הבעל שלי החליט עם יציאתו לפנסיה ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה בתכנית מלאה.

הוא נעלם לגמרי בין הספרים, העבודות והבחינות, והוא לא זוכר בכלל איך אני נראית.

לא רק במשך היום, גם בערבים, גם בשישי וגם בשבת.

אני משתדלת להתייחס לזה כהזדמנות חיובית למלא את החיים שלי בעוד כמה דברים,

ואני מחפשת דברים שיעניינו אותי.

בינתיים הגעתי לכל מיני מקומות שכנראה אחרת לא הייתי מגיעה אליהם למשל מפגש ויקיפדיה.

פעם תרמתי למיזם הזה שנראה לי חשוב ולכן הוזמנתי.

פגשתי שם קבוצה גדולה של אנשים מכל הגילים, מנוער ועד זקנים, לכולם שמות קודים

ונראה שכולם מכירים זה את זה.

נכנסתי להרצאה הראשונה שנושאה היה 'ערכים יתומים'. הם יתומים כי אין להם קישור לשום ערך אחר.

למשל הדינוזאור פרואה. למדתי שהדינוזאור הזה הוא דינוזאור מתקופת הקרטיקון התחתון והוא עומד לו בדד

בויקיפדיה ולא מקושר לאף אחד אחר. אז מה עושים לכל היתומים האלה? יש אנשים שתפקידם לאמץ יתומים,

לחפש איך לקשור את פרואה למישהו אחר. זה נשמע די קשה ונקווה שיצליחו, אבל אני החלטתי שלי זה מספיק.

הלכתי גם לחוג בית בוילה עם בריכת שחיה. האורחת שאלה את המארחת, ראש המפלגה, מי האורחים שלה,

והיא הסבירה: מי שמכיר אותי מבית ספר עממי שירים יד, מי שמהצבא שירים יד וכו',

הרגשתי לא שייכת וחמקתי החוצה.

נראה לאן אגיע עוד...

בהזדמנות זו אזמין אתכם להקרנת הסרט שביימתי והפקתי שתתקיים בסינמטק תל אביב ב7.2 ב11.40 בבוקר. הגיבורה של הסרט (חוץ מעוד 8 נשים גיבורות) היא חברתנו לישרא רותי קוטלר. אז כדאי למי שיכול...