המקום של ג'וליאנה

פוסט זה נכתב ביד אחת....

מסקנות מחדר לידה:

להתאפק 15 שעות עד שלוקחים אפידורל זה טמטום.

סמי הרגעה ומשכחי כאבים זה מצויין וכל המרבה הרי זה משובח.

ניתוח קיסרי זו חוויה מוזרה ביותר אבל לפחות התפרים הם לא במיקום המאד בעייתי.

אחרי לילה כמעט ללא שינה אני מוצאת את עצמי מתגעגעת לחדר עם 6 יולדות מהן שתים חרדיות אחת בוכרית ואחץ ערביה עם חמולות וכן מישהי שאכלה הרבה שום.

תינוקות זה דבר מחמם. אני מגירה גלונים של זיעה כשאני מחזיקה אותו.

תינוקות(התינוק שלי) זה התרופה הכי טובה להורמונים גועשים.התקפי הבכי שיש לי נרגעים פלאים כשהוא בידיים שלי.

אם לקחתי את התינוק שלי בגיל 5 ימים לרופאה האנתיפטית שלי רק כי אני חושבת שהוא לא נושם טוב אז אני אמא היסטרית?

(טוב, זה באשמת אבו רונלדיניו שאגב קם איתי בכל פעם שהגוזל צייץ מתוך הזדהות)

התינוק שלי קיבל 10 במבחן האפגר-אני אמא גאה.

הבולבול שלו נוטה לצד שמאל. מי שהפנה את תשומת לבי לכך היה המוהל.

התינוק שלי הוא מכונה קטנה לייצור חרא. לפני שלושה ימים ממש קינאתי בו.

ועכשיו הוא לועס לי את היד באסרטיביות מה שאומר ששעת הציצי הגיעה.