המקום של ג'וליאנה

השם מאד יפה בעיני. הבעיה היא שהוא יותר מדי מקושר לי עם נשים שאני מכירה. את חלקן אני אוהבת ועם חלקן יש לי נסיון לא הכי טוב... בקיצור השם הזה נופל (ולקרוא לבן רות זה לא רעיון טוב).

בסדר, לא לזה התכוונתי . ראיתי קצת מערב הלימוד שעשתה רות קלדרון בטלויזיה על מגילת רות וזה גרם לי קצת לחשוב על דמותה של רות ועל גרים בכלל.

התפיסה המקובלת לאדם שעוזב את העבר שלו ואת דתו ובונה חיים חדשים לגמרי היא של הערצה. אני מבינה את המקום ממנו באה התפיסה כי באמת לבנות את חייך מאפס ולהגדיר את תפיסת עולמך מחדש זה דבר שבאמת מצריך כוחות אבל מקומם אותי שלא רואים את הבעייתיות בזה. לאדם שעושה את זה יש משפחה שהוא בחלק מהמקרים מוחק מהחיים שלו, יש אנשים שנפגעים, יש זהות שנמחקת. זה בא הרבה פעמים על חשבון הסביבה שלך. אפילו אם יש לך קשר עם ההורים אני מדמיינת את הכאב שחש הורה כשהילד לא יכול לחגוג איתו את אותם חגים, שהנכדים לא מדברים את אותה שפה (גם מנטלית וגם טכנית) שהחברים שלו מהעבר מאבדים את הקשר איתו.

אני מתארת לעצמי שמדובר בדחף מאד חזק שיש לאדם שעושה את זה להמציא את עצמו מחדש והוא לא יכול להרשות לעצמו לקחת בחשבון את הדברים שהזכרתי אבל יש שם משהו מאד אגואיסטי בללכת אחרי האמת שלך.

(טוב, אין סתירה בין נערצות לאגואיזם).

זה מזכיר לי את התקופה שאחי הפך לחרדי בגיל העשרה (שזה לא שינוי מאד דרסטי יחסית בהתחשב בעובדה שהורי דתיים כיפה סרוגה). הוא היה קיצוני ובא להורי בדרישות לא הגיוניות כמו להוציא את הטלויזיה ומה שהכי זעזע את כולנו היה כשהשכן מצא את אלבומי התמונות שלו שהוא השליך . זה ממש נתן את התחושה הזאת של מחיקת עבר מעליבה ביותר.

(אחי הפך לחילוני עם השנים...)

גם אני בחרתי באורח חיים שונה משל משפחת המוצא שלי ולמרות שמקבלים את בחירותי באהבה לפעמים אני מרגישה קונפליקטים והתנגשויות בין אורח החיים שלי לאורח החיים שלהם ולפעמים אני גם מבינה את הכאב שלהם. בחתונה שלי זה הורגש מאד. בחרתי להתחתן כמו שהם רצו כי להם הייתה חשובה החתונה ולי ולבן זוגי לא. זה היה ויתור קשה שכפיתי גם על בן זוגי אבל לא הייתי מרגישה שלמה עם עצמי אם הייתי בוחרת בדרך שהייתה מתאימה לי ופוגעת בהם (אם כי עדיין לפעמים הויתור על הדרך להתחתן בדרך שתואמת את אורח החיים שלי כואב לי).

ואיך הגענו לרות?

מעניין מה דחף אותה לדרך הזאת. היא הרי הייתה נשואה ליהודי ויכול להיות שראתה כבר דברים שמצאו חן בעיניה (אם כי הכתוב לא מפרט כלום ויתכן שמדובר במשפחה שהייתה רחוקה מאד מהזהות היהודית גם כך)  אולי לא היה לה מה להפסיד בארץ המוצא שלה (אם כי הייתה לה אחות שהיתה גם גיסתה ) ובכלל, איך אשה יכולה כל כך לאהוב את חמותה? (אני בסדר עם חמותי אבל לא נראה לי שהייתי מהגרת למדינה אחרת איתה).

המגילה לא מתייחסת לעברה של רות בכלל רק לעתיד שלה ויש בזה משהו מקומם בעיני.

טוב, אשמח לשמוע דעות שונות על הנושא. אני מרגישה שנגעתי בו ממש על קצה המזלג.