כשאין לך חברים

ויום אחד זה יישבר לי....

יום אחד זה יישבר לי ששמים אותי על המתנה כי אני כזאת "חברה טובה ואני תמיד אהיה פה"..

יום אחד זה יישבר לי ואני אשבר...

כי זה נכון אני באמת חברה טובה ואני תמיד אהיה פה...

ואני אחלה בן אדם...אני אולי אדישה, לא נחמדה ועוד מיליון ואחד דברים.. אבל בסך הכל אני אחלה בן אדם

וזה משהו שאי אפשר להגיד על הרבה אנשים

ולא מגיע לי להרגיש כל כך לבד בגלל זה..

יום אחד זה יישבר לי..ואני כבר לא כל כך אהיה זמינה בשביל האנשים..

ובא לי שזה ייכאב להם

הרגשה מוזרה....

כאילו מישהו לקח סכין מנתחים וחתך אותי מלמעלה עד למטה, שהכל פתוח והכל בחוץ, כל מה שבפנים חשוף לכל ואז אני שמתי על זה חולצה..הכל בחוץ אבל אף אחד לא רואה בגלל החולצה שאני שמתי...כאילו מה הם לא מבינים שזאת בסך הכל חולצה? חולצה דקה כזאת...מה, אנשים לא יכולים לראות מעבר?