| |
mybodyלא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים) |
| 6/2007
אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם
אני לא יודעת מאיפה להתחיל, להבדיל מכולם אני אתחיל מהסוף.
כיום אני בת 20. אני סטודנטית. אני עתודאית.
בחיים האלה קרו לי הרבה דברים. אני חושבת שהגיע הזמן לספר הכל.
בכתה א' הייתי עולה חדשה, צחקו עלי, לגו לי, התעללו בי. אני יודעת שביום הראשון של כתה א' אני ברחתי מהכתה רצתי לחצר, הבניין של האולפן שבו הייתה אמא שלי היה סמוך לחצר. וצעקתי ובכיתי שתבוא לקחת אותי משם.
אם חלקכם זוכרים הייתה תורנות כתה. ילדים מחולקים בזוגות שתפקידם לגרש את כל הילדים מהכתה בהפסקה ולסדר את הכתה. אז שיבצו אותי עם אחד הבנים בכתה. אחד הבנים המקובלים. סידרנו קצת. אני זוכרת שהיינו משני צדדים שונים של ארונית שהיה בה חור. הוא רצה לראות את התחתונים שלי. סירבתי. אז הוא רצה לגעת. שוב סירבתי. הוא בא אלי לצד השני של הארונית. וניסה לבעוט בי. זה לא כ"כ הצליח כי תפסתי לו את הרגל- ומשכתי בכל הכוח שהיה בידיים הקטנות שלי. הוא נפל.
אח"כ עברתי בית ספר כי עברנו דירה. ואז פשוט התעלמו ממני. או התעללו. בן דוד שלי שהיה מבוגר בשנתיים אז עבר לגור קרוב אלינו. הוא ואני היינו קרובים כמו אחים. כל יום הייתי אצלם עד הערב. פעם אחת כשההורים שלו לא היו בבית.. אני הייתי אז הכתה ה' למיטב זכרוני הוא ביקש ממני להראות לו את הפות שלי. אני לא זוכרת מה היום המילים המדוייקות הוא השביע אותי שהוא רוצה ממני טובה ושאסור לי לספר אף פעם לאף אחד. הסכמתי אבל כשהוא ביקש האוזניים שלי האדימו שאלתי מה שהוא רוצה כי לא הבנתי הוא נהיה נורא נבוך וויתר על כל הנושא. רק כמה שנים מאוחר יותר הבנתי מה הוא רצה.
מאז זרמו הרבה מים.
בפעם הבאה שקרה משהו כזה היה בטיול השנתי של כתה י"א. היה לי אז חבר בגיל שלי מבית ספר אחר. היינו ביחד כבר מעל שנה וכולם ידעו שאני "תפוסה".
אלינו בחבורה היינו מאוד מגובשים בכל הטיולים ישננו כולם באותו חדר. או יותר נכון לא ישננו. היינו באמת חברות וידידים טובים ואמתיים.
היה אז לאחד הידידים הטובים שלי שותף בחדר שניסה להתחיל איתי. הוא שאל אם יש לי חבר, עניתי שכן הוא טען שאני אומרת את זה סתם כי בחורה שאין לה חבר "יש בה משהו דפוק" וניסה לנשק. דחפתי אותו ממני.
בערב חברה טובה ואני הלכנו לחדר של הידידים לשחק קלפים. סתם לשבת בחברה טובה ולהנות מהערב.
אני יצאתי מהמשחק וחיכיתי שהם יסיימו. כנראה שהייתי ממש עייפה כי הדבר הבא שאני זוכרת זה שאני מתעוררת בחדר חשוך. החדר של הבנים- ואותו בחור שניסה לנשק אותי בכח שוכב ליידי ומנשק אותי - כשאני ישנה. מתוך שיינה התנערתי והמשכתי לישון ושוב התעוררתי , העם לחלוטין כשהשפתיים שלו שוב נצמדות לשלי. נזפתי בו הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון.
חבר שלי הבין לשמחתי. הוא כעס אבל הבין. הרגשתי אשמה הרגשתי כ"כ רע שלא הצלחתי להתעורר לגמריי ולהעיף ממני את המנוול!
באמצע כתה י"ב. החבר ואני נפרדנו. בגלל שאני גם בלוגרית ותיקה כאן היו לא מעט ידידים בלוגרים שהציעו עזרה.
כן אני יודעת שנפגשתי עם רבים. אני לא אציין כאן שמות. אולי פרט לאחד. כולם היו טובי לב ואדיבים אף אחד לא ניצל את המצב שהייתי בו. כולם עדיין ידידים טובים. חלקם הצילו אותי מלפגוע בעצמי. פרט לאחד שניסה לשכנע אותי שאני רוצה אותו שניסה לגעת בכוח שלי שרציתי אחרי שהבהרתי לו מילולית וחד משמעית שאני לא מעוניינת ניסה להמשיך בכוח. אני יודעת גם שאני לא היחידה. אני מפחדת לחשוף את השם שלו כאן.
גם מאז זרמו הרבה מים. סיימתי לימודים הגעתי לאוניברסיטה. אולי אני בחורה חברותית. יש לי הרבה ידידי אמת והיו הרבה שהתחילו איתי אבל ידידי אמת ותיקים לעולם לא פגעו בי. במסיבות שהיו לנו לא הייתי משתכרת אף פעם תמיד הייתי שם כדי לשמור על החברות שלי.
בתחילת שנה א' שלי התחלתי לצאת עם בחור מהכיתה, הוא נראה בחור הגון. מיותר לציין שעד אז כבר לא הייתי בתולה.
באחת הפעמים שהיינו אצלו בדירה והכל היה כרגיל. למדנו קצת התנשקנו ליטופים פה ושם. פתאום לא היינו לבושים, הוא היה מעלי והתנשקנו זה לא היה מוזר או שונה זה לא היה נגד הרצון שלי. עד שהוא ניסה לשכב איתי. לא רציתי, לא היה קונדום וגם אם היה באותו הרגע לא רציתי. אמרתי לו והוא אמר שזה בסדר ושאני אסמוך עליו ליטף את הפנים שלי ונישק. וניסה שוב. ושוב אמרתי שאני לא רוצה. והוא הרגיע אותי בליטופים ונשיקות. באיזשהו שלב הוא נכנס בכח. התפתלתי והוא החזיק אותי. בסוף הצלחתי להעיף אותו ממני. ופתאום הוא היה מתפרס ומתחרת. באותו יום ניסה לזרוק אותי, התוצאה הייתה שנשארו עוד כשבועיים ביחד ונפרדנו. אני לא יודעת למה שתקתי על זה. אני עדיין לא מוכנה לספר לחברים הכי קרובים במחלקה כמובן שלא לאמא. רק קומץ חברים קטן יודע. והחבר הנוכחי שאיתו אני כבר שנה.
הבחור שאנס אותי עדיין לומד איתי ובימים אלו מדי פעם אני יושבת ללמוד איתו למבחנים. אני מפחדת לעשות עם זה משהו. אני לא יודע מה לעשות מדי פעם אני נזכרת בזה, ושונאת את עצמי. לא הייתי ילדה קטנה ותמימה זה לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי במצבים אינטימיים עם גבר אבל זה עדיין פגע יותר משאפשר לתאר.
בשנה האחרונה יש לי חבר, מתחשב ועדין. ולמרות זאת עברתי אין ספור הטרדות.
בחור שסמכתי עליו שקראתי לו ידיד- בחור שמכיר את חבר שלי נישק אותי, מישהו אחר ניסה לנשק בכוח.
לפני כחודשיים במסיבת ערב השנה החדשה שנערכה בדירה עם חברים טובים העזתי להשתכר, אחד השכנים מהדירה ליד נכנס לדירה וקלט שאני שיכורה אני רק זוכרת שברחתי מהדירה שלו. שהוא נישק אותי בכוח, ושברחתי.
יש לא מעט מקרים שיראו קטנוניים וילדותיים הרי זאת רק נשיקה. אבל זה פוגע בכבוד שלי זה פוגע בי, אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם.
אני כבר מזמן לא ילדה תמימה אבל כל מקרה קטן כזה פוגע יותר מסכין.
אז מה שמדי פעם אני הולכת עם מחשוף. ושאני אולי חברותית? אסור להיות חברותי ונותן אמון באנשים כבר?
זה שיש לי חבר שהם מכירים לא עוצר אותם? זה שאמרתי "לא" גם לא עוצר?
יש באמת משהו שיעצור את המטרידים?
|
נכתב על ידי
,
5/6/2007 02:04
בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באינטרנט, באלימות, באקדמיה, בבית הספר, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בין ילדים, בינו לבינה, במסיבה, במשפחה, ילדות נשכחת, אדם זר, הכל יכול היה לקרות, הכל קרה, מילים כדרבנות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביל3> ב-2/7/2007 21:34 |
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
