mybody

לסיפורים (נא לציין ניק)

[email protected]

אנחנו חיים בעולם שבו החיזור והכבוד כלפי נשים נעלם. כל אחד חושב שהכל מגיע לו ומיד את מה שהוא רוצה. במציאות שבה ההטרדות המיניות רק הופכות שכיחות יותר בנות צריכות ללמוד לשמור על עצמן ואני מאוד מקווה שהסיפורים שלי יעזרו לכן לשמור על עצמכן.

אני בחורה רגילה, לא יפה במיוחד ולא רזה במיוחד, חביבה אבל לא יותר מדיי ובעיקר, ריאליסטית. יש לי חברות וחברים ומשפחה אוהבת. יש לי גם חברה טובה מאוד שחוותה אונס, מספר פעמים ואני כמובן הייתה בסביבה, אבל לא עליה אני מספרת כי אם היא הייתה רוצה לחלוק היא הייתה כותבת את הסיפור שלה.

אני תמיד חשבתי שאני מגנה על עצמי כמו שצריך ושומרת על עצמי ובאמת בעזרת השם, לא קרה לי עד כה שום מקרה קריטי. אבל כמות ההטרדות המיניות שחוויתי הפך כל כך לא מציאותי עד שהחבר'ה כבר מריצים בדיחות, ומה נותר לי לעשות חוץ מלצחוק איתם? אבל זה לא מצחיק בכלל. כל אישה ונערה ואפילו ילדה צריכה לדעת שמספיקה אצבע אחת במקום שלא בא לה שהיא תיהיה בו בשביל להחשב כמטריד מינית. אסור להתעלם מההטרדות הקטנות האלו בטענה שזה קרה בטעות או כל טענה אחרת מהסיבה הפשוטה שאלו יכולים להיות רמזים מקדימים.

הסיפורים שלי רבים שכבר קשה לי לבחור, אבל החלטתי להתמקד על שניים. החבר שלי לשעבר וידיד של המשפחה

הידיד של המשפחה הוא גבר בן 60 בערך, פועל בניין שמן ומכוער, עם אופי מחורבן ובלי אצבע אחת. הוא איש חביב האמת. גראפי שכזה אבל עם לב טוב. אני מכירה אותו אישית כמעט 14 שנים אבל אף פעם לא נשארתי איתו לבד חוץ מפעם אחת שלא חזרה על עצמה שוב.
אחרי ריב ארוך בין ההורים המשפחות שלנו חזרו לקשר והידיד, נקרא לו צבי, בחר לעזור לי עם ההכנסה שלי והציע לי לעבוד איתו. כמובן שקפצתי על המציאה. עזרתי לו עם עבודות הבנייה שעשה בחצר ביתו, בבנית יחידת דיור נוספת. היינו לבד בבית ובתום כמה שעות עבודה החלטנו לשבת לאכול. חיממנו אוכל, אכלתי ודיברתי איתו בחוסר חשק כי הוא לא היה אדם מעניין כל כך ובכלל ציפיתי שהבן הגדול שלו יהיה בבית, בחור שגם איתו העניינים השתבשו בגלל חוסר הבנה של שני הצדדים.

כשסיימנו לאכול צבי ביקש ממני שאני אמצא לו משהו באינטרנט כי הוא לא מסתדר איתו, והסכמתי. עליתי לחדר של הבן הגדול ובזמן שאני גולשת שמעתי אותו עולה במדרגות. הוא נכנס לחדר ושאל אם אני מסתדרת וכבדרך אגב שם את היד שלו על הכתף שלי. כמובן שכל עניין העבודה והשהות שלי שם הייתה לי לא ממש נוחה אבל קיבלתי את זה, בשביל הכסף. הוא אמר משהו על זה שהשרירים שלי תפוסים והתחיל לעסות אותי. התפתלתי תחת הידיים שלו. ניסיתי להתחמק בתירוצים אבל הידיים שלו רק גלשו הלאה ואני להטתי מפחד ובושה. החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות לי ושאת האיברים שלי אני רוצה לשמור לעצמי.

 מצאתי סיבה ללכת ורצתי משם בלי לקחת את הכסף שלי אפילו. הלכתי ברגל לכיוון הבית למרות שהוא היה רחוק, והתקשרתי לאמא שלי מהדרך שתאסוף אותי. באוטו סיפרתי לה שצבי עשה משהו שהוא לא היה צריך לעשות ושאני לא רוצה להגיע לבית של המשפחה הזו יותר. היא חשבה שאני מדברת שטויות ורק הנהנה.

חודשיים אחרי זה, כשצבי עזב את אישתו וברח לחו"ל עם השכנה, אמא באה ושאלה אותי מה באמת קרה שם.

הסיפור השני הוא על חבר שלי. הוא היה חדש בבית ספר שלנו ואני גם לא ממש התלהבתי ממנו. הוא התחיל איתי בצורה מאוד לא נעימה בטיול השנתי, כיבה את האור בחדר כשנשארנו לבדנו, נשכב מעליי ואמר שהוא רוצה אותי. כשלא הסכמתי הוא אמר שהוא רוצה לזיין אותי וכשברחתי לצד השני של החדר הוא ביקש שאני אנשק אותו. אומנם זה נשמע ממש רע ומתריע אבל הוא היה בחור מצחיק ומוזר. לא רגיל שכזה ולא נלחצתי מהחיזור והצורה המוזרה של חשיפת רגשותיו. זה היה מקובל שהוא מתנהג כך.

חודש אחרי זה, הוא כבר היה עם מישהי אחרת ואני איפשהו כעסתי שהוא כבר לא רוצה אותי. נתתי לעצמי משימה להשיג אותו למרות שלא באמת רציתי אותו. למרות שידעתי שאחת החברות הטובות שלי רוצה אותו לעצמה. פגעתי בכל העולם בשביל המטרות והגחמות שלי ובסוף - נוצלתי.

לא היה איכפת לי שיש לו חברה והרגשתי טוב על שהצלחתי להשיג אותו לעצמי כשיש לו מישהי שהוא טוען שהוא אוהב. התסבר לי בסופו של דבר שהוא אוהב את כולן. הוא היה מבלבל לי על זה שאם אני ארד לו הוא יאהב אותי הרבה יותר, ושגם אני יהנה מזה בסופו של דבר, היה משכנע אותי בטענה שזה מה שזוגות עושים ואני הייתי בטוחה שזה יגרום לו לרצות אותי אחרי זה, אבל מיד אחרי שהסכמתי ועשיתי את זה ידעתי שזו הייתה טעות.

יומיים אחרי זה, באייסיקיו, הוא שלח לי הודעה ואמר שהוא רק נמשך אליי מינית אבל שאין לו רגשות אליי, בנוסף, הריגוש שבהתחבאות מהחברה שהוא עזב כבר נעלם ואני ידעתי שזה הולך לבוא והשלמתי עם המצב הזה. כבר הזכרתי שיש לי ראיית עולם מאוד ריאליסטית?

אבל לא פה נגמר הסיפור שלי.
הוא כתב בבלוג שלו את מה שקרה בינינו, סיפר לחברים שלו שסיפרו לכולם וכשאני כעסתי הוא ענה בתמימות (תמימות אמיתית, שזה הדבר שבאמת הכי מרגיז אותי, הוא באמת לא מבין מה הוא עשה לא בסדר) שהוא רק חולק עם החברים שלו, רק שהוא שכח שהבלוג שלו לא ממש אנונימי.

מפה לשם, נוצר מצב שבדר"כ נוצר. הוא הגבר עם האגו המנופח ואני השרמוטה. כואב לחשוב על זה, הא? ובכלל אל הייתי צריכה להתאמץ בשביל התואר הזה. עד היום בנות באות ושואלות אותי בחלחלה איך העזתי לעשות את זה, ועוד איתו, ובנים באים ומבקשים ממני גם. שלא לדבר על זה שאיבדתי את האמון בערך בכל מי שמתחיל איתי כי אני מיד בטוחה  שזה בגלל שהוא שמע את מה שעשיתי.

 אני רק שמחה שלא נשארנו מספיק זמן בקשר בשביל שהוא ישכנע אותי לשכב איתו. לא שהוא לא ניסה.

בנות, תשמרו על עצמכן. אני מתחננת. בשביל המצפון, האגו, המוח והלב שלכן. שום גבר לא שווה את המאמץ ואת ההשפלה. כשתגיעו למישהו שבאמת אוהב אתכן ואתן אוהבות אותו אתן תדעו שזה הזמן. את תבזבזו את עצמכן על הבטחות שווא ואל תתנו לאף אחד לגעת בכן אם אתן לא רוצות בזה.

מטופל נוצל מינית על ידי מטופלת אחרת בעת שאושפז בבית החולים.

אני מטופל בבית חולים פסיכיאטרי בגלל מזוכיזם ומאניה-דיפרסיה. כחלק מהטיפול אני מקבל הרבה זריקות ותרופות. היה שלב שבו כל השרירים שלי היו רפויים ולא יכולתי לשלוט בהם. לחדר נכנסה אחת, בערך בת 17, גם כן מטופלת בבית החולים. היא קלטה שאני לא יכול לזוז.

היא תפסה לי את היד וגרמה לי למשש לה את החזה, התחת ואיבר המין. אחר כך היא גם מיששה לי את איבר המין. היא הכניסה את היד שלי לתוך המכנסיים שלה, מעבר לתחתונים, וניסתה להכניס את האצבעות שלי לתוך איבר המין שלה. באותו שלב המטפלת שלה ראתה אותה ולקחה אותה משם. המטפלת שלה שאלה אותי איך קוראים לאיש שאחראי עליי וסיפרה לו את הכל. האיש שאחראי עליי סיפר לי שהמטופלת הזאת הזריקה לעצמה הרואין מקולקל ועשתה את אותו הדבר כמעט לכל בן ובת שהצליחה.

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

"כבוד השופט" ש' פשוט היה חייב להראות ל-ר', חברתה של L.L.B, סרטון אירוטי במסגרת העבודה. ר' לא יכלה לעשות כלום, מה - לאבד את העבודה בגלל זה?   

אחת החברות הטובות שלי, ר', היא קלדנית בבית משפט. ביום שישי האחרון היא סיפרה לי על תורנות שהיתה לה. בסיום התורנות, השופט שאצלו היא היתה תורנית (השופט ש'), קרא לה ללשכתו כי רצה להראות לה דבר מה...  הוא פתח איזה אימייל וביקש שתתיישב...

במייל הופיע סירטון של בחורה עם חוטיני שרקדה ריקוד אירוטי. כשחברתי ר' שאלה את "כבוד השופט" מה הוא בעצם רוצה ממנה (מיותר לציין שהיא הרגישה מובכת ומושפלת), הוא אמר לה: "חכי לסוף... יש מסר". הענטוזים והחוטיני לא הפסיקו להופיע על המסך. היא רצתה לקבור את עצמה מבושה... בדיעבד היא אמרה לי: "L.L.B, תארי לך שהוא גם אדם מבוגר בן 50 בערך, גם שופט, גם זר וגם הראה לי משהו מאוד מביך... הרגשתי מאד מאד לא נעים... ות'כלס, לא יכולתי להגיד לו כלום. מילה שלו ואני כבר לא קלדנית...".

כעבור מספר דקות זה נגמר. הבחורה עם החוטיני "הורידה" כביכול את שיער ראשה ונשארה עם קרחת, פשטה את עורה ונשארה עם עור מידלדל, ולבסוף מה שנשאר ממנה היה זקן מקומט עם סיגריה ביד וחיוך על הפנים. היא לא הבינה איזה מסר כבוד השופט ש' ניסה להעביר לה פה... גם אני לא. אולי אתם?

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected] 

הבלוגרית The A Show חיפשה ומצאה עבודה כפקידה אצל מתווך דירות שגם היה ידיד המשפחה. רק שהוא לא בדיוק חיפש פקידה.

לפני שנתיים, כשהייתי בת 14, ההורים שלי החליטו לעבור דירה ושכרו את שירותיו של מתווך. הוא חיפש לנו דירה, הרבה להסתובב עם ההורים שלי והפך לידיד המשפחה. הוא הבין שאני מחפשת עבודה והחליט ב"רוב טובו" להציע לי לעבוד אצלו במשרד כמזכירה. הסכמתי, כי ניסיתי למצוא עבודה הרבה מאוד זמן, אך ללא תוצאות (נו,גיל 14).

הגעתי באוטובוס וחיפשתי די הרבה, עד ששמתי לב למשרד הקטן שלו. נכנסתי והוא נראה שמח מאוד - בירך אותי הרבה, הרבה לנשק אותי ולחבק אותי במשך זמן רב. לא הרגשתי בנוח עם זה אבל לא רציתי להעליב אותו - הרי הוא היה נחמד והסכים לתת לי עבודה, אז העברתי את זה ושאלתי מה אני עושה. הוא הסביר לי על כל מיני טפסים והתחיל לספר לי על המשכורת שלי. 25 שקל לשעה, נשמע מעולה. במהלך היום הוא יצא הרבה, ותמיד כשחזר חיבק אותי ואמר כמה שהוא שמח שאני איתו, "ממש כמו חברה". ישבנו ודיברנו קצת, והוא הזכיר בנות קודמות שעבדו אצלו. הוא סיפר איך שקנה לאחת מהן מכונית לקראת הגיוס שלה לצבא, כי היא "אהבה אותו מאוד". "גם את תוכלי לקבל את הדברים האלו. את רוצה מכונית?". הוא חייך והמשיך לדבר... "הן היו כמו חברות שלי... ואני רוצה שאנחנו נהיה כאלו. אני רוצה להיות חבר שלך! אני אתן לך כסף... 25 שקל לשעה זה הרבה כסף, את יודעת... ותקבלי גם בונוסים מדי פעם, איך זה נשמע לך? 100$ על כל דירה שתמכרי. רק תישארי לעבוד פה". הוא חייך שוב ויצא לעוד איזה סידור.

הייתי רק בת 14, אבל לא הייתי תמימה כלל. כל מה שחשבתי עליו היה שהוא סוג של סוטה. למה הוא מחבק אותי ומנשק אותי בלחי כל כך הרבה? אוקיי, אתה שמח. הבנתי. הבנתי גם שאתה אוהב שבחורות צעירות מסתובבות אצלך במשרד. הבנתי גם שהמשרד נמצא במקום שלא שמים לב אליו. הבנתי שאתה אוהב לתת "בונוסים" לבנות ש"אוהבות אותך". טוב, חשבתי שאולי אני קצת אובססיבית. ואז הוא חזר.

כרגיל, טקס הנשיקות והחיבוקים הרגיל שלו שכבר התחיל להגעיל אותי. הוא עמד לידי ואני התיישבתי בחזרה ליד השולחן עם כל הדפים שסידרתי והמחשב, כשהוא ביקש ממני להיכנס לאתר "חפוז". חשבתי שהוא אמר את זה לא נכון ושהוא מתכוון לתפוז,כי זה היה אתר שהכרתי. אז כתבתי tapuz במחשב ונכנסתי. "לא, לא לתפוז. ל'חפוז'". לא הבנתי, אבל זה כבר נראה לי חשוד. נכנסתי כדבריו לאתר המבוקש. התבוננתי במסך בדיוק שניה. אתר פורנוגרפי. "מה עכשיו?" הקול שלי כבר לא היה חביב כפי שניסיתי לדבר עד אז. הייתי נוקשה וצינית. "תסתכלי", הוא מחייך את החיוך הזה. אני מסתכלת עליו ונגעלת. "לא רוצה". קמתי ואספתי את הדברים שלי: "תודה, אבל אני מעדיפה לא לעבוד איתך". הוא התחיל לצעוק לי משהו כשיצאתי מהמשרד והתחלתי ללכת מהר לתחנת האוטובוס. משהו בסגנון "אל תלכי, אני מצטער. אני מצטער". יותר מזה לא שמעתי.

הגעתי הביתה. "איך היה בעבודה?" אמא שלי מחייכת, שמחה בשבילי. סיפרתי לה הכל... לא התרגשתי, פשוט לא האמנתי שזה קרה לי. הבנאדם הזה שהסתובב עם ההורים שלי כל כך הרבה,ידיד של המשפחה. פשוט הגעיל אותי. אמרתי לה שתדבר איתו וכך היא עשתה. הוא אמר שהוא מצטער מאוד ושלא הבנתי נכון. כבר לא היה לי אכפת, לא חזרתי לשם. מיד אחרי זה זרקתי את המגנט של "תיווך ****" מהמקרר שלנו.

הוא דיבר איתי כאילו אני ילדה קטנה. כאילו שאם הוא יציע לי כסף אני אפול שדודה לרגליו ואסכים לכל בקשה שתצא לו מהפה המגעיל שלו. אמנם הייתי בת 14, אבל ילדה קטנה ותמימה לא הייתי.

אני שמחה שהתמודדתי עם זה כמו שעשיתי, סיפרתי לאמא שלי, התנגדתי לדברים שידעתי בבירור שהם לא בסדר. עצרתי אותו. התפטרתי.

יישום חוק חדש מתעכב, ועברייני מין ישתחררו ללא מעקב

לסלק את החשוד מבית הנשיא

דרישה: לפצות מיידית קטינים שנפגעו מינית

הילדים שלנו בווינט

לא התכוונתי שהיום הזה יוקדש רק לתזות ואג'נדות, אבל המאמר הזה, שעלה באתר "העוקץ" ב-30 באוגוסט, נשלח אלי במייל ופשוט לא יכולתי להתאפק. גם אני הייתי באקדמיה, ואני בטוחה שחלק מהקוראות כאן אקדמאיות אף הן. נראה אתכן מכחישות את התופעה הזאת, שתמיד תמיד מתרחשת - אבל רק לכאורה - במסווה של "דרכי נועם".

אגב, שימו לב כמה דומים דבריה לדבריו של רם, גבר שלימד גם באקדמיה וגם בבית הספר.  

אופיים הדינמי ורב הפנים של יחסי גבר/אישה מקשה עיתים קרובות על הצופה מן הצד לאתר את הנקודה, שבה הופכים פלירטוט ורומן או יחסי מין בהסכמה בין אנשים בוגרים, להטרדה מינית וליחסי ניצול. הקושי גובר כאשר יחסים אלה מתקיימים במוסדות יוקרתיים כגון : מוסד הנשיאות, הכנסת והאקדמיה, שכן הנמנים עליהם נהנים מיוקרה ציבורית, שכפי הנראה מאפשרת להם להשיג כל מה שיחפצו. הרמז האפשרי היחיד לקיומו האפשרי של ניצול, הוא הפערים הבלתי נתפסים בין גברים לנשים במוסדות אלה. שכן, הנהנים העיקריים מיוקרתם הם גברים סביב גיל החמישים, רובם אשכנזים ממשפחות הקרויות "מלח הארץ" ומיעוט של גברים מזרחים - אליטה גברית הנהנית מיחסי ציבור מעולים. מן הצד האחר ("האחר" - תרתיי משמע), נמצאות נשים, בעיקר נשים צעירות : מזכירות, פקידות, עוזרות פרלמנטריות, ובאקדמיה - סטודנטיות לתארים ראשונים ולתארים מתקדמים ועוזרות מחקר - רובן בגילאי העשרים והשלושים.  

רבות יותר ממה שנהוג לחשוב, הוטרדו ונוצלו מינית במוסדות הללו על ידי גברים מבוגרים מהן הנמצאים בעמדות כח, במסווה של רומן. התהייה הכה מתבקשת בסיטואציות אחרות – מדוע כה רבות הנשים הצעירות, שאין להן תסביך אב מודחק, המוכנות לקיים קשר רומנטי/מיני עם גברים המבוגרים מהן בחמש עשרה עד שלושים שנה, היא בלתי רלוונטית. שכן במקומות התחרותיים והפטריארכליים הללו שם המשחק הוא לא אהבה ולא תשוקה, שם המשחק הוא כח. כח שמאפשר לגברים לנצל ולגעת בנשים שיכולות להיות הבנות שלהם. נשים שבסיטואציות אחרות, שוויוניות יותר, הם לא היו מעזים להתקרב אליהן. נלוזה לא פחות היא שיטת ההסוואה של האלימות – על ידי נרטיב מתוחכם של התאהבות הדדית, חוצת מעמדות. ההוכחה שאין מדובר כאן באהבה נמצאת בתיאור המופתי שנתנה  אחת המתלוננות שכפי הנראה לא נכנעה להטרדות המיניות מצד הנשיא משה קצב :

 "העניין הנורא לא היה ההטרדות המיניות עצמן שנהג משה קצב לבצע. בחורה ליברלית יכולה לעבור את זה באמירת 'לא' תקיפה ובהתנערות פיזית. הנורא היה הנבזות, ההשפלה והנידוי אחרי שהעזת לומר לו לא".

שימו לב! מדובר בבחורות ליברליות, דהיינו לא נשים שנמנעות מיחסי מין מתוך מחוייבות מסורתית או דתית המקדשת למשל את בתולין האישה עבור גבר אחד. מדובר בנשים שהצרכים שלהן, ככל הנראה, נמצאים בדרגת חשיבות עליונה על זו של צרכי גבר. נשים כאלה מערערות את המבנה הפטריארכלי של החברה, על פיו הגבר וצרכיו עומדים במרכזה. על כן לא יפלא בעיניי איש, שאישה ליברלית ועצמאית בסיטואציות כגון אלו, תושפל עד עפר.

יחסים מעוותים באקדמיה

מאחר שהאקדמיה היא המוסד היוקרתי היחיד שבאתי בשעריו, ברצוני להדגים את האופן שבו מנצלים מרצים מסויימים (בהחלט לא כולם) את כוחם לרעה על סטודנטיות, מסטרנטיות ודוקטורנטיות. מדובר ב"מצליחנים", גברים  שופעי כח וקסם, רחוקים מאוד מהדימוי הציבורי של אנסים ומטרידי מין. למען היושר, אציין שבין כתלי האוניברסיטה מצויים גם אנשים הגונים המקיימים ביניהם מערכות יחסים מכובדות גם כאשר יחסי הכח ביניהם, מבחינה מוסדית, אינם שווים. אלא שמערכות יחסים מכובדות אלה הן מיעוט שבמיעוט, ביחס למספרן של מערכות היחסים הרומנטיות לכאורה והמעוותות למעשה, המתפתחות בתנאים של תלות טוטאלית - כזאת שקיימת במערכת האקדמית בישראל, למשל בין מונחה המצויה בשלב כתיבת המאסטר או הדוקטורט, לבין המנחה.

יחסים מעוותים כאלה מקבלים הד ציבורי קלוש בכנסים וימי עיון, כאשר מסטרנטית/דוקטורנטית צעירה שלא מפגינה ברק אינטלקטואלי מזהיר מקבלת תמיכה בלתי מסוייגת מפיגורה אקדמית רבת רושם ששימעה יצא למרחוק ולא רק בשל הישגים אינטלקטואלים ראויים לציון, אלא גם בשם פרשיות שונות של הטרדה מינית ויחסי מין עם סטודנטיות. המעשים נרמזים בחילופי מבט משמעותיים וחצאי חיוכים, בהפסקות סיגריה, בשרותי נשים תוך בדיקה שהתאים ריקים ובמכונית בנסיעה הביתה. זהו מעמד מבזה מאוד עבור חוקרת הנמצאת בתחילת דרכה האקדמית, אבל נראה שלא תמיד היא מודעת לנזק שנגרם לתדמית המקצועית שלה.

תלותה של המסטרנטית והדוקטורנטית מבחינה אקדמית וכלכלית במנחה, מתגברת כאשר מדובר בקהילה מצומצמת, מהסוג שקיים בישראל. תלות כזאת מבטיחה שהדברים לא ייאמרו באופן ישיר, אבל יובנו כמו מאליהם.

להקת המעריצות של שנה א'

בבסיסה של הדינמיקה של יחסי ניצול בין מנחה למונחית עומדת מה שאפשר לכנות "תסמונת שנה א'" – התאהבות לא מזיקה של סטודנטית במרצה. זה קורה בעיקר בשנה א' וזה נמשך סמסטר או שנה אקדמית אחת בדיוק; סוג של מחלת ילדות אקדמית שכולן מחלימות או אמורות להחלים ממנה בשנה ב', או לפחות לשים אותה בפרופורציות. אלא שלא כולן מחלימות מן התיסמונת הזאת. אני חוששת שדווקא השקטות והשקדניות יותר, שאין להן חיי חברה פעילים במיוחד, מתקשות להיפטר מאותה תיסמונת, במיוחד כאשר הן נמצאות מספר שנים במערכת האקדמית המאלילה גברים בעלי תארים למדרגת גאוני-על, וכאשר הן מעודדות על ידי גבר רהוט, מתוחכם ובעל נסיון רב, בניהול וניצול מצבים כאלה.

נשים צעירות כאלו ייהנו לפתע פתאום מחיי חברה סוערים, שכן מרצים מסוג זה בדרך כלל לא מסתפקים במעריצה נלהבת אחת, אלא מטפחים מעין להקה של מעריצות הנשרכת מאחוריהם. להקה זו מורכבת ברוב חוכמה לא רק מנשים צעירות המקיימות עמם יחסי אישות וחברותיהן, אלא גם מנשים שלהן מועידים גברים אלה את תפקיד הכשרת השרץ – נשים חכמות ומבריקות המסוות, בלא יודעין, ניצול מיני והטרדות מיניות של נשים אחרות. על ידן של נשים אלו שהתמזל מזלן להיות מקודמות ולא מוטרדות, הם יכולים להציג את עצמם כמי שמקדמים נשים ולא על בסיס טובות הנאה מיניות. 

הרשת החברתית הלוכדת את הקרבן היא אותה להקת מעריצות. להקת מעריצות שמכוננת את נחשקותו של הריבון ונחשקותה של הקורבן בהתאם ליחסו של הריבון אליה. בתחילה היא נהנית מתשומת לב גברית בלתי מסוייגת. היא מוחמאת על הופעתה ועל כשרונותיה, היא גם מעוררת קנאה מצד נשים, שברגע זה אינן זוכות לתשומת לב מיוחדת, או נשים ש"סר חינן" בעיניהם של אותם "גאוני-על". רגשות אלה המעודדים בצורה מתוחכמת על ידי חבורה מסואבת ותאבת כח של גברים בגיל העמידה, יעודדו נידוי והשפלה של אישה שלא תיעתר להם, לא רק מצד הגברים אלא גם מצד להקת הנשים הכמהה לאישורו של הריבון.

היחס הג'נטלמני והמלכותי שהקורבן "זוכה" לו, יתחלף במהירות כאשר היא "תעז" להעמיד את צרכיה לפני צרכיהם של אותם גברים, ותעדיף כל דבר שהוא לא "אינטלקטואל" מסואב, מתוסבך ומבוגר ממנה בשנים רבות. הוא וחבריו יתיחסו אליה בקרירות ובבוז כאשר היא תנסה לבקש את תשומת ליבם מתוך תפישה מוטעית ותמימה, שלא רק הצורך שלהם לזיין אותה עמד בבסיס היחס הנפלא שלהם כלפיה בעבר, אלא כשרונותיה. יקח  לה קצת זמן, אבל בסוף היא תבין שהם מעולם לא היו שם בשבילה, אלא רק בשביל עצמם. לעיתים אחרי זמן מה, נדמה יהיה להם ש"היא למדה את הלקח" והם ירמזו לה שהדלת עדיין פתוחה. הם יעשו זאת בארשת נלבבת, במחמאה הנאמרת בחצי פה, בנגיעה קלה במותן. הדלת אל ההרמון נפתחת שוב, ברוכה השבה.

***

ומיוחדת מאוד היא דלת ההרמון, זוהי דלת דו צדדית, שנפתחת אל שני עולמות שונים בתכלית זה מזה. דלת ההרמון היא אופציה תמידית, לא רק באקדמיה, אלא גם במקומות עבודה, ביחסי עבודה וביחסי זוגיות. זאת הניצבת מולה, חייבת להחליט במהירות היכן היא עומדת ולאן היא שייכת והאם היא מסוגלת לפלס דרך משלה, או האם היא זקוקה לקורת גג מעל לראשה בכל מחיר. 

גם אני בחרתי ובחרתי; אחזתי בידית הדלת ופתחתי אותה לרווחה בכל כוחי רק לכיון הפוך מזה שתיכננו האדריכלים של הבניין הנוראי והמכוער הזה. קרעתי אותה מציריה והשלכתי אותה הצידה לפני שיהיה מאוחר מדי, פתחתי אותה אל החוץ באופן סופי. כולי תקווה עכשיו שאת הדלת הזאת לא יצליחו לתקן לעולם, גם הבנאים צחי הלשון והמוכשרים ביותר שעמלו על חזיתו המפוארת, על מנת להסתיר את מימדיו הצרים והעלובים של ההרמון ביחס למידותיה של כל אישה ולמידותיו של כל גבר המכירים בערך עצמם.

thin air הוטרדה מינית על ידי קולגה מהעבודה.

זה היה יום שני. הייתי בעבודה (עבדתי כחדרנית)... השבוע השלישי... כבר התחברתי עם החדרניות ושאר העובדים... (houseman-מביאים מגבות וכו')... עבדתי ערב, מ-12 בצהריים עד 8-9 בערב... אחד ההאוסמנים התחבר אליי, בן 25 (נראה בן 30)... במשך זמן רב שהוא רמז, חיבק... נראה לי שזה היה באותו יום או יום לפני כן שהוא בא מולי כשנשענתי על הקיר והתקרב... עד שמישהו בא... וחיבק אותי מאחור ונשק לי על הגב... מה עוד...? יש לו חברה, בהריון.

ואז... היינו בחדר לבד, החדר שניקיתי, תמיד ניסיתי להתעלם מהקטעים שלו... הוא ידע שאני לא רוצה מישהו גדול מדי... כי בכללי הוא שאל אותי על הנושא, חשבתי שהוא אולי רוצה רק ידידות... הוא רצה לצאת שניה לעשן סיגריה, ואני הייתי צריכה להישאר בחדר (גם ככה לא מעשנת)...

וזה קרה מהר. הוא בא ונשק לי על הלחי, עבר לצוואר... שלוש נשיקות בסך הכל, לא הבנתי בכלל מה קורה. זזתי, הוא חייך אליי, חייכתי, כי לא יכולתי לפגוע בו... (דפוקה!)... הוא שאל: "מה, זה מדגדג?... יופי, זה אמור... -זה טוב-". הוא יצא. בכיתי מעט, הדמעות פשוט זלגו... וניקיתי את הצוואר מהנשיקות שלו... הוא חזר והעמדתי פנים שמחות, כאילו שהכל בסדר ושום דבר לא קרה... אבל שמרתי מרחק... והוא עשה את זה למרות שידע שכבר התלוננתי על עובד אחר שהצמיד אותי אליו וגם הכאיב לי ביד... כשתפס אותה מספר פעמים...

אבל עליו לא התלוננתי. עד סוף היום (נשארה לי עוד שעה)... לא הפסקתי להזיז את הראש... גירד לי הצוואר, הרגשתי מלוכלך... רציתי לעוף משם. בבית בכיתי... סיפרתי לפסיכולוגית והיא רצתה שאתלונן עליו... הייתי אמורה לעשות זאת (ולא - היא היתה מודיעה להורים)... אבל יומיים אחר כך התאשפזתי... המקרה הזה הוסיף למצב הרוח שהיה לי ביום למחרת, לאחר שאדם קרוב לי נפטר. אני עדיין מאושפזת... כרגע בחופשה בבית (מוסד פסיכיאטרי בגלל הפרעת אכילה ובגלל נטיות אבדניות)... שלושה אנשים יודעים על זה - הפסיכולוגית ושתי החברות הכי טובות שלי (ובבלוג שלי).

אתמול זה חזר אליי... כשיצאתי לרקוד... ופתאום מישהו חשב שיהיה מצחיק אם הוא ידביק את התחת שלו אליי ויתחכך בי... זזתי ונעצתי בו מבט זועם והוא רק צחק... הלכתי משם... והתיישבתי... ושוב התחיל לגרד לי הצוואר... חברה שלי שיודעת על זה דיברה איתי ונרגעתי...

אולי אני עושה מזה ביג דיל... אבל לא שלטתי בהרגשה של הלכלוך... של... לא יודעת.

זהו... =(

לסיפורים (נא לא לשכוח לציין כינוי רצוי):

[email protected]