נערה זרה "הצילה" ככל הנראה את ג' מפני גבר זר שהזמין אותה לביתו כדי לקבל עוד סוכריות. כמה שנים אחר כך, היא נאנסה באיומים על ידי החבר של החברה שלה.
סיפור אחד היה כשהייתי בת 8 בערך. יצאתי החוצה מבית הספר, ופתאום בא אלי מישהו גבוה, קרח, עם עיניים כחולות ובהירות, שהיו כל כך נחמדות, עד שהוא שאל אותי אם אני רוצה סוכריה. עניתי שכן, למרות שאמא שלי אמרה לי לא לקחת סוכריות מזרים... הוא נתן לי. הוא שאל אותי אם אני רוצה עוד. אמרתי שכן, והוא חיפש בכיסים של הג'ינס ואמר שאין לו פה, ואמר לי שיש לו בבית. העובדה שיכולתי לקבל עוד סוכריה מצאה חן בעיני, אז קמתי. ואז הוא אמר "חכי שנייה". והתחיל לחקור אותי:
"בת כמה את?"; "8"...
"איך קוראים לך?"; "ג' "...
"מחכה למישהו?"; "לא?"....
לפתע הגיעה נערה, בת 15 או 16 ושאלה אותי בשקט: "את מכירה אותו?"; "לא"... "רוצה שלוק?" היא שאלה אותי. חשבתי קצת: סוכריה שתדרוש הליכה, או שלוק שהיא תקנה לי פה... "כן...", עניתי. "בואי, אני אקנה לך..." היא אמרה, תפסה אותי בידי והלכה משם. האיש הקרח פנה אליה ואמר לה: "תגידי, מה את חושבת שאת עושה???"
"קונה לה שלוק, למה?"
"כי היא בדרך אליי!"
"תשכח מזה!", היא אמרה ולקחה אותי לחנות, קנתה לי שלוק וליוותה אותי הביתה. היא אמרה שאף פעם, אבל אף פעם לא לענות למישהו זר ככה סתם ברחוב. אמרתי בסדר ועליתי הביתה.
הנערה הזאת מנעה מהאיש הקרח לעשות לי משהו רע. נערה אנונימית, תודה. תודה. תודה תודה תודה תודה!
הסיפור השני די דומה לסיפור הראשון. הלכתי עם חברה שלי אחרי בית הספר לבית הספר היסודי כדי לאסוף את אח שלה. אני ישבתי בשער של בית הספר ולידי ישב ילד קטן ממני, בכתה ב' בערך. לפתע פנה אליו מישהו מבוגר ושאל אותו בן כמה הוא, מאיזה כתה הוא, איפה הוא גר, והילד, ברוב תמימותו ענה לו. אני לא מאשימה אותו בכלווווום, ממש בכלום. והוא שאל אותו אם הוא רוצה לבוא אליו, לשחק קצת, הוא הסכים. ורגע לפני שהוא קם פניתי לילד הקטן ושאלתי אותו אם הוא מכיר אותו, הוא ענה שלא, שאלתי אותו אם הוא רוצה לקנות במבה, הוא ענה שכן, לקחתי אותו איתי, ואמרתי לו שלא יילך עם הזר. אני יודעת שזה נשמע מומצא וכל זה, אבל זה לא, אני שמחה שיכולתי לעזור לילד... יבוא יום, וגם הוא יודה לי על כך.
הסיפור הבא קצת יותר כואב ויותר כבד. הסיפור הזה נכתב לפני הרבה זמן, הרבה מאוד, ורק עכשיו יש לי את האומץ לשלוח אותו.
זה הכל התחיל לפני שנתיים. לחברה שלי, א', היה חבר שהיה מכה ואונס אותה, בין השאר. זה נמשך בערך שנה עד שיום אחד עזרה אומץ ונפרדה ממנו. היה לה מאוד קשה אחר כך לשכב עם בנים אחרים אחריו, בגלל כל מה שעבר עליה. היו לה כמה חברים אחריו, שהיא פשוט לא יכלה לשכב איתם. אחר כך היא הכירה את ש'. ש' היה חלומי. כשאני אומרת חלומי אני מתכוונת ל"חלומי" במלוא מובן המילה. היה לו עור שחום, שער שחור וגלי עד הכתפיים, עיניים חומות ועמוקות כאלה, ומבטא ארגנטינאי מהמם. הוא היה החתיך של השכבה שכל הבנות רצו, אפילו א'. כשהוא התחיל איתה היא פשוט נפלה לרגליו. אני לא הכרתי את ש', אני לא למדתי איתה באותו תיכון. היא רצתה מגמה אחת, בעוד אני רציתי אחרת. היא רצתה שאני אפגוש את ש'. הסכמתי, למה לא? היא סיפרה לי שהוא נחמד אליה, מקסים, עוזר, ואפילו מבין. כן. היא סיפרה לו על הכל, על החבר הקודם, על זה שקשה לה לשכב עם בנים אחרים, על הכל. והוא הבין, כך היא חשבה. הוא ידע עד כמה הוא חשוב לה. אם זה טוב או רע, תגלו בהמשך...
נפגשנו אצלה בבית, שתינו קפה. הרגשתי קצת אאוטסיידרית אבל התמודדתי עם זה. בזמן ששתינו קפה שמתי לב שש' לא מפסיק לבהות לי בחזה. התעלמתי. לא רציתי לספר על זה ל-א' משתי סיבות - א. זה נורא יומרני לומר כזה דבר על עצמך. ב. היא אהבה אותו עד כלות נפשה, מי אני שאהרוס לה את זה? דיברנו הרבה זמן וראינו סרט. השעה היתה כבר שתיים עשרה בלילה והייתי צריכה ללכת.
"אני אלווה אותך" הוא אמר.
"לא זה בסדר, תישאר פה עם א'", אמרתי.
"ג', השעה 12 בלילה, יש לך מושג איזה טיפוסים יש בחוץ?" הוא אמר.
"זה בסדר מצדך?" שאלתי את א'.
"כן, לא נורא".
הם נישקו זה את זו נשיקת פרידה ויצאנו החוצה. הרחובות היו די חשוכים, ולא היה אף אחד. דיברנו כל הדרך, והוא אמר שהוא מכיר קיצור דרך, לא רציתי.
"אין לך מה לפחד, אני איתך!" (בגלל זה אני מפחדת, טמבל!!!). הוא תפס אותי בזרועי והלך איתי לאתר בנייה (כמה נדוש....), הצמיד אותי לקיר והתחיל לנשק אותי.
"מה אתה עושה?!" הייתי המומה. טוב, אולי לא.
"תשתקי ותתפשטי", הוא לחש.
"מה?!" אמרתי.
"אם אני לא אקבל זיון מ-א', לפחות אני אקבל זיון ממך".
"אני אספר לה!".
"לא את לא, כי את תשברי ל-א' את הלב. אני יודע כמה אני חשוב, תאמיני לי שאני יודע".
הדמעות התחילו לזלוג. א' חשובה ל מאוד, אני לא רוצה להרוס לה. הוא התחיל, אחר כך אמר לי למצוץ לו. בהתחלה לא הסכמתי ואז הוא התחיל להיות יותר אגרסיבי ודחף אותי למטה. מצצתי לו בלית ברירה. זאת היתה הפעם הראשונה.
בפעם השנייה הלכנו אני, א', ש', וחבר שלי לדיסקוטק. בהתחלה רקדנו כולנו עד שהלכו לי הרגליים ואני התיישבתי ליד הבר. כל השאר המשיכו לרקוד, אחרי שאמרתי להם אלף פעם שזה בסדר שירקדו בזמן שאני יושבת. השעה היתה כבר שתיים לפנות בוקר והם רצו ללכת. ש' אמר שהוא יקרא לי. כנראה שבדיוק כשהוא בא, הוא הבחין שאני בדרך לשירותים. הוא עקב אחרי (לא היו שירותי בנים/שירותי בנות. נכנסתי, יצאתי, טוב, לפחות הייתי בדרך לצאת, והוא דחף אותי פנימה, הושיב אותי על האסלה המלוכלכת, הפשיט אותי ואנס אותי בלי לומר מילה, כאילו כלום. ושוב הוא אמר לי למצוץ לו. הפעם לא חיכיתי שהוא ידחוף אותי, ירדתי לו לבד. אחר כך יצאנו משם והוא אמר לי לנגב מהר את הדמעות, כדי שאף אחד לא יראה. יצאתי החוצה איתו. כשהם שאלו אותו למה לקח לו כל כך הרבה זמן, הוא אמר שהוא לא מצא אותי.
בפעם השלישית זה קרה אצלו בבית. היינו אני, א' ו-ש' (ההורים היו בחופשה), שכבנו על המיטה הזוגית של ש' וראינו סרט. רק כדי להבהיר נקודה - לא הסכמתי לבוא, אבל א' שכנעה אותי כי היא לא רצתה שהוא ינסה לעשות לה משהו ושהם יגיעו לרגע מביך שבו היא לא תזרום ותתחיל לבכות. הוא שכב באמצע ואני בצד של הקיר. הוא התחיל לשלוח ידיים, נגע לי בחזה, ובעוד מקומות. לפתע א' נזכרה שהיא צריכה ללכת לאן שהוא, אני אפילו לא זוכרת לאן. מיד הצעתי שאני אלווה אותה.
"לא, אני לא רוצה להרוס לך את הסרט, חוץ מזה אני צריכה לרוץ. תישארי פה, לא נורא".
היא יצאה החוצה מהר והוא ישר הלך אחריה, נעל את הדלת מבפנים, חזר אלי ואמר לי "תפשטי ותרדי על ארבע, מהר!" עשיתי כדבריו. בזמן שהורדתי את החולצה הוא אמר לי "רגע, יש לי רעיון יותר טוב!". הוא יצא וחזר עם דיסק. הוא שם את הדיסק ברדיו ואמר לי להתפשט לפי המוסיקה של השיר (זה השיר שמשמש עכשיו לפרסומת של פלאפון, שאני ממש לא סובלת בגלל מה שקרה). לא עשיתי זאת.
"אם את לא עושה את זה, אני מתקשר עכשיו ל-א', נפרד ממנה ואומר לה שאני עוזב אותה בשבילך". התחלתי לעשות את מה שהוא אמר לי לעשות... אחר כך הוא הוריד אותי על ארבע, ומשם אני מנחשת שאתם יודעים. אחרי שהוא גמר לי בפה הוא אמר לי להיכנס להתקלח ושהוא תכף יבוא. נכנסתי. מה יכולתי לעשות, תגידו לי? לומר לו לא ואז הוא יהרוס לחברה שלי ת'חיים??? בעוד אני מנסה להוריד ממני את כל הלכלוך שנקרא ש', הוא נכנס למקלחת והתחיל לנגוע בי בכל מקום, ללקק אותי, לנשק אותי, ואמר לי לעשות לו את אותו הדבר. ושוב, בלי הסכמה עשיתי את זה. אחר כך הוא שוב אמר לי למצוץ לו, לא הייתה לי ברירה.
יומיים אחרי זה סיפרתי לחבר שלי על הכל. ה-כ-ל. אין לי מילים לתאר כמה שהחבר שלי מקסים, הוא הבין הכל, ולא כעס עלי בגרוש! הוא הציע לי לספר את הכל ל-א'.... אמרתי לו שאין לי לב... א' היא חברה מאוד טובה שלי, איך אני אשבור לה את הלב? הוא אמר שזה לא משנה ושינן משפט נדוש - "גבר ששווה את הדמעות שלך לא יגרום לך לבכות" ושאני חייבת לספר לה! כאב לי הלב, והיה לי קשה אבל סיפרתי לה. היא בכתה, בכתה כמו מטורפת ואמרה לי אלף פעם שאני החברה הכי טובה שהיתה לה אי פעם. היה לה כל כך קשה והיא ביקשה כל כך הרבה סליחה בגלל מה שעבר עלי בגללה. עשיתי זאת כי אני יודעת שהיא תעשה עבורי את אותו הדבר. אני לא פראיירית.
התגברתי, אני לא צריכה לבכות, להתאבד, או להיות בדיכאון בגלל שמה שמעניין איזה בן זונה אחד זה רק זיונים. עברתי את זה בשלום.
ג' הוסיפה:
עליתי משוודיה בגיל 7.
לא היה לי אפחד. אפחד!
היא היתה היחידה שעזרה לי כשאף אחד לא הסכים להתקרב "לשוודית הזרה". אז נורא נקשרתי אליה.
לא חשבתי שזה ימשיך. חשבתי פעם אחת, ודי. פעם שניה, הבנתי שזה משהו שיקרה עוד פעם.
בגלל זה סירבתי לבוא אליה, ורק אחרי השכנוע הארוך והמייגע הסכמתי.
חשבתי שאני אהיה עם א’. ואז הוא לא יוכל לעשות לי כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
