mybody

מציקים לחברה של מאיה בגלל החזה שלה.

הנה אני רואה אותה, נכנסת לכיתה. רואים בעיניים שלה את העצב שלה, הנה, היא עוד מעט פורצת בבכי, אויש. מה עוללו לך. אני רואה אותך, את מתקרבת לשולחן שלך. את מרכינה ראש, ובוכה. כולנו ניגשות אלייך, מה קרה, למה את בוכה? ילדה כל כך שמחה בוכה?

אבל הנה, בשיעור את יוצאת ואני איתך. הולכים לשירותים, שם את מחבקת אותי ופשוט לא רוצה לעזוב אותי. את יכולה לבכות, קדימה, זה נורמלי. הם לא צריכים לגרום לך לבכות, הם פשוט לא שווים את זה. אבל הנה, את הולכת לתא בשירותים ומקנחת את האף, רואים שאת עדיין עצובה, עדיין מנסה להפנים את זה.

"נו, תקפצי", הם אומרים לה.

אבל, היא לא רוצה לא, לא כדאי לך.

אבל די, תפסיקו. זה פוגע בי. אל תגידו את זה שוב, כבר אמרו לי.

אז הנה זה, אני אגיד לכם מה קרה. אתם מכירים את זה שיש לכם חזה גדול? מעליבים אתכם בלי שום סיבה?

אז זה מה שקרה. פשוט אומרים לה, תקפצי כבר. רוצים לראות את זה זז.

אבל זה פוגע ! מה אתם לא מבינים!

היא לא אשמה בזה!

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]