לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2007

"את לא רוצה שההורים ישמעו שהיית ילדה רעה"


במהלך ביקורה בארץ, הצליחה christa להתמודד עם בעלה של דודתה, האיש ש-18 שנה קודם לכן תקף אותה מינית. היא כתבה את זה לראשונה כאן.  

 

אני christa, אזרחית אמריקאית ילידת הארץ, בת 30, עכשיו חזרתי לארץ למשך חודש מכיוון שבת דודתי התחתנה. אני רוצה לספר על התעללות מינית שקרתה לי כשהייתי ילדה קטנה.

מהפעם הראשונה שפגשתי אותו ידעתי שמשהו לא היה בסדר אצלו. היו לו זיפים והוא הסריח מאלכוהול. הייתי רק בת 12. והוא, גבר עם פנים יפות אך כולו מכוער ועני, מחצית גילו לא התקרבה אפילו לגילי. אפילו לא בקירוב. בערך טיפה לפני גיל העמידה. הוא עמד להתחתן עם דודתי, היא אהבה אותו, אך הוא כנראה רצה להיות שלה רק בגלל הכסף. אני ודודתי ק’ היינו די קרובות. למרות שהיא הייתה בת 39 אז, עדיין הרגשתי שהיא כמו אחות שלי. היא הייתה די ילדותית, פרועה, מסוג בני האדם שבאמת יכולים להתאהב במישהו עני, ספונטני ופורץ גבולות. אבל המזל לא שיחק לה הפעם.

 

אני זוכרת שזה היה יום מושלג בחורף, במסצ’וסטס. ביטלו לנו את הלימודים בגלל השלג, לא בעצם... שיחררו אותנו אחרי השעה הראשונה. באתי הביתה וההורים לא היו בבית, יו אני זוכרת את זה כל כך בדייקנות, כמו סרט שחולף לי בראש. אז חשבתי שאני לבד. ואז ראיתי את דודה שלי ק’ מגיחה מהמטבח. אמרתי לה היי והיא אמרה לי שלום. חייכתי והנחתי את התיק, ואז היא אמרה ’מה אין חיבוק?’, אז חיבקתי וחייכתי.

ואז הוא הגיח מהמטבח. הסתכלתי עליו בפליאה, שלאחר כמה שניות התחלפה בגועל. הוא נראה כמו הומלס.

 

"זה י’ החבר שלי." היא אמרה וחיבקה אותו וחייכה אליי.

"אוקיי.. אז... מה יש לכם לחפש פה?" שאלתי ולאחר כמה רגעים הבנתי שזה היה חצוף.

"אוך, כל הטינאייג’רים הם ככה, חצופים..." את המשפט הזה אני זוכרת כמו את כף ידי!

הוא אמר את זה כאילו צוחק, מתבדח איתי, ושלח יד לעברי וליטף לי את הלחי. האמת היא שזה די הגעיל אותי, האמת שזה ממש הגעיל אותי. וגם היד שלו היתה די שחורה, מלוכלכת, והחיוך חשף שיניים לא בדיוק ישרות. אבל ק’ חשבה שזה היה תמים לגמרי.

"האמת חיכינו לכל המשפחה שלך, להודיע להם, אבל מאחר שאת הגעת הכי מוקדם... אז אני מניחה שההפתעה די נהרסה", ק’ אמרה ושניהם גיחכו, ואני רק עמדתי והבטתי. אני יודעת שזה נשמע הזוי.

 

לאחר מכן עברנו לסלון, הצטופפנו בספה של שניים. התיישבתי ראשונה, אחריי ק’ ולבסוף י’... מה שמוזר היה זה שהוא ביקש להצטופף איתנו, ועוד לא ליד ק’, אלא לידי! שאני אהיה באמצע וק’ רחוקה ממנו. הוא חיבק אותי, כמו שמחבקים בישיבה עם יד אחת, כאילו לאות ידידות, וראיתי שלק’ זה לא הזיז, וסתם ראינו טלוויזיה. ממש נגעלתי. אני חושבת שמהרגע הזה משהו נהפך להיות רע אצלי בראש. רק חשבתי מתי זה יסתיים. הוא הגעיל אותי. הריח שלו והמגע שלו, וגם כשהסתובבתי אליו בלית ברירה בגלל הצפיפות – המראה שלו. איכ. ואז אמרתי "טוב אני מניחה שאני אלך למטבח להכין משקאות לכולם" ונעמדתי. הוא אמר "לא, תישארי, לא צריך" וחייך והחזיק לי את היד. אני חייבת לציין שהיה לו יותר מדי מגע איתי. וק’ אמרה "לא, אני רוצה לימונדה!" ונראה שהוא הסתכל עליה, טיפה חסר סבלנות.

 

אז הלכתי והכנתי לי ולק’ לימונדות, ולו לא הכנתי כלום. ניסיתי למשוך את הזמן בשביל שלא אאלץ לחזור לשם, למקום הזה. אבל הייתי חייבת. באתי עם מגש הלימונדות וכשנעמדתי מולם הוא ’כאילו’ ליטף לי את הירך, היד שלו הסתתרה מתחת למגש כך שלא היה ניתן לראות, ’כאילו’ בטעות תמים, סתם, אין כמו מגע של רגל של ילדה שמתקרבת אליך מולך. כמעט וקפצתי אבל לא רציתי להבהיל את ק’ ולהפיל את הלימונדה, הסתכלתי עליו בגועל והוא כנראה הבין את הרמז, לא הייתי אסרטיבית ממש.

 

לאחר מכן החזרתי את הלימונדה למטבח, הלכתי לחדר האורחים והתיישבתי בספה שממול. לפני שהתיישבתי הוא כאילו משך אותי אליו, לידו, אבל התנגדתי ושמטתי את עצמי ממנו, אל הספה שליד. לאחר מכן לא קרה כלום, ההורים שלי הגיעו שעה אחרי, סתם הסתכלנו שעה טלויזיה ואני רק חשבתי בתוך תוכי מתי הוא ילך, מתי הוא ילך! מה שמוזר זה, שזה המקרה היחיד שאני זוכרת ממש כמו סרט, בדייקנות כל כך ברורה, את שאר המקרים אני זוכרת במטושטש. זה כל כך מוזר הזכרון שלי במקרה הזה, בגלל שעברו 18 שנה מאז! אבל אני עדיין זוכרת.

 

שבועיים אחר כך נפגשנו ברחוב. ואז נפל לי האסימון – נזכרתי שראיתי אותו כמה פעם לפני שידעתי מיהו! אני לא זוכרת בבירור פרטים מהפגישה, אני זוכרת שהוא היה תוקפני מאוד ובכל רגע נגע בי איכשהו, שלח יד לעבר המותן שלי, הצמיד אותי אליו, ליטף לי את הגב, הבטן, החזיק לי את הידיים ועיסה אותם, וכל הזמן אמר כמה אני יפה וכמה הגוף שלי מתפתח טוב.

 

לאחר מכן נפגשנו אצל ק’ בבית לסעודה בערב, וגם הוא היה שם. גם את המאורע הזה אני לא זוכרת בבירור. אני זוכרת שממש פחדתי ממנו, זה לא היה גועל, זה היה פחד, פחד ממשי! פחדתי להסתכל עליו, להיות לידו, ניסיתי לברוח ממנו כל הזמן. וכשהיה מפחיד מדי ביקשתי ללכת לשירותים, והלכתי ופשוט ישבתי שם ובכיתי. אני יודעת שזה נשמע מוזר ודרמטי, אבל כך היה.

 

לאחר חמש דקות הוא נכנס לשירותים ובאמת הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה למראהו! עכשיו הוא פשוט היה ישיר, בלי משחקים ובלי העמדות פנים. הוא רכן לעברי ותקף אותי מינית ונישק אותי בפה כשהוא נוגע לי בחזה, ואני פשוט בכיתי אבל הוא היה חזק ממני. הוא השכיב אותי על הרצפה וכמובן נפגעתי מהאסלה בראש, והופיעו לי חבורות בכל הגוף ופצעים. הוא הכניס לי ידיים לתחתונים והחדיר לי אצבעות, ופתח לי את החזיה, ואני נאבקתי. ואז זה הגיע לשלב שפשוט נגמר לי הכוח להאבק אז בכיתי בשקט, בתוכי. אני לא יכולה לתאר במילים את ההרגשה שלי אז. ואז הוא הוריד לי את המכנס ואז התחתונים והחולצה.

 

שכחתי לציין שהוא נעל את הדלת לפני זה וסתם לי את הפה עם סלוטייפ שאלוהים יודע מאיפה הוא בא. הייתי ערומה עם חזייה, והוא חדר לתוכי, וכך איבדתי את בתוליי בגיל 12. מאלכוהוליסט מסריח. לאחר מכן הרגשתי שהנשמה שלי פרחה ושאין כבר טעם לכלום. היתה אווירת מלנכולית באוויר לאחר מכן. אני בוכה כשאני כותבת מילים אלו.

 

כשהוא גמר הוא ’טיפל’ בי, הלביש אותי, סירק אותי, שטף את הפנים שלי, חיבק אותי ונשק לי על המצח, אמר ’את לא רוצה שההורים ישמעו איזו ילדה רעה היית’, כאילו כאיום. הוא ניסה להיראות נחמד ולהגיד את זה בצורה נחמדה. ’תודי שנהנית’ הוא הוסיף, הלך וחייך לכל האורחים ואני אחריו. הוא אמר שהוא היה בחדר ובטעות נפל לו שם משהו (אני לא זוכרת מה) ואני עזרתי לו, כאילו בשביל להסוות את זה שחזרנו לשולחן באותו הזמן.

 

ביקשתי מההורים שלי ללכת הביתה כי לכאורה כאבה לי הבטן. בפנים התפוצצתי. כל הזמן שהייתי שקטה עם כולם צרחתי מבפנים. שאלו אותי מה קרה שאני כזאת ואמרתי שזה כנראה המחזור שעומד לבוא. לאחר מכן לא ראיתי אותו יותר כי הוא נסע עם דודה שלי לישראל. כולם נסעו כחודש לאחר מכן לחתונה שלהם, חוץ ממני, התלוננתי על כאבים בבטן ובחילות והצלחתי לתמרן את הוריי להשאר בבית, אמרתי שאהיה עצמאית. מאז הם חיים בישראל. ולפני כמה שבועות טסתי לארץ עם משפחתי מכיוון שבת דודתי, הבת של ק’, ג’, התחתנה. החלטתי שאאזור אומץ להתמודד עם פחדיי.

 

ראיתי אותו, הוא כבר לא נראה כל כך מלוכלך ומריח מאלכוהול, הוא היה נקי אבל תמיד ידעתי עד כמה הוא מלוכלך מבפנים. אני כ"כ גאה בעצמי!! הסתכלתי לו בפרצוף!! התמודדתי עם פחדיי, הצלחתי להסתכל לו בפרצוף!! עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב מתמיד, למרות שתמיד תהיינה לי צלקות. שכחתי לציין שלא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לבעלי. אני מפחדת. מבועתת ממה שיחשבו עליי, וגם מזה שיהיו לזה השלכות.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

 

הערה:

אני רואה את המיילים המצטברים, במהלך היממה הקרובה אענה לכולם, גם לכאלו שמתייבשים כבר יותר משבוע. עמכם הסליחה.

נכתב על ידי , 30/3/2007 19:23   בקטגוריות אדם מוכר, באלימות, בבית, במשפחה, הכל קרה, ילדות נשכחת, למה לא התלוננתי, אקטואליה, ביקורת, פסימי  
44 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של . ב-14/4/2007 18:50



כינוי: 

מין: נקבה




479,640
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)