mybody

שלום. קראתי את כל הסיפורים שפרסמת, ואני מזועזעת. עד כמה אנשים יכולים להיות כל כך חולים וחסרי התחשבות כלפי הזולת? רציתי לחלוק סיפור, שעד כה סיפרתי רק לחברתי הטובה. הייתי אז בת 13, כתה ז' (כיום אני בת 17). הייתי נורא מפותחת. הבנים כל הזמן צחקו עלי שיש לי חזה גדול. באחד מהבנים התאהבתי. הוא לא היה מיוחד, פשוט. הוא הציע לי חברות.

בהתחלה לא עשינו כלום. הוא היה נורא נחמד. עד שהוא הזמין אותי לביתו. נעניתי להצעה.

הכרתי את כל משפחתו והם היו נורא נחמדים. ואז הוא לקח אותי לחדרו. לא ראיתי שהוא נעל את החדר. התיישבתי על המיטה שלו, לא חשבתי שיקרה משהו. הוא התיישב על המחשב ופתח אתר פורנו. הוא הכניס את ידו למכנס. עשיתי את עצמי כאילו לא שמתי לב ואמרתי שאני צריכה לשירותים. קמתי לצאת אבל אז גיליתי שהדלת הייתה נעולה.

הוא קם והפיל אותי על המיטה ונשכב מעלי. עלי לציין שהוא היה מאוד חזק ודי כבד. אמרתי לו "די!". הוא התחיל לגעת לי בחזה ובתחת. הוא אמר לי "אני יודע שאת רוצה את זה", והביט בי במבט חולני. אמרתי לו שאם לא יתן לי לצאת אני אצעק. הוא שיחרר אותי ויצאתי. אמרתי למשפחה שלו שאני צריכה לחזור לאירוע משפחתי. כשיצאתי התחלתי לבכות. הרג אותי שהוא לא התבייש לעשות את זה כשהמשפחה נמצאת בבית. כשאחיו הקטן נמצא בבית. כשהוריו נמצאים בבית.

אבל זה לא נגמר. אחרי שבוע הוא אמר לי באייסיקיו שהוא מצטער. כמו טיפשה האמנתי לו, והוא הזמין אותי לביתו. הלכתי אליו. אף אחד לא היה בבית. הוא הוביל אותי לחדר. הוא פתח אתר פורנו והתחיל לאונן. הוא פנה אלי ותפס לי בתחת. העפתי את הידיים שלו. הוא התחיל לנשק אותי וחיבק אותי בכוח, ולא יכולתי להשתחרר. הידיים שלו גלשו מתחת למכנס, מתחת לתחתונים. בשלב כלשהו הצלחתי להשתחרר. הוא תפס בחזה, בחולצה ובחזייה, ומשך למטה. הוא הסתכל לי על החזה בלי בושה. צעקתי עליו, צעקתי לו "מה אתה עושה?". הוא אמר: "מותר לי, את חברה שלי". התעצבנתי מהמשפט הזה והעפתי לו סטירה וברחתי מהר. הפעם לא יכולתי לבכות מרוב כעס. הגעתי הביתה וצלצלתי לחברה שלי שתבוא מהר. היא באה אחרי חמש דקות וסיפרתי לה הכל.

רק לאחר מכן נודע לי שזו הייתה התערבות, ושהוא סיפר הכל לכל חבריו. חברתי הטובה, שעל זאת אני מעריכה וכל כך אוהבת אותה, דיברה איתו. היא הוציאה לו את הנשמה, היא גרמה לו להתבייש, במקום שיצא "גבר". היא גרמה לו לעזוב את בית ספר.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

החבר של החברה של just me תקף אותה ואיים עליה כשחברתה יצאה לרגע מהבית.

הסיפור היה כשהייתי בת 17 בערך, הלכתי עם חברה שלי, שנקרא לה א', לחבר שלה - נקרא לו ב'. אז א' לא הביאה תיק ואני כן, אז היא אמרה לי לשמור לה את הדברים, ויש לזה קשר להמשך. נכנסנו לבית של ב' וראינו טלוויזיה על המיטה שלו, סתם ראינו טלוויזיה, לא משהו מיוחד. ילדה אחת שרבתי איתה התקשרה אל א' ואמרה לה לרדת למטה לשעה בערך. א' שאלה אותי אם אני רוצה לבוא. העדפתי לא לבוא, אז נשארתי עם ב' לבד בחדר על המיטה שלו. ב' אמר לי לקום כי הוא רוצה לסדר את השמיכה. קמתי, ופתאום הוא בא והצמיד אותי לקיר. צעקתי שיעזוב אותי, הוא אמר שהוא לא רוצה ושאל אותי אם אני בתולה. אמרתי לו שאני רוצה להישאר עד החתונה, הוא אמר לי שהוא לא מקשיב למה שאני רוצה הוא עושה מה שהוא רוצה. ואמר לי לשכב על המיטה ולהוריד את הבגדים כי זאת תהיה הפעם הראשונה שלי. אמרתי לו שאני לא רוצה ואני לא אעשה את זה.

ואז הוא הוציא סכין מהמגירה, ואמר שאם אני לא אעשה מה שהוא אומר הוא יהרוג אותי. אז עליתי על המיטה והורדתי את הבגדים. ואז א' באה ודפקה בדלת ושאלה למה היא נעולה, ו-ב' הכניס אותי מהר לשירותים להתלבש כדי שא' לא תראה. ב' אמר לה שהדלת "נתקעה" וצריך לדחוף אותה חזק, ואני יצאתי מהשירותים לבושה ואז א' לקחה את הדברים שהיו אצלי, וירדתי איתה למטה, וניצלתי ממנו, בזכותה.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

ה' הוטרדה על יד ארבעה במבני משפחתה הקרובה ולמדה שהיא יכולה לסמוך רק על עצמה.

חשבתי הרבה אם לכתוב או לא, בסופו של דבר החלטתי לכתוב. אין לי אומץ לספר את הכל למישהו, יש רק כמה אנשים שיודעים קצת, אבל הם פשוט לא מבינים כמה קצת הם יודעים וכמה עוד יש לי בלב ואיך אני לא יודעת מה לעשות כדי להתמודד עם זה.

הסיפור שלי מתחיל מגיל קטן מאוד, אני משערת שזה היה בערך גיל 5-6. אני אכתוב על דוד שלי, אח של אמא - ג' לצורך העניין. שני בני דודים שלי, שהם אחים, מ' ו-א', ועוד בן דוד ר', וכולם פגעו בי בגיל קטן. תמיד חשבתי שאני אשמה, כי מה הסיכויים שארבעה אנשים מהמשפחה עושים לי דברים כאלה, דווקא לי ולא לאחרות? היום אני מאמינה שאני לא אשמה כי מה כבר ילדה בגיל כזה יכולה לעשות כדי לגרום לזה?!?!

במהלך ביקורה בארץ, הצליחה christa להתמודד עם בעלה של דודתה, האיש ש-18 שנה קודם לכן תקף אותה מינית. היא כתבה את זה לראשונה כאן.  

אני christa, אזרחית אמריקאית ילידת הארץ, בת 30, עכשיו חזרתי לארץ למשך חודש מכיוון שבת דודתי התחתנה. אני רוצה לספר על התעללות מינית שקרתה לי כשהייתי ילדה קטנה.

מהפעם הראשונה שפגשתי אותו ידעתי שמשהו לא היה בסדר אצלו. היו לו זיפים והוא הסריח מאלכוהול. הייתי רק בת 12. והוא, גבר עם פנים יפות אך כולו מכוער ועני, מחצית גילו לא התקרבה אפילו לגילי. אפילו לא בקירוב. בערך טיפה לפני גיל העמידה. הוא עמד להתחתן עם דודתי, היא אהבה אותו, אך הוא כנראה רצה להיות שלה רק בגלל הכסף. אני ודודתי ק’ היינו די קרובות. למרות שהיא הייתה בת 39 אז, עדיין הרגשתי שהיא כמו אחות שלי. היא הייתה די ילדותית, פרועה, מסוג בני האדם שבאמת יכולים להתאהב במישהו עני, ספונטני ופורץ גבולות. אבל המזל לא שיחק לה הפעם.

אני זוכרת שזה היה יום מושלג בחורף, במסצ’וסטס. ביטלו לנו את הלימודים בגלל השלג, לא בעצם... שיחררו אותנו אחרי השעה הראשונה. באתי הביתה וההורים לא היו בבית, יו אני זוכרת את זה כל כך בדייקנות, כמו סרט שחולף לי בראש. אז חשבתי שאני לבד. ואז ראיתי את דודה שלי ק’ מגיחה מהמטבח. אמרתי לה היי והיא אמרה לי שלום. חייכתי והנחתי את התיק, ואז היא אמרה ’מה אין חיבוק?’, אז חיבקתי וחייכתי.

ואז הוא הגיח מהמטבח. הסתכלתי עליו בפליאה, שלאחר כמה שניות התחלפה בגועל. הוא נראה כמו הומלס.

"זה י’ החבר שלי." היא אמרה וחיבקה אותו וחייכה אליי.

"אוקיי.. אז... מה יש לכם לחפש פה?" שאלתי ולאחר כמה רגעים הבנתי שזה היה חצוף.

"אוך, כל הטינאייג’רים הם ככה, חצופים..." את המשפט הזה אני זוכרת כמו את כף ידי!

הוא אמר את זה כאילו צוחק, מתבדח איתי, ושלח יד לעברי וליטף לי את הלחי. האמת היא שזה די הגעיל אותי, האמת שזה ממש הגעיל אותי. וגם היד שלו היתה די שחורה, מלוכלכת, והחיוך חשף שיניים לא בדיוק ישרות. אבל ק’ חשבה שזה היה תמים לגמרי.

"האמת חיכינו לכל המשפחה שלך, להודיע להם, אבל מאחר שאת הגעת הכי מוקדם... אז אני מניחה שההפתעה די נהרסה", ק’ אמרה ושניהם גיחכו, ואני רק עמדתי והבטתי. אני יודעת שזה נשמע הזוי.

לאחר מכן עברנו לסלון, הצטופפנו בספה של שניים. התיישבתי ראשונה, אחריי ק’ ולבסוף י’... מה שמוזר היה זה שהוא ביקש להצטופף איתנו, ועוד לא ליד ק’, אלא לידי! שאני אהיה באמצע וק’ רחוקה ממנו. הוא חיבק אותי, כמו שמחבקים בישיבה עם יד אחת, כאילו לאות ידידות, וראיתי שלק’ זה לא הזיז, וסתם ראינו טלוויזיה. ממש נגעלתי. אני חושבת שמהרגע הזה משהו נהפך להיות רע אצלי בראש. רק חשבתי מתי זה יסתיים. הוא הגעיל אותי. הריח שלו והמגע שלו, וגם כשהסתובבתי אליו בלית ברירה בגלל הצפיפות – המראה שלו. איכ. ואז אמרתי "טוב אני מניחה שאני אלך למטבח להכין משקאות לכולם" ונעמדתי. הוא אמר "לא, תישארי, לא צריך" וחייך והחזיק לי את היד. אני חייבת לציין שהיה לו יותר מדי מגע איתי. וק’ אמרה "לא, אני רוצה לימונדה!" ונראה שהוא הסתכל עליה, טיפה חסר סבלנות.

אז הלכתי והכנתי לי ולק’ לימונדות, ולו לא הכנתי כלום. ניסיתי למשוך את הזמן בשביל שלא אאלץ לחזור לשם, למקום הזה. אבל הייתי חייבת. באתי עם מגש הלימונדות וכשנעמדתי מולם הוא ’כאילו’ ליטף לי את הירך, היד שלו הסתתרה מתחת למגש כך שלא היה ניתן לראות, ’כאילו’ בטעות תמים, סתם, אין כמו מגע של רגל של ילדה שמתקרבת אליך מולך. כמעט וקפצתי אבל לא רציתי להבהיל את ק’ ולהפיל את הלימונדה, הסתכלתי עליו בגועל והוא כנראה הבין את הרמז, לא הייתי אסרטיבית ממש.

לאחר מכן החזרתי את הלימונדה למטבח, הלכתי לחדר האורחים והתיישבתי בספה שממול. לפני שהתיישבתי הוא כאילו משך אותי אליו, לידו, אבל התנגדתי ושמטתי את עצמי ממנו, אל הספה שליד. לאחר מכן לא קרה כלום, ההורים שלי הגיעו שעה אחרי, סתם הסתכלנו שעה טלויזיה ואני רק חשבתי בתוך תוכי מתי הוא ילך, מתי הוא ילך! מה שמוזר זה, שזה המקרה היחיד שאני זוכרת ממש כמו סרט, בדייקנות כל כך ברורה, את שאר המקרים אני זוכרת במטושטש. זה כל כך מוזר הזכרון שלי במקרה הזה, בגלל שעברו 18 שנה מאז! אבל אני עדיין זוכרת.

שבועיים אחר כך נפגשנו ברחוב. ואז נפל לי האסימון – נזכרתי שראיתי אותו כמה פעם לפני שידעתי מיהו! אני לא זוכרת בבירור פרטים מהפגישה, אני זוכרת שהוא היה תוקפני מאוד ובכל רגע נגע בי איכשהו, שלח יד לעבר המותן שלי, הצמיד אותי אליו, ליטף לי את הגב, הבטן, החזיק לי את הידיים ועיסה אותם, וכל הזמן אמר כמה אני יפה וכמה הגוף שלי מתפתח טוב.

לאחר מכן נפגשנו אצל ק’ בבית לסעודה בערב, וגם הוא היה שם. גם את המאורע הזה אני לא זוכרת בבירור. אני זוכרת שממש פחדתי ממנו, זה לא היה גועל, זה היה פחד, פחד ממשי! פחדתי להסתכל עליו, להיות לידו, ניסיתי לברוח ממנו כל הזמן. וכשהיה מפחיד מדי ביקשתי ללכת לשירותים, והלכתי ופשוט ישבתי שם ובכיתי. אני יודעת שזה נשמע מוזר ודרמטי, אבל כך היה.

לאחר חמש דקות הוא נכנס לשירותים ובאמת הרגשתי שהלב שלי החסיר פעימה למראהו! עכשיו הוא פשוט היה ישיר, בלי משחקים ובלי העמדות פנים. הוא רכן לעברי ותקף אותי מינית ונישק אותי בפה כשהוא נוגע לי בחזה, ואני פשוט בכיתי אבל הוא היה חזק ממני. הוא השכיב אותי על הרצפה וכמובן נפגעתי מהאסלה בראש, והופיעו לי חבורות בכל הגוף ופצעים. הוא הכניס לי ידיים לתחתונים והחדיר לי אצבעות, ופתח לי את החזיה, ואני נאבקתי. ואז זה הגיע לשלב שפשוט נגמר לי הכוח להאבק אז בכיתי בשקט, בתוכי. אני לא יכולה לתאר במילים את ההרגשה שלי אז. ואז הוא הוריד לי את המכנס ואז התחתונים והחולצה.

שכחתי לציין שהוא נעל את הדלת לפני זה וסתם לי את הפה עם סלוטייפ שאלוהים יודע מאיפה הוא בא. הייתי ערומה עם חזייה, והוא חדר לתוכי, וכך איבדתי את בתוליי בגיל 12. מאלכוהוליסט מסריח. לאחר מכן הרגשתי שהנשמה שלי פרחה ושאין כבר טעם לכלום. היתה אווירת מלנכולית באוויר לאחר מכן. אני בוכה כשאני כותבת מילים אלו.

כשהוא גמר הוא ’טיפל’ בי, הלביש אותי, סירק אותי, שטף את הפנים שלי, חיבק אותי ונשק לי על המצח, אמר ’את לא רוצה שההורים ישמעו איזו ילדה רעה היית’, כאילו כאיום. הוא ניסה להיראות נחמד ולהגיד את זה בצורה נחמדה. ’תודי שנהנית’ הוא הוסיף, הלך וחייך לכל האורחים ואני אחריו. הוא אמר שהוא היה בחדר ובטעות נפל לו שם משהו (אני לא זוכרת מה) ואני עזרתי לו, כאילו בשביל להסוות את זה שחזרנו לשולחן באותו הזמן.

ביקשתי מההורים שלי ללכת הביתה כי לכאורה כאבה לי הבטן. בפנים התפוצצתי. כל הזמן שהייתי שקטה עם כולם צרחתי מבפנים. שאלו אותי מה קרה שאני כזאת ואמרתי שזה כנראה המחזור שעומד לבוא. לאחר מכן לא ראיתי אותו יותר כי הוא נסע עם דודה שלי לישראל. כולם נסעו כחודש לאחר מכן לחתונה שלהם, חוץ ממני, התלוננתי על כאבים בבטן ובחילות והצלחתי לתמרן את הוריי להשאר בבית, אמרתי שאהיה עצמאית. מאז הם חיים בישראל. ולפני כמה שבועות טסתי לארץ עם משפחתי מכיוון שבת דודתי, הבת של ק’, ג’, התחתנה. החלטתי שאאזור אומץ להתמודד עם פחדיי.

ראיתי אותו, הוא כבר לא נראה כל כך מלוכלך ומריח מאלכוהול, הוא היה נקי אבל תמיד ידעתי עד כמה הוא מלוכלך מבפנים. אני כ"כ גאה בעצמי!! הסתכלתי לו בפרצוף!! התמודדתי עם פחדיי, הצלחתי להסתכל לו בפרצוף!! עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב מתמיד, למרות שתמיד תהיינה לי צלקות. שכחתי לציין שלא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לבעלי. אני מפחדת. מבועתת ממה שיחשבו עליי, וגם מזה שיהיו לזה השלכות.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

הערה:

אני רואה את המיילים המצטברים, במהלך היממה הקרובה אענה לכולם, גם לכאלו שמתייבשים כבר יותר משבוע. עמכם הסליחה.

"לכבוד" יומולדתה, ט' נאנסה על ידי החבר שלה. לפני זה "זכתה" להיות חברה של אחד מהסוג שרץ לספר לחבר'ה.

קוראים לי ט', אני בת 15 וברצוני לספר לכם על מה שקרה לי בשנה האחרונה. בזמן שאני כותבת אני פשוט רועדת...

בתחילת כיתה ח' הכרתי את ת', שהיה אז בכיתה י"א. נדלקנו אחד על השניה והתחלנו לצאת. במשך הזמן הוא כל הזמן ביקש ממני לשכב איתו, לרדת לו, ולא הסכמתי. אבל אחרי חצי שנה שיצאנו החלטתי שאולי באמת הגיע הזמן, נורא פחדתי שהוא יזרוק אותי. נפגשו אצלו בבית, ההורים שלו לא היו בבית, ועשינו את זה. לא אומר שזה היה נפלא, מכיוון שהרגשתי כאילו אני מחוייבת לזה.

לאחר יומיים כל הזמן שאלו אותי עם נהניתי, איך היה הסקס עם ת’ וכל מיני דברים כאלה. ככה במשך 4 שבועות, כל יום, "ט’ הזונה", "ט’ הנותנת", כל הזמן.

יום אחד קיבלתי אס אמ אס מת’ והוא אמר שזה נגמר בינינו. שאלתי אותו למה והוא אמר שזה בגלל שאני מעצבנת אותו. לא הבנתי למה, אבל אחר כך ידיד שלי סיפר לי שהוא הלך והפיץ לכולם. הילדים המשיכו לרדת עלי. זה עבר כל כך את הגבול שהחלטתי לעבור בית ספר. חיכיתי כמה חודשים ובתחילת השנה הזאת (כיתה ט') עברתי לבית ספר חדש. לא סיפרתי לאף אחד. במשך הזמן התיידדתי עם ג' מכיתה י'. נורא פחדתי להקשר אליו, אבל עשיתי את זה, ובתוך זמן קצר התחלנו לצאת. זאת הייתה תקופה מדהימה.

לפני בערך שבועיים ג' אמר לי לפגוש אותו בבית שלו, שהוא מתכנן לי ארוחה לכבוד יום ההולדת שלי שהייתה יומיים לפני. הגעתי לבית שלו ולא היה שם שום אוכל. הוא אמר שאנחנו צריכים לדבר והוביל אותי לכיוון החדר שלו... התיישבנו, הוא הסתכל עלי ונישק אותי, ואני זרמתי.

אבל אז הוא השכיב אותי. אמרתי לו שאני לא יכולה, והוא התחיל להגיד לי שזה לא הגיוני כי הוא יודע שאני לא בתולה. אמרתי לו שירד ממני, שאני לא רוצה. אבל הוא לא הקשיב. הוא רכן עלי עם כל הכובד שלו, הוריד את המכנסיים שלו ותקע את איבר מינו בפי. זה היה זוועתי. הוא המשיך והמשיך למרות שבכיתי וצעקתי, הוא התעלם.

וכן. הוא אנס אותי...

אני לא יודעת איך לספר להורים שלי, אבל הם כל הזמן אומרים לי שאני מתנהגת מוזר. אני נורא מפחדת ואני עדיין לומדת איתו בבית הספר.

מה לעשות?

טוקבק - ללא שם:

היה לנו בכיתה שיעור חינוך מיני. בתחלה כל הבנות צחקו והגיבו כמו נקבות מטומטמת, אמרו "מה היא פוסטמה! שתברח" וכל מיני חרטה כזה... של אנשים פחדנים. אבל אחר כך כולן התחילו להפתח ולא הייתה בחורה בכיתה שלא סיפרה על משהו שקרה לה - על זה שעקב אחריה עם האוטו, על זה ששלח ידיים לתחת שלה, על זה שעקב אחריה עד הבית, על זה שהראה לה את הזין שלו כשהיתה קטנה, על הפועלי בניין, על אלו שהלכו ממש צמוד אליה בחושך, על הבחורים שנטפלו אליהן במסיבות.

אין בחורה שמשהו כזה לא קורה לה, הן פשוט לא מתייחסות לזה כי כשהן מספרות - מזלזלים בהן.

כמה חבל.

וגם אני בחורה, ואת הסיפורים שלי הפסקתי לספר כי החבר שלי כל כך זלזל בהם.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

בילדותה, אדם זר פיתה את פ' לגעת באיבר מינו, בשעה ששיחקה עם אחיה הקטן בגינה. 

שמי פ' וזה הסיפור שלי. לא נורא כשל כולם, לא השאיר בי צלקת. רק שנה שעברה, בגיל 14 הפנמתי אותו, ולא היה יום שלא חשבתי עליו. האמת, שזה לא הכי אכפת לי, מסיבה לא מובנת.

באותו ערב, אני משערת גיל 5-7. אני, אח שלי הקטן ממני ב-3 וחצי שנים ואמא שלי יצאנו לסופר. אותו סופר, לא ליד הבית, לידו יש גינה. כבכל פעם אני ואח שלי הולכים לשחק שם ואמא שלי עושה את הקניות. באותו ערב, היה חשוך אני זוכרת, אני ואח שלי שיחקנו ובגלל שהיה חשוך לא היה לנו מרץ וחשק, אז ישבנו על הספסל. מאחורי הספסל הפינתי, שיחים בשטח של כמה מטרים המפרידים בין הגינה השכונתית לאחד מהכבישים הראשיים. משם צץ לו, אפשר להגיד הגיח, גבר כשאם אני חושבת על זה עכשיו בשנות ה40+, גבוה ומלא שרירים. הוא שאל אם אנחנו רוצים לראות סנאי. אני ואחי הסקרנים - מובן שענינו בחיוב. הוא שאל אם אנחנו רוצים לבוא אחד אחד או יחד. מרוב הגאווה והאגו שיש לילדים קטנים, החלטנו לבד. מאוחר יותר, כמה שנים מאוחר יותר, זה הסתבר כנס גדול, שאח שלי הקטן יצא מזה. הלכתי ראשונה, כמובן, בגאווה.

הוא עצר ואמר שיש לו פיפי, פתח את המכנס ואם אני לא טועה התחיל לעשות ביד. כמובן שאז לא ידעתי מה זה, חשבתי סתם הוא רוצה לעשות את צרכיו. אז הוא ביקש ממני לעזור לו לעשות פיפי, זאת אומרת ללחוץ לו על האיבר. עשיתי את זה. לא הבנתי כלום. הוא שאל אם גם לי יש ואמרתי שלא, כי רציתי כבר לראות את הסנאי. הוא התעקש, אמר שזה נעים ואמרתי לו שאני לא צריכה. לא הסכמתי. לא יודעת מה היה קורה אילו הייתי מסכימה. אחרי כמה דקות הוא אמר לי לחזור ושעוד מעט הוא יביא את הסנאי. הוא הלך, אני ואחי חיכינו כמה דקות ואז אמא שלי באה ואמרה לנו לבוא איתה. אמרנו שאנחנו לא רוצים כי יש איש שאמר שהוא יביא לנו לראות סנאי. אמא שלי, במחשבה שוטה, אמרה "איזה איש? על מה אתם מדברים? בואו כבר!".

מאז אני רק נגעלת משני דברים - היד שלי ואנשים מבוגרים שחיבתם גובלת בפדופיליות (ובגלל זה אני נורא פרנואידית לגבי נהגי אוטובוס, מורים וכו'). את הסיפור סיפרתי לפני כשנתיים שלוש לאח שלי, באותה גינה, כי חשבתי שמגיע לו לדעת. אחרי זה סיפרתי לאמא שלי. אחר כך לחברה, אבל לא בפרטים.

נ.ב.

ראיתי את התגובות באתר, בבקשה אל תגידו שזו אשמתי כי אסור לדבר עם אנשים זרים וכו'. זה באמת שלא יעזור למה שהיה.

פיקאצ'ו 777 חזר כדי לספר מה עלה בגורלה של הנערה שנאנסה והוא ניסה לעזור לה. הסוף לא כל כך אופטימי. 

אני יודע שעבר הרבה זמן ויכול להיות ששכחת/ם מי אני אבל אתם יכולים להסתכל בסיפור של"פיקאצו777" ואולי תזכרו.

רציתי להמשיך עבורכם את כל הקטע של בית המשפט אבל זה דביק ארוך ונמשך המון זמן, אתם לא מתארים לכם את הפרוצדורות שכרוכות בעניין, במיוחד של האמריקאים פה - זה יכול להוציא אותך מדעתך, במיוחד שאני ישראלי ואי השליטה בשפה ברמת אם זה די קשה. אבל בכל זאת רציתי לשתף אתכם במה שקורה עם הבחורה כיום:

הייתי רוצה להגיד לכם שהיא השתפרה אבל אני לא יכול כי זה לא קרה.

הייתי רוצה להגיד לכם שמבחינה גופנית היא שומרת על עצמה... אבל זה לא קורה.

הייתי רוצה להגיד שעכשיו, אחרי המקרה, יש לה משפחה וחברים... אבל גם זה לא קורה.

הייתי רוצה להגיד לכם שהצלחתי לעזור לה... אבל קצרה ידי מלהושיע.

הייתי רוצה להגיד לכם שהכל טוב כמו בסיפורים... אבל פה הסיפור אחר.

"למה"?

קשה לי להצביע על נקודה שממנה חשבתי שהיא יכולה לצאת ואז נפלה שוב, כי הסיבה תלויה בהמון גורמים. אבל לטעמי אני חושב שמדובר ב"social worker" (עובדת סוציאלית), כי היא נכנסה לתמונה די בהתחלה וחילקה מיליון הוראות של "מה" "ואיך" להתנהג עם "הקרבן" והיא אמרה שהיא תהיה איתה לכל אורך הדרך אבל בשורה תחתונה - חוץ מדיבורים שהיא מכרה לנו... קשר? היא לא יצרה והכל נשאר פתוח, והילדה נשארה באותו מצב נפשי כמו בהתחלה. אבל (אני חייב להגיד את זה באותה נשימה) אפשר - ואולי צריך כי בכל זאת כולנו יהודים - לנסות לסנגר עליה ולהגיד "מה אתה חושב, שהילדה הזאת היא המקרה היחיד? יש עוד המון, אז קורה שמשהו לא הולך" וכו' וכו' וכו'... אבל את זה אתם תחליטו.

כיום הנערה מסתובבת בין הרבה רגליים של אנשים (תצחקו, אבל כואב לי להגיד את זה), מחפשת מישהו שיתן לה "אהבה"... והגברים/בחורים נותנים לה, אבל לא בדיוק אהבה... והיא מנסה לשכנע את עצמה שאולי, זה "האחרון", כן יבין אותה ויתן לה גם משהו ללב... כן, היא נהייתה מכורה, ולא, לא לסמים...

בשביל לתאר לכם את דרגת השפל שהיא נמצאת: היא הגיעה לאזור לפני שבועיים והגיעה למסיבה שהרבה חבר'ה חגגו ורקדו עד אור הבוקר. היא מצידה באה בבגדים שצועקים "הנה חזרתי, לא קרה כלום, הכל מאחורי" ובעיקר "אני גדולה ומותר לי הכל". לא אלאה אתכם בסיפורים אבל היא עברה שלושה בחורים באותו ערב(ואל תשאלו על אמצעי מניעה, חבל על המאמץ, החבר'ה האלה הם מקבוצת ה"לי זה לא יקרה"). ואם תשאלו איפה הייתי אני בכל הסיפור, אז ככה: היא החליטה שהיא זורקת ועוברת שלב בחיים, וכל מי שקשור לחיים שלפני זה – נמחק. גם אני נכללתי בקטגוריה האומללה. להגיד שהרגשתי סטירת לחי?! לא. חשבתי על זה והבנתי שזה דרכו של עולם, אבל זה לא אומר שהשתניתי, נשארתי אותו בחור, רק עם עוד ידע ועוד נסיון חיים מאחורי...

אני לא יודע אם אי פעם תקראו את זה ואולי תשאלו את עצמכם למה לעזאזל הוא מספר לנו את זה?! גם אני שואל הרבה שאלות בחיים וחושב המון דברים אבל לא על הכל מקבלים תשובה במקום. אז תמשיכו לתהות ולחשוב, אבל: "רבות מחשבות בלב איש...".

תודה על ההקשבה. האפשרות להעלות את הדברים על כתב מאפשרת לי, בזמנים של יאוש, לצאת מזה.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]