המקום של ג'וליאנה

ברכותיי, הילד גדל והגיע שלב ה"לכולם יש..."

כולם נסעו לאילת, לכולם יש סלולרים, כולם נוסעים לחו"ל כל שנה, לכולם יש כבלים.

קשה לי עם השלב הזה כי קשה לי עם הידיעה שלילד שלי ישתחושה סובייקטיבית של מחסור. אני מסבירה לו על בחירה וסדר עדיפויות ומזכירה לו שיש דברים שלו יש ולאחרים יש אבל יש בי גם צד שמבין אותו. גם אני הייתי ילדה, גם אני לפעמים חמדתי חיים אחרים. ותחושת המחסור הזאת כואבת לפעמים.

אנחנו חיים בחברת שפע, אנחנו מוקפים באנשים שכנראה חיים ברמת חיים יותר גבוהה משלנו או שיש להם סדר עדיפויות אחר. זכותם, כמובן כמו שזכותינו.

הוא מסביר לי ברצינות שכשהיה קטן הוא שמח על כל דבר שנתנו לו אבל הוא גדל והיום משמחים אותו דברים יותר יקרים.

ואני רוצה ללמד אותו לשמוח בדברים הפשוטים וקצת לחזור איתו לשלב הפשטות.

ואגב גם אני חומדת וגם אני קונה גם דברים שהם מותרות אני לא המודל האידאלי בשבילו.

הייתי רוצה בעצמי לשמוח יותר בקלות ולמצוא דרכים למלא את הבורות הקטנים והכואבים שבי.