המקום של ג'וליאנה

אז זה נחמד שאני עדיין פה. הבלוגרית המתמידה. היום הצלחתי ליהנות מסופ"ש רגוע בו עשיתי מרתון של "האחות ג'קי" (כן, אני מעריכה שעוד שנתיים אגיע למשחקי הכס, אני בדיליי היסטרי בכל הנוגע לסדרות). המסקנה שלי מהסדרה היא שפעם חיבבתי את ג'קי עכשיו היא מאבדת את זה ולא מעוררת בי שום אמפתיה. יש משהו מעצבן באנשים שלכודים בלופ של עצמם ובשלב מסוים זה מפסיק לעורר חמלה במיוחד שהיא לא שמה על אף אחד מסביבתה ועסוקה מדי בהתמכרות שלה לסמים ובהסתרה שלה כבר 6 עונות.

חוץ מזה קראתי את "אמא רעה" של איילת ולדמן (באיחור מסוים, עברתי את השלב של האמא הטובה דיה) והיא גרמה לי להרגיש כאילו אני נמצאת ען איזו חברה מגניבה שמעודדת אותי שמותר לחפף גם בתחום ההורות אבל את זה אני כבר מבינה לבד (ומחפפת).

טוליו בקרוב יסע לצ'ילה (כנראה) ואני רואה את זה כהזדמנות להתחפף מוקדם מהעבודה ולשים שוב את מרכב הכובד על ההורות. ברצינות, הילד שלי כל כך הפנים את זה שאני מנגיעה מאוחר בשרך כלל שהוא תהה מה יעשה עד שאגיע. בחודשים האחרונים מרכז הכובד שלי היה בעבודה בעיקר כי זה נדרש וכי לקחתי ברצינות את התפקיד שלי אבל זה גרם לי לכלות את עצמי ולהרגיש שלא נותרו לי משאבים לתחומים אחרים בחיי ובעיקר לא למשפחה. למעשה לקח לי זמן להבין שלא מצפים ממני להיות פול גז בניוטרל ואני צריכה להתייחס לזה כמו לריצת מרתון ולחלק את הכוחות בתבונה. זה משהו שאני עוד לומדת זה ולבקש עזרה. 

אני כבר שנה ושלושה חודשים בתפקיד החדש ועניין האיזון הוא דבר שאני עובדת עליו עם עצמי. לפעמים מצליחה יותר ולפעמים פחות.