המקום של ג'וליאנה

הקשר שלי לסבים שלי הוא הרבה מעבר לקשר רגיל של נכדה-סבים. למעשה בשנותי הראשונות והמעצבות גדלתי אצלם כאשר אמא שלי הייתה בהליכי גירושים (יחד איתה).הם כמעט כמו הורים שניים עבורי בחודש האחרון אני מרגישה הרבה אשמה על שאני לא מצליחה לשמוא אתם על קשר רציף אפילו טלפוני של כמה ימים. אתמול, בגלל יום השואה, נושא הסבים היה אצלי חזק בתודעה והיום התקשרתי אליהם מהעבודה. הטלפון ממש עשה לי טוב. כל כך נהדר לדעת שאוהבים אותך וגם את הגור גריגורים שעוד לא יצא וכבר מחכה לו כל כך הרבה אהבה מכל הצדדים.

אני יכולה לשוחח עם סבתא שלי על המון נושאים. היא הייתה מרצה לספרות אנגלית ותמיד אפשר לדבר איתה על ספרים ועל נושאים תרבותיים שונים. תמיד מעניין אצלה, כילדה היא היתה עושה לנו כל מני הפעלות של מלאכת יד, צביעה על משי, ועוד.

סבתא שלי מציירת כבר שנים ובבית תלויות כמה תמונות שלה. היא ממשיכה לצייר וזה נותן לה את טעם החיים.

וסבא שלי נהדר. הוא אדם רגיש ונפלא ותמיד שואל איך אני מסתדרת. הוא סובל מסכרת כבר שנים ואף פעם לא שומעים ממנו תלונה על המחלה. אני זוכרת שהוא הכיר לי כל מיני מלחינים קלאסיים כמו וילה לובוס. כשלמדתי בתיכון הייתי באה לישון אצלם אחת לשבוע ואני תמיד זוכרת את הכריך לחם קימל עם אבוקדו וזיתים מקומטים מהשוק.

הם זוג מדהים ואוהב מגיל 19. הם ממש המודל שלי לזוגיות.

הדעה הפוליטית שלהם מאד מגובשת והפוכה משלי. כיום אנחנו כבר לא מנהלים ויכוחים אבל אני שמחה שאנשים בגילם כל כך מעורבים פוליטית וכל כך איכפת להם מהסביבה ולא רק מעצמם.

ועכשיו כמבוגרת למרות שיש לי אותם עצוב לי נורא כי פתאום מכה בי ההכרה שזה לא יהיה לנצח ואני מרגישה אשמה על שאני לא בקשר אתם כמו בעבר.

אז היום התקשרתי אליהם והרגשתי שחזרתי הביתה וגם הם שמחו שאני חושבת עליהם הרבה ומתגעגעת אליהם.

ואמרתי לסבתא שאני רוצה לתת להם לפעמים לשמור על גריגורים לכמה שעות והיא הייתה בעננים. הם כל כך מאושרים מההיריון שלי ,לו הם חיכו בסבלנות בערך מהרגע שנולדתי . השמחה הזאת מגמדת את החששות והקשיים שבהורות חדשה.

איזה מזל יש לי !!!