זהב שאבא שלו הביא מחו"ל ואז ילד אחר סיפר שהוא שמע שעומד לצאת לשוק משחק המחשב של קיצ'ימומים ואלבומי הקיצ'ימומים עמדו להם בסופרים קרועים מעטיפתם כי ילדים פילחו אותם והיה גם הסרט והיו הכובעים ולכל קיצמ'ימום היה סט של אביזרים ובית ומכונית וביטוח משלים בקופת חולים. במילים אחרות: הצלחה גדולה!
ובמפעל הצעצועים התחילו לחפש שאריות פלסטיק כי הם לא עמדו בקצב הייצור ואז העלה עובד אחר רעיון מבריק. היום אנשים ממחזרים אז בואו ניקח משחק ישן שכבר לא משחקים בו (כולם הסתכלו לכיוון פס היצור השומם של הבקוגנים) נקרא לו בשם חדש פרוסטיקים, נשנה לו קצת את העיצוב ונמכור אותו. וכך היה. הקיצ'ימומים מתו יחי הפרוסטיקים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
