אני רוצה להיות חיובית.
להרגיש באמת ששינוי הוא דבר שמאפשר. לפעמים בצעדי ענק ולפעמים בצעדים קטנים.
אני רוצה להאמין שגם בכנסת הנוכחית יש אנשים טובים שבאמת חשוב להם לשפר דברים ולשנות ושבאמת אכפת להם מבני אדם.
הבחירות תפסו אותי בתקופה לא קלה עם עצמי. קשה לי להודות בזה אבל יש בי ילדה קטנה ומפונקת שאין לה סבלנות לתהליכים ואין לה סבלנות לצרכים של אחרים. ומה קורה כשאותה ילדה קטנה ומפונקת מגלה שהמציאות לא סופרת אותה ושיש כל מיני דברים שקודמים לה בסדר העדיפויות ושהיא צריכה לשים את הצרכים המחורבנים שלה בצד ולחשוב על אחרים.
ואותה ילדה קטנה ומפונקת לא תמיד מצליחה לעשות את זה למרות שבשכל היא מבינה את המצב ומבינה מה היא אמורה לעשות.
זה מאד קשה לקבל את הילדה הקטנה והמפונקת כשאת בת דקה לארבעים (כל פוסט אזכיר את זה ) וזה קשה להתמודד עם המרמורים הקטנים והגדולים ועם הרי הגעש הרגשיים האלה שיוצאים במקומות הלא נכונים ועל האנשים הלא נכונים.
ואז הבחירות ודווקא שם הייתי אופטימית ושמחה לרענון ולשינוי רק כדי לגלות שזה לא יקרה עכשיו, לא כמו שרציתי אבל אולי הגיע הזמן להתרגל לזה שדברים לא נעשים בדרך שלי.
אולי זה מה שזה אומר להיות בת דקה לארבעים.
ועכשיו אני אעשה לילדה המפונקת דווקא ואציף את הבלוג שלי בפוסטים חיוביים בצורה שיכולה להיות מבחילה במתקתקות התלושה שלה אבל גם מרוממת נפש.
וזה יהיה הפוסט הראשון בסדרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
