ראיתי אתמול את זוכה האוסקר בסרט התעודי 'לחפש את שוגרמן' והתרגשתי...

זמר בשם רודריגז חי בדטרויט בשנות השבעים, עבד בשיפוצים, ובשעות הפנאי הקליט כמה תקליטים שההצלחה שלהם יכולה להסתכם באפס. מספר ממש אפסי של תקליטים נמכרו, ביניהם כמה לבני המשפחה של מפיק התקליטים. רודריגז גם הופיע במועדון שנקרא ביבים ושם עמד בפינה בתוך העשן וכמעט לא זכה לתגובות כלשהן.

אבל, בהינף ידו של הגורל, בחורה אמריקאית שהגיעה לביקור בדרום אפריקה, הביאה לשם את אחד התקליטים.

בדרום אפריקה הייתה זו תקופה של שיא באפרטהייד ובידוד משאר העולם שהחרים את דרום אפריקה. בשירים של רודריגז היה מימד מסוים של חתרנות, של אנטי מימסד. בארה"ב אמירות כאלה לא עשו רושם כלל, כי רודריגז לא חידש שום דבר באמירות האלה, אבל בדרום אפריקה המנותקת מהעולם זה היה חדש. התקליטים עברו והועתקו והופצו ברחבי המדינה. משטר האפרטהייד שלא אהב את התקליט החרים שירים שלמים והתקליטים של רשות השידור שלהם גורדו כדי שחס וחלילה לא ינוגנו. זה גרם לניצנים של חשיבה מהפכנית אצל הצעירים, וכנראה שלתקליטים האלה הייתה השפעה על התהליך שהביא בסופו של דבר לקץ האפרטהייד.

כך יצא שבעוד שבארה"ב איש לא שמע על רודריגז, בדרום אפריקה הוא היה נערץ יותר מאלביס (!) וכמיליון תקליטים נמכרו. אבל, אף אחת מהחברות שהוציאו את התקליטים בדרום אפריקה לא טרחה לידע את רודריגז או את חברת ההקלטה שיצרה את התקליטים בארה"ב. בארה"ב איש לא שמע על הפופולריות של רודריגז בדרום אפריקה.

כמה אנשים מחסידי רודריגז בדרום אפריקה נסו לחפש מידע על קורות חייו של רודריגז ולא הצליחו להעלות דבר. שמועה הסתובבה שהאיש התאבד תוך כדי הופעה אם על ידי אקדח או על ידי כך ששרף את עצמו. אחד מחסידי רודריגז פתח אתר באינטרנט וחפש מידע, וכמעט אמר נואש, עד ששורה מאחד השירים הובילה אותו לדטרויט.

סוף הסיפור שנוצר קשר עם רודריגז. מתברר שהאדם ממשיך לעבוד בשיפוצים. עבודה פיסית קשה ששכר מועט בצידה, ולשיר כבר מזמן חדל. חסידיו הדרום אפריקאים הזמינו אותו לשם להופיע וקבלו אותו בכבוד מלכים. ההתרגשות לראות קהל עצום עצום מריע, זו התרגשות שקשה לתאר.

רודריגז עצמו לא התרגש יותר מדי. אחרי ההופעות חזר לארה"ב להמשיך בעבודות השיפוצים, ואת הכסף מההופעות חילק.