|
| 9/2008
חמישי דכאון.
זה כאילו שבבסיס הרבה יותר טוב לי עם עצמי. כאילו.
מרוב שמנסים לגרום לנו להיות זהים בצבא, ההבדלים הרבה יותר בולטים. אין משהו שאני יותר אוהבת מאשר להיות עצמי ושאנשים יקלטו אותי כלכך מהר.
כולם יודעים איך אני מתנהגת, איך אני מתמודדת, איך אני מתלבשת, מה אני עושה, מה האופי שלי
וזה מיוחד. כי כולנו שונים שם.
פה פתאום אני מאבדת משהו מעצמי
פתאום אני מגיעה ומתחילה להסתכל על אנשים שנראים כמוני ומדברים כמוני
ולראות כמה אני לא טובה כמוהם
זה משגע אותי
כי כבר עברתי את השלב הזה אבל בכל זאת כל פעם שאני בעיר
אני מבינה כמה דברים אני רוצה להשיג
כמה דברים אני רוצה לשנות
כמה אני לא מספיק מה שאני רוצה להיות
פתאום יש לי מקור להשוואה
כי שם כל אחד הוא אחר לגמרי. שם אין לי מה לנסות להיות מישהי שאני לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
