|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הוא אמר: "מותר לי, את חברה שלי"
שלום. קראתי את כל הסיפורים שפרסמת, ואני מזועזעת. עד כמה אנשים יכולים להיות כל כך חולים וחסרי התחשבות כלפי הזולת? רציתי לחלוק סיפור, שעד כה סיפרתי רק לחברתי הטובה. הייתי אז בת 13, כתה ז' (כיום אני בת 17). הייתי נורא מפותחת. הבנים כל הזמן צחקו עלי שיש לי חזה גדול. באחד מהבנים התאהבתי. הוא לא היה מיוחד, פשוט. הוא הציע לי חברות.
בהתחלה לא עשינו כלום. הוא היה נורא נחמד. עד שהוא הזמין אותי לביתו. נעניתי להצעה.
הכרתי את כל משפחתו והם היו נורא נחמדים. ואז הוא לקח אותי לחדרו. לא ראיתי שהוא נעל את החדר. התיישבתי על המיטה שלו, לא חשבתי שיקרה משהו. הוא התיישב על המחשב ופתח אתר פורנו. הוא הכניס את ידו למכנס. עשיתי את עצמי כאילו לא שמתי לב ואמרתי שאני צריכה לשירותים. קמתי לצאת אבל אז גיליתי שהדלת הייתה נעולה.
הוא קם והפיל אותי על המיטה ונשכב מעלי. עלי לציין שהוא היה מאוד חזק ודי כבד. אמרתי לו "די!". הוא התחיל לגעת לי בחזה ובתחת. הוא אמר לי "אני יודע שאת רוצה את זה", והביט בי במבט חולני. אמרתי לו שאם לא יתן לי לצאת אני אצעק. הוא שיחרר אותי ויצאתי. אמרתי למשפחה שלו שאני צריכה לחזור לאירוע משפחתי. כשיצאתי התחלתי לבכות. הרג אותי שהוא לא התבייש לעשות את זה כשהמשפחה נמצאת בבית. כשאחיו הקטן נמצא בבית. כשהוריו נמצאים בבית.
אבל זה לא נגמר. אחרי שבוע הוא אמר לי באייסיקיו שהוא מצטער. כמו טיפשה האמנתי לו, והוא הזמין אותי לביתו. הלכתי אליו. אף אחד לא היה בבית. הוא הוביל אותי לחדר. הוא פתח אתר פורנו והתחיל לאונן. הוא פנה אלי ותפס לי בתחת. העפתי את הידיים שלו. הוא התחיל לנשק אותי וחיבק אותי בכוח, ולא יכולתי להשתחרר. הידיים שלו גלשו מתחת למכנס, מתחת לתחתונים. בשלב כלשהו הצלחתי להשתחרר. הוא תפס בחזה, בחולצה ובחזייה, ומשך למטה. הוא הסתכל לי על החזה בלי בושה. צעקתי עליו, צעקתי לו "מה אתה עושה?". הוא אמר: "מותר לי, את חברה שלי". התעצבנתי מהמשפט הזה והעפתי לו סטירה וברחתי מהר. הפעם לא יכולתי לבכות מרוב כעס. הגעתי הביתה וצלצלתי לחברה שלי שתבוא מהר. היא באה אחרי חמש דקות וסיפרתי לה הכל.
רק לאחר מכן נודע לי שזו הייתה התערבות, ושהוא סיפר הכל לכל חבריו. חברתי הטובה, שעל זאת אני מעריכה וכל כך אוהבת אותה, דיברה איתו. היא הוציאה לו את הנשמה, היא גרמה לו להתבייש, במקום שיצא "גבר". היא גרמה לו לעזוב את בית ספר.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
20/5/2007 15:03
בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בבית הספר, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, הכל יכול היה לקרות, אהבה ויחסים, בית ספר, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-25/5/2007 16:05
|
זה באמת לא חשוב, רק עוד סיפור אחד קטנטן
אדם זר הצליח להפחיד למוות את 'הילדה עם הפלאפון', כשביקש ממנה לסור לשירותים באמצע השיעור כדי שיוכל להתחרמן איתה.
הסיפור שלי לא נורא כמו הדברים שמתפרסמים בבלוג, אבל גם הטרדה מילולית נחשבת לדעתי. זה היה בכיתה ה', באמצע שיעור היסטוריה. אף אחד לא הקשיב למורה והיה בלגן בכיתה. פתאום צלצל לי הפלאפון. נלחצתי, כי בכל זאת זה היה שיעור, ואני הייתי תלמידה טובה, אז כיביתי את הטלפון. כעבור כמה דקות הפלאפון צלצל שוב, למרות שחשבתי שהוא סגור. המספר היה "מספר חסום". מי?
עניתי. זה היה קול של גבר, בסביבות גיל ה-20.
אני: הלו? מי זה?
*שתיקה*
אני: מי זה?
*שתיקה*
לא חשבתי שהאדם הזה פשוט לא רצה לענות לי, חשבתי שהוא לא שמע בגלל כל הרעש בכיתה.
"אני בשיעור", אמרתי.
"צאי החוצה", הוא ביקש. לא ידעתי מה לעשות. משום מה הייתי די לחוצה. ביקשתי מהמורה רשות לצאת וחזרתי אל הטלפון.
"איך בבית הספר?"
אני מכירה אותו? לא היה לי נעים לשאול, בכל זאת, אם אני מכירה אותו, בושות.
"הכל טוב".
"באיזה שיעור את??
"הסטוריה".
"מעניין?"
"כן..."
הכל נראה היה לי קצת מוזר. למה שאדם יוציא אותי מהשיעור כדי לשאול מה דעתי על השיעור? ואז הכל התברר:
"אולי תבואי לשירותים, אני אחרמן אותך". ניתקתי את הטלפון. בכיתי. הייתי בת 9 וחצי, והייתי לחוצה, ונגעלת. כל כך נגעלת. המורה יצא אחרי ושאל מה קרה. לא רציתי לומר לו. סיפרתי לכמה חברות, אבל זו לא הייתה השיחה שהטרידה אותי. הוא אמר "בואי לשירותים". פחדתי שהוא באמת שם, בבית הספר. שהוא יעשה משהו, אם לא לי - אז למישהו אחר.
פניתי אל השומר בכניסה ושאלתי אותו אם אדם בסביבות גיל העשרים נכנס לבית הספר בשעתיים האחרונות. הוא לא רצה לענות, לא הבין למה. ידעתי שכדי להיות בטוחה בעצמי אני חייבת לפנות למורה. אז סיפרתי לו, ולא הרגשתי יותר טוב. בכלל לא. גם כשאמרו לי שאין שם אף אחד ושהכל בסדר, לא נרגעתי. הלכתי לשירותים וחיכיתי שם ליד הדלת חצי שעה. לא היה שם אף גבר, רק ילדים קטנים. הצלחתי להירגע. לא היה שם אף אחד.
הכל עבר, והיום יש לי חבר ואני אוהבת אותו. אין צלקת אין חותם. לא נזכרתי בסיפור הזה כבר 6 שנים, ורק כשקראתי פה נזכרתי בו. זה באמת לא כל כך חשוב, רק עוד סיפור אחד קטנטן של ילדה שצלצל לה הפלאפון.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
| |
"איזה תנועות, את תהיי חשפנית"
ל'אחת שנמאס לה' נמאס מכל הדברים שבנים עושים לבנות ובמיוחד לה. היא מודה שיש בנות שנהנות מזה.
מקרה 1:
זה קרה השנה, אני בכיתה ח'. ואני ועוד כמה בנות (5 בערך) יצאנו מאיזה שיעור חופשי לכיתה ריקה לעשות חזרות על איזה ריקוד. נכנס לכיתה איזה ילד מ-ט' שהבריז. הוא התיישב על הכיסא והתחיל לזרוק הערות כמו "איזה תנועות, את תהיי חשפנית", "איזה ציצי", ועוד הערות בוטות וגסות שלא היו במקום. כנראה שרק אני ייחסתי לזה חשיבות מסוימת ונרתעתי ממנו, שאר הבנות שהיו גם מפותחות, שמחו על "המחמאות" וציחקקו להן כמו פוסטמות. הוא התחיל לנעוץ מבטים באחת מהן, עד שקלטנו שהוא מסתכל לה על איבר המין ומפשיט אותה במבטים שלו. אבל שוב הוא העיר והילדה המטומטמת ציחקקה לה בהתרגשות שהוא "שם עליה". הרגשתי די מגעיל, לא ידעתי מה להרגיש - בעיניהן זה בסדר, אני דווקא לא חיבבתי את זה ונגעלתי מהמילים שלו. למה רק אני לא יכולתי לקחת את הדברים "בצחוק" כמוהן, ורק להינות מזה ולא לחשוב יותר מדי על כל דבר. הרגשתי שהחברות שלי מגעילות אחת אחת, כמו שרמוטות שמחות מזה שבנים אומרים להן "איזה ציצי/תחת/כוס" בלי מבוכה בכלל, אלא יותר שמחה וניסיון לגרום לבנות האחרות 'קנאה'.
מקרה 2:
גם זה קרה השנה. נשענתי על איזה שולחן בהפסקה ודיברתי עם חברה שלי. פתאום ראיתי שהרבה מסתכלים לכיוון שלי ולא הבנתי למה. הסתובבתי ונגעלתי לגלות 3 בנים חוצפנים עושים תנועות של אורגיה עלי (דופקים אחד את השני בתחת ואני נמצאת בשרשרת הזאת). רציתי כל כך לתת לכל אחד מהם סטירה מצלצלת על הלחי, אבל פשוט לא יודעת למה - קפאתי כמה שניות ואחר כך יצאתי מהכיתה עדיין בשוק ממה שקרה, בקושי מעכלת את זה ולא מבינה.
מקרה 3:
האמת שזה כמה מקרים. כל פעם שאני שומעת מישהו צועק לעברי "תעשי לי גדוד!", "תעשי אותי", "איזה כוסית", "איזה ציצים!" אני פשוט נגעלת. יש כמה מקרים של בנים ש"בטעות" אחד דחף את השני עלי כדי שימרח עלי, במקרים האלה מהר הגבתי ודחפתי אותם מעלי למרות שמשקלם גדול משלי בהרבה.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
| |
תקפצי כבר, רוצים לראות את זה זז
מציקים לחברה של מאיה בגלל החזה שלה.
הנה אני רואה אותה, נכנסת לכיתה. רואים בעיניים שלה את העצב שלה, הנה, היא עוד מעט פורצת בבכי, אויש. מה עוללו לך. אני רואה אותך, את מתקרבת לשולחן שלך. את מרכינה ראש, ובוכה. כולנו ניגשות אלייך, מה קרה, למה את בוכה? ילדה כל כך שמחה בוכה?
אבל הנה, בשיעור את יוצאת ואני איתך. הולכים לשירותים, שם את מחבקת אותי ופשוט לא רוצה לעזוב אותי. את יכולה לבכות, קדימה, זה נורמלי. הם לא צריכים לגרום לך לבכות, הם פשוט לא שווים את זה. אבל הנה, את הולכת לתא בשירותים ומקנחת את האף, רואים שאת עדיין עצובה, עדיין מנסה להפנים את זה.
"נו, תקפצי", הם אומרים לה.
אבל, היא לא רוצה לא, לא כדאי לך.
אבל די, תפסיקו. זה פוגע בי. אל תגידו את זה שוב, כבר אמרו לי.
אז הנה זה, אני אגיד לכם מה קרה. אתם מכירים את זה שיש לכם חזה גדול? מעליבים אתכם בלי שום סיבה?
אז זה מה שקרה. פשוט אומרים לה, תקפצי כבר. רוצים לראות את זה זז.
אבל זה פוגע ! מה אתם לא מבינים!
היא לא אשמה בזה!
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
| |
הוא המשיך והמשיך למרות שבכיתי וצעקתי
"לכבוד" יומולדתה, ט' נאנסה על ידי החבר שלה. לפני זה "זכתה" להיות חברה של אחד מהסוג שרץ לספר לחבר'ה.
קוראים לי ט', אני בת 15 וברצוני לספר לכם על מה שקרה לי בשנה האחרונה. בזמן שאני כותבת אני פשוט רועדת...
בתחילת כיתה ח' הכרתי את ת', שהיה אז בכיתה י"א. נדלקנו אחד על השניה והתחלנו לצאת. במשך הזמן הוא כל הזמן ביקש ממני לשכב איתו, לרדת לו, ולא הסכמתי. אבל אחרי חצי שנה שיצאנו החלטתי שאולי באמת הגיע הזמן, נורא פחדתי שהוא יזרוק אותי. נפגשו אצלו בבית, ההורים שלו לא היו בבית, ועשינו את זה. לא אומר שזה היה נפלא, מכיוון שהרגשתי כאילו אני מחוייבת לזה.
לאחר יומיים כל הזמן שאלו אותי עם נהניתי, איך היה הסקס עם ת’ וכל מיני דברים כאלה. ככה במשך 4 שבועות, כל יום, "ט’ הזונה", "ט’ הנותנת", כל הזמן.
יום אחד קיבלתי אס אמ אס מת’ והוא אמר שזה נגמר בינינו. שאלתי אותו למה והוא אמר שזה בגלל שאני מעצבנת אותו. לא הבנתי למה, אבל אחר כך ידיד שלי סיפר לי שהוא הלך והפיץ לכולם. הילדים המשיכו לרדת עלי. זה עבר כל כך את הגבול שהחלטתי לעבור בית ספר. חיכיתי כמה חודשים ובתחילת השנה הזאת (כיתה ט') עברתי לבית ספר חדש. לא סיפרתי לאף אחד. במשך הזמן התיידדתי עם ג' מכיתה י'. נורא פחדתי להקשר אליו, אבל עשיתי את זה, ובתוך זמן קצר התחלנו לצאת. זאת הייתה תקופה מדהימה.
לפני בערך שבועיים ג' אמר לי לפגוש אותו בבית שלו, שהוא מתכנן לי ארוחה לכבוד יום ההולדת שלי שהייתה יומיים לפני. הגעתי לבית שלו ולא היה שם שום אוכל. הוא אמר שאנחנו צריכים לדבר והוביל אותי לכיוון החדר שלו... התיישבנו, הוא הסתכל עלי ונישק אותי, ואני זרמתי.
אבל אז הוא השכיב אותי. אמרתי לו שאני לא יכולה, והוא התחיל להגיד לי שזה לא הגיוני כי הוא יודע שאני לא בתולה. אמרתי לו שירד ממני, שאני לא רוצה. אבל הוא לא הקשיב. הוא רכן עלי עם כל הכובד שלו, הוריד את המכנסיים שלו ותקע את איבר מינו בפי. זה היה זוועתי. הוא המשיך והמשיך למרות שבכיתי וצעקתי, הוא התעלם.
וכן. הוא אנס אותי...
אני לא יודעת איך לספר להורים שלי, אבל הם כל הזמן אומרים לי שאני מתנהגת מוזר. אני נורא מפחדת ואני עדיין לומדת איתו בבית הספר.
מה לעשות?
טוקבק - ללא שם:
היה לנו בכיתה שיעור חינוך מיני. בתחלה כל הבנות צחקו והגיבו כמו נקבות מטומטמת, אמרו "מה היא פוסטמה! שתברח" וכל מיני חרטה כזה... של אנשים פחדנים. אבל אחר כך כולן התחילו להפתח ולא הייתה בחורה בכיתה שלא סיפרה על משהו שקרה לה - על זה שעקב אחריה עם האוטו, על זה ששלח ידיים לתחת שלה, על זה שעקב אחריה עד הבית, על זה שהראה לה את הזין שלו כשהיתה קטנה, על הפועלי בניין, על אלו שהלכו ממש צמוד אליה בחושך, על הבחורים שנטפלו אליהן במסיבות.
אין בחורה שמשהו כזה לא קורה לה, הן פשוט לא מתייחסות לזה כי כשהן מספרות - מזלזלים בהן.
כמה חבל.
וגם אני בחורה, ואת הסיפורים שלי הפסקתי לספר כי החבר שלי כל כך זלזל בהם.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
20/3/2007 15:05
בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בבית הספר, בהסכמה/בדרכי נועם, בינו לבינה, למה לא התלוננתי, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת, בית ספר, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-5/4/2007 02:11
|
הכי הורג אותי שהוא מודע לזה שהוא עשה משהו לא טוב
הידיד המסנג'רי של מאיה (שם בדוי) חשף בפניה את איברו מינו.
אני די צעירה אבל ממש לא תמימה לגילי, מגיל קטן הייתי מודעת לרוב הדברים. אני יודעת שמה שאני אכתוב לא ישתווה לאונס ותקיפות מיניות, אבל הבלוג יועד לא רק לזה.
לא זכורה לי הסיבה, אבל בסביבות גיל שש התחלתי להתרחק מכל הזכרים המבוגרים שהיו בקרבתי (הכוונה למגע פיזי... לפחות מטר או שניים מהאדם). עם בנים בגילי הכל היה בסדר... דווקא היו לי הרבה יותר חברים בנים מבנות. בחופש הגדול שבין כיתה ה' ל-ו' הכל התחיל להשתנות. אנשים ברחוב נתקלו בי בכוונה, הסתכלו עליי בצורה מוזרה מאוד וממש ממש לא נעימה. גם הידידים שלי לא עזרו... עשו כל מיני דברים שאני לא רוצה לפרט. זה היה בכללי, אך גם קרו לי כמה מקרים ממש לא נעימים.
בכיתה ד' הייתי בחוג אורגן במתנ"ס של בית הספר, זה היה שיעור פרטי. המורה כל הזמן נצמד אלי, התקרב אלי וגרם לי להרגיש לא בנוח. כמובן שפרשתי אחרי חודש.
בחופש הגדול שבין כיתה ד' ל-ה' דיברתי במסנג'ר עם ילד נחמד מאוד. דיברתי איתו המון זמן, ודי ניתקנו קשר למשך חצי שנה בערך. בכיתה ו' שוב התחלנו לדבר והוא שלח לי שיחת וידיאו. ואני, שדיברתי איתו די הרבה זמן, סמכתי עליו. בחלון המצלמה שלו הופתעתי לראות אותו מלטף את איבר מינו. לא עברה שניה וחסמתי אותו.
לפני כמה ימים התרתי את החסימה והחלטתי להתגבר על גועל הנפש הזה ולברר איתו מה קרה. בהתחלה הוא אמר "מי זה?", "אני מכיר אותך?" ושטויות כאלה... אבל אחר כך 'נזכר'.
דיבתי איתו והשיחה הלכה בערך ככה:
אני: אתה בנאדם מגעיל ודוחה לגמרי. ואני לא אתפלא אם כל הזמן זה היה שקר... מקווה שתדרוס אותך רכבת, יום רע לך.
הוא: מי זה?
אני: בבקשה אל תשקר...
הוא: אההה מאיה (שם בדוי).
אני: בטחתי בך כל החופש הגדול ואתה לגמרי מנצל את זה בשיחה וידיאו הזאת... למה אתה כזה מגעיל?
הוא: מה מגעיל בזה?
אחר כך הוא התחיל להגיד שאני מורמונית וכל מיני שטויות. מה שהכי הורג אותי זה שהוא מודע לזה שהוא עשה משהו לא טוב, אבל הוא לגמרי בסדר עם זה. גם לשקר ולבגוד במי שבוטח בך זה ממש מעשה מגעיל.
כמובן שהיו עוד מקרים לא נעימים, אלה הם העיקריים. רוב המקרים האחרים הם כל מיני הערות והארות שזורקים לי ידידים שלי, שגם הן ממש לא נעימות לי.
מאיה ענתה לכם:
תודה על כל התגובות שלכם. לאלה שאמרו שזה לא המקום לכתוב את זה ושהמקרה קנטרני וכו’ - תתמקדו לרגע במטרת הבלוג הזה, שהיא להראות מקרים שקורים בחיים האלה, פגיעות מילוליות ופיזיות במיניות של בני אדם. חומרת המקרה היא לא מה שאמור להעסיק אתכם, באינטרנט או ברחוב. הקטע שאני מנסה להעביר לכם בזה שאני מפרסמת כאן את הסיפור הוא שאין לגברים/ נערים האלה בושה, והם חושבים שהכל בסדר ושמותר להם... זה מתחיל מלהראות במצלמה איבר מין ונגמר באונס. עוד משהו שהוא אמר לי בשיחה ומוכיח את מה שאמרתי זה "אין בנים שלא מעבירים ככה את הזמן..." והוא התכוון בקטע של להראות את זה לכל מיני ילדות שלא קמו בבוקר וחלמו על לראות את זה.
בכל מקרה, אני לא יכולה להכריח אתכם לחשוב כמוני, אבל אני יכולה לנסות ולפחות להסביר את הדעה שלי...
לילה טוב.
"הפשיטו אותי בבריכה" בנענע
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
11/3/2007 14:45
בקטגוריות אדם מוכר, אדם זר, באינטרנט, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בידידות, בינו לבינה, ברחוב, אינטרנט, אקטואליה, ביקורת, בית ספר
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיכל ב-15/3/2007 22:20
|
"זה בסדר", היא אמרה לי בזמן שאנסה אותו
לבת 14 היתה חברה חזקה שהדגימה לה מהי התעללות מינית בילד. בפעם אחרת - בת 14 היתה הקרבן של אותה חברה.
קשה לי לספר את זה.
אחרי כל מה שעברתי.
סיפרתי את הסיפור הזה המון פעמים, לחברים, לאנשים שאני ממש סומכת עליהם. אבל עדיין, זה קשה. הסיפור הזה השאיר לי משהו בלב, משהו שלעולם לא יעלם, משהו שישאר איתי לתמיד.
אני כבר לא אהיה אותו בנאדם כמו שהייתי לפני.
כשהייתי בת 14, הייתה לי חברה מאד חזקה, נקרא לה שחר (כמובן שזה לא שמה האמיתי, זה רק לצורך הסיפור הנוכחי). היא הייתה גדולה ממני בשנה וחצי (15 וחצי) והיא היתה חזקה ממני בהרבה, אפילו יותר מאנשים שגדולים ממנה בכמה שנים טובות. היינו מסתובבות ביחד תמיד, היינו עושות שטויות כמו להציק לאנשים ברחוב ולהטפל לילדים קטנים מאיתנו. זה היה נראה לי מאוד מצחיק.
יום אחד אחותה של שחר הגיעה בוכה הביתה, ישר שחר שהייתה אחות טובה מאוד ביררה מה קרה. מתברר שילד אחר מהכיתה שלה מציק לה ומרביץ לה באופן קבוע כבר שבועיים.
שחר התעצבנה כמו שמעולם לא ראיתי אותה עצבנית, היא ביקשה ממני לבוא איתה לחפש את הילד. יומיים אחרי הייתי בביתי, פתאום קיבלתי טלפון משחר היא אמרה "***** מצאתי אותו, בואי עכשיו למגרש שמאחורי הספריה". רצתי לשם הכי מהר שיכולתי. כשהגעתי לשם ראיתי אותה מחזיקה אותו בשערו וצורחת עליו "אם אני אשמע עוד פעם אחת שאתה מתעסק עם אחותי אני שוברת אותך". הוא צרח בבכי איום. ריחמתי עליו קצת. הגעתי אליהם, היא אמרה לי לעזור לה לקחת אותו לשדה מאחורי הבניין הנטוש. עזרתי לה. לא ידעתי מה היא הולכת לעשות לו.
כשהגענו לשם, היא אמרה לי "תחזיקי בידיים שלו חזק". החזקתי. היא הורידה לו את המכנסיים, הביטה באיבר מינו ואמרה לו "תראה מה שאני עושה עכשיו, אתה תשתוק על זה כל החיים שלך. ואם תפתח את הפה, אתה תצטער על זה מאוד. אתה מבין? זה יהיה הסוד שלנו". היא הורידה את המכנסיים של עצמה והתיישבה על רגליו כשהוא צורח "לא! בבקשה! לא, אני לא אגע באחותך, נשבע!". היא הכניסה את איבר מינו לשלה וחייכה. "מה את עושה?!" צעקתי לה. "תרגעי, זה בסדר", היא אמרה לי בזמן שאנסה אותו, "תנסי גם". "לא רוצה", אמרתי. "תנסי..נו...כדאי לך", היא ניסתה לשכנע אותי. "לא! לא רוצה" אמרתי שוב. "אם את לא באה לפה עכשיו את תקבלי מה שהוא קיבל" היא צעקה. באתי. הורדתי את המכנסיים שלי ועשיתי בדיוק מה שהיא עשתה, פחדתי ממנה. לא רציתי שיקרה לי מה שיקרה לו. בינתיים הוא בכה, נאבק. הוא צעק הצילו! והיא מרביצה לו כדי שישתוק.
היא סיימה. הלכנו.
כשהגעתי הביתה אמא שמה לב שמשהו לא בסדר, אבל לא סיפרתי לה, פחדתי.
בכיתי המון. הרגשתי חרטה עמוקה.
לא רציתי לראות אותה יותר בחיים.
כמה ימים אחר כך אמא שלי הלכה.
שמעתי דפיקות בדלת, זאת הייתה שחר, כל כך לא רציתי לראות אותה. "אין לי כוח עכשיו, יש לי המון שיעורים" אמרתי לה בשביל שתלך. "אף שיעור לא יותר חשוב ממני" היא אמרה ונכנסה וסגרה את הדלת מאחוריה. עלינו לחדרי, היא סגרה את הדלת "תשאירי את הדלת פתוחה, אני צריכה לשמוע אם מישהו נכנס" אמרתי. "צודקת, צריך לשמוע אם מישהו נכנס" היא אמרה ופתחה את הדלת.
היא אמרה שהיא הולכת לשירותים. נשארתי בחדר לבד.
היא חזרה, ערומה לגמרי. חייכה אלי.
"אל תפחדי, את תאהבי את זה" היא אמרה ועלתה עלי.
"מה את עושה?! עזבי אותי!" צרחתי לה. "עוד צעקה ואת לא תוכלי לצרוח יותר בחיים".
שתקתי. הפחד שיתק אותי.
היא הורידה את בגדי, וליטפה אותי, בכל מקום, זה היה נעים, אבל מרתיע.
היא עשתה בי מה שרצתה, היה לה את החופשיות והכוח.
היא גזלה ממני את התמימות, הילדות, ואת הכוח שלי לעשות בגופי מה שאני רוצה.
היא סיימה. לבשה את בגדיה, והלכה. בלי להגיד כלום.
עכשיו אני כבר בת 18 וחצי, אני זוכרת כל פרט ופרט מהאירוע ששינה את החיים שלי שינוי מוחלט. אני זוכרת שנשארתי בוכה בחדר. בכי שלא נגמר, פשוט זרם. הכאב והחרטה הכו בי חזק. לא יכולתי להפסיק. הייתי בדיכאון עמוק במשך חודשיים, לא אכלתי, לא שתיתי, לא ישנתי. זה היה הרגעים הנוראיים בחיי. ניתקתי את הקשר עם "החברה" שלי. לא ראיתי אותה מאז. אני יודעת שאתם חושבים שאני מגעילה בגלל הילד הקטן. אבל באמת שלא רציתי לעשות את זה. פחדתי. חששתי לחיי, ידעתי שהיא מסוגלת לפגוע בחיים שלי.
עצה. גם לבנים וגם לבנות:
אם אתם יודעים שאתם מסתובבים עם מישהו שמסוגל לפגוע בכם, אל תסתכנו בזה ש"לי הוא לא יעשה כלום" כי זה תמיד יכול לחזור אליכם.
זאת מהסיפור הגיבה כאן:
ראיתי את התגובות שלכם, ממש תודה על התמיכה וההבנה.
הצלחתי לנתק קשר עם הילדה אחרי שבכיתי לאמא שלי שאני רוצה שנעבור דירה. היא ראתה שאני סובלת והסכימה. הילדה הזאת הייתה אומרת לי שלום בבית הספר, מזמינה את עצמה אלי הרבה, לא יכולתי להוציא אותה מהחיים שלי, היא התעקשה לחזור בכל פעם. אבל הצלחתי, ואני הרבה יותר שמחה.
בקשר לילד - אני לא יודעת. אני יודעת שהוא ברח מאיתנו בבית הספר כל הזמן, לא ראיתי אותו מאז שעברתי דירה. הייתה תקופה שרציתי לחפש אותו, להביע חרטה, אבל לא ידעתי אפילו איפה לחפש אותו, לא ידעתי איך קוראים לו.
אחרי התגובה הזאת אולי באמת אנסה לחפש יותר.
אני חושבת שהמון סלעים יירדו לי מהלב אחרי שאני אדע שהוא עדיין בחיים ולא הרסנו לו את החיים לגמרי.
תודה רבה על התגובות.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
20/2/2007 18:44
בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בבית הספר, ברחוב, הכל קרה, למה לא התלוננתי, אקטואליה, ביקורת, בית ספר
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-21/6/2007 17:58
|
דפים:
| כינוי:
מין: נקבה
|