לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

mybody

לא היה לך נעים לאמר "לא"? הוטרדת או הותקפת מינית ולא התלוננת? התלוננת והעולם המשיך כאילו כלום??? אל תשמרי בלב! ספרי לי ואני אספר לכולם. בלי שמות, בלי פרטים מזהים, רק ה"אירועים". כל מקרה לגופה (*הפניה לנשים מטעמי נוחות אך מכוונת לכל סוגי המינים)

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

לפעמים המילה "לא" לא תמיד עוזרת


שלום , קוראים לי ג' ואני רוצה לספר לכם הטרדות מיניות שקרו לי .. המקרה הראשון אולי לא מזעזע כלכך כמו שאר הסיפורים של הנערות, אך הוא טראומטי בשבילי.

 

ההטרדה המינית הראשונה שעברתי הייתה בחופש הגדול בין ד' ל-ה'.

הלכתי לכיוון הבית מחברה שלי, ואז נהג משאית עצר אותי ושאל אותי בת כמה אני.

הוריי תמיד חינכו אותי לא לדבר עם זרים, ובטח שלא לתת להם פרטים על זהותי, ולכן אמרתי לו שאני לא אומרת דברים כאלה.

הוא אמר לי כמה שאני יפה, ואז הוא קרא לי לבוא למשאית שלו לדבר איתו. עניתי לו שאני ממש לא רוצה ושאני חייבת ללכת.

הוא אמר לי שאם אני יבוא יהיה לי כיף מאוד, ושניסע ביחד לקניון ולעוד מקומות.

אמרתי לו שאני לא רוצה, ושאני חייבת לבוא הביתה.

לבסוף הוא שאל אותי איך להגיע לרחוב מסוים , אז עניתי לו שאני לא יודעת, ואז הוא אמר לי שאני הילדה הכי יפה שהוא ראה , ונסע לאט מאוד מאוד.

רצתי במהירות לבית שלי, שנמצא כ-10 דקות מאותו מקום. פחדתי שהוא עקב אחריי , ושהוא יינסה לחטוף אותי.

במזל העוזרת שלנו הייתה בבית , וכשראתה אותי בוכה היא הביאה לי כוס מים ונשארה איתי עד שההורים שלי באו.

הייתי ילדה קטנה, ומאוד פחדתי שעכשיו כשהוא יודע איפה אני גרה (הייתי בטוחה שהוא עקב אחריי) זה יהיה יותר גרוע, לכן לא יצאתי כמעט שבועיים מהבית.

אני עוד זוכרת את הפנים שלו. הוא לבש חולצה אדומה והיה לו כובע אדום. הפנים שלו היו מלאות בזיפים, והוא היה שחום עור.

מאז אני תמיד יורקת כשאני רואה משאית, ולא מסתכלת על הנהג אף פעם.

 

המקרה השני והקשה ביותר, היה בחופש הגדול האחרון.

אני וחברה שלי הלכנו בלילה לכיוון הים. ישבנו על ספסל ודיברנו, ואז באו שני בחורים בני 18 בערך ודיברו איתנו.

הם היו מצחיקים נורא, אז נשארנו איתם לצחוק ולדבר.

ואז אחד הבחורים אמר לי שהוא רוצה להראות לי את דודה שלו, שהיא גם אישה מצחיקה לדבריו.

אז הלכתי איתו. אני שונאת את עצמי על זה.

הוא הכיר לי אותה, ואחרי זה אמרתי לו שנמשיך ללכת לכיוון חברה שלי והבחור השני, והוא בתגובה אמר שהוא רוצה שנסתכל קצת על הים.

הלכנו על החוף , והוא התיישב.

אמרתי לו שאין לו למה להתיישב כי אני רוצה שנלך אליהם. הוא בתגובה אמר לי שהוא רוצה שאני יישב.

התיישבתי, כי חשבתי שאם אני יישב אולי נצחק קצת ונלך משם סופסוף.

ואז הוא נישק אותי.

אמרתי לו שאני לא רוצה ושאני רוצה ללכת משם.

הוא השכיב אותי על החול והתחיל לגעת בי, ולנשק אותי באגרסיביות מכאיבה.

העפתי אותו מעליי, אך הוא המשיך.

לבסוף איכשהו הצלחתי לברוח אל חברה שלי, ולחשתי לה שאני רוצה לעוף משם כי הוא תקף אותי.

והיא ? היא נשארה שם איתם.

כעבור 5 דקות הצלחתי לשכנע אותה שנלך משם. רציתי ללכת הביתה. הרגשתי מלוכלכת וזוועתית.

פחדתי ממה שחבר שלי יגיד. פחדתי שהוא יעזוב אותי וייגעל ממני.

רציתי לרוץ לים ופשוט לטבוע. אני לא אשכח אף פעם את הטעם המגעיל שהיה לו .. טעם של סיגריות מסריחות ..

אני רועדת כלכך כשאני נזכרת בזה. התחושות של אותו מקרה חוזרות אליי ויורדות לי דמעות.

לפעמים המילה "לא" לא תמיד עוזרת...


לסיפורים (נא לציין ניק):

[email protected]

 

נכתב על ידי , 27/6/2007 13:59   בקטגוריות אדם זר, אני והחבר'ה, באלימות, בהסכמה/בדרכי נועם, בים, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת  
46 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של עין הנץ ב-29/6/2007 15:39
 



אני עדיין משתדלת לא להתקרב הרבה לבנים


א' הופשטה בבריכה על יד שני בנים מהשכבה שלה.

 

כן, גם אני עברתי תקיפה מינית בחיים. התגברתי על זה, אבל אני עדיין לא מסוגלת לבטוח בבנים כמו פעם. עדיין יש לי את הקרירות הזאת אליהם ואני משתדלת לא להתקרב אליהם הרבה.

 

הכל קרה לפני שנה בערך, כשנסענו לטיול שנתי לבריכה. הייתי בבגד ים ביקיני, שמחה ומאושרת. נכנסתי לבריכה, החזקתי ועמדתי צמודה לקיר הבריכה על הגב לבריכה. עד שלפתע הרגשתי יד תופסת את הבגד ים התחתון שלי ומושכת בכח למטה. זה היו שני הבנים הבני **** מהשכבה שצחקו בקול רם כדי שכולם ישמעו איך הורידו לי את הבגד ים.

 

לפני שהשאר הספיקו לראות, העליתי מהר את הבגד ים, קראתי להם "סתומים" והתרחקתי עם הרגשה נוראה, כאילו חוללתי או משהו. הייתי נורא מבויישת מכך שמישהו עשה לי את זה. עברו לי תמונות זוועתיות בראש איך הורי המסורתיים היו מגיבים, ומה אם החבר שלי היה מגלה את זה. בזמן שחשבתי לי על זה בצד השני של הבריכה, שוב הרגשתי יד תופסת ומושכת את הבגד ים, ובפעם השניה הילדים המ**** האלה עשו לי את זה, והפעם החבר שלי היה בסביבה. לא יכולתי להסתכל לו בעיניים, והוא לא עשה כלום! אני כבר הייתי על סף דמעות, בזמן ששני המפגרים התגלגלו מצחוק וצעקו בקול שראו לי.

 

לא אמרתי על זה לאף אחד, אבל שבועות אחרי זה לא יכולתי להסתכל לאף אחד בעיניים. אחרי איזה שבועיים ראיתי את אחד הילדים הסתומים האלה והוא צעק לי מרחוק "התחת שלך נורא יפה א'!" ושוב צחק. החלו לרדת לי דמעות ממש באמצע הרחוב, הסתובבתי ובמקום ללכת הביתה הלכתי לאן שעיני רואות, העיקר לא להסתכל לאנשים בעיניים.

 

עד עכשיו אני תוהה עם הייתי צריכה לספר להורים או לא. פחדתי שהם יאשימו אותי, שאבא שלי ירביץ לי או משהו (כן, יש לו את זה לפעמים, הוא בטיפולים. יש לו איזה מחלה נפשית שהוא משתגע ויכול להכות כל אחד, אז אין מה להאשים אותו). עכשיו עברתי דירה והרבה יותר קל לי, אני אפילו כבר לא מרגישה רע מזה, אבל... עמוק עמוק בלב עדיין אני זוכרת את ההשפלה ואת הדיכאון הנורא מהזבלים האלה שאין להם אלוהים.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

נכתב על ידי , 4/3/2007 17:38   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בידידות, בים, למה לא התלוננתי, אקטואליה, ביקורת  
56 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-5/4/2007 03:40
 



"מה את דואגת, אני לא אעשה לך מה שלא תרצי"


'אוהבת ומחבקת' נאנסה שלוש פעמים על ידי אנשים שהכירה: ידיד שלה, חבר של חברתה והחבר שלה.

 

אני חושבת שהגיע הזמן לספר את הסיפור שלי. קוראים לי מ' ואני בת 17 וחצי, נאנסתי 3 פעמים ועברתי לא מעט הטרדות וזוועות בחיים שלי. קרה לי הרבה פעמים שראיתי בחורים מסתובבים בלי בושה עם כל החבילה בחוץ ו/או מאוננים בציבור (באוטובוס, בחוץ, בבלוק), כל כך הרבה שאני כבר לא מתרגשת מזה. אבל אני לא אספר על זה כי את זה כולם יודעים וכולם רואים.

 

הפעם הראשונה שלי, הפעם הראשונה שחשובה לכל כך הרבה בנות הייתה אונס בגיל 13. באחד הימים שלא הייתי במצב רוח ורציתי רק לברוח מכולם, יצאתי עם ה"ידיד" הכי טוב שלי. הוא היה בן 19 והיה לו אוטו, אז אני וחברה שלי התקשרנו אליו ושאלתי עם הוא יכול לבוא והוא אמר שכן. הוא בא עם חבר ונסענו לטבריה לשבת ליד הכנרת. בדרך שתינו בירות והרבה. כשהגענו, כבר היינו שיכורים אבל המשכנו לשתות, חברה שלי וחבר של ה"ידיד" שלי הלכו לטייל ואני והוא נשארנו. הוא ניסה להתחיל איתי ואני זרמתי, נורא החמיא לי שבחור בן 19 רוצה אותי כשאני בת 13 ועוד יש לו אוטו, כסף וכל מה שבחורה רוצה.

 

התחלנו להתנשק והוא לאט לאט התחיל לגעת בי, עד שהתחלתי להפסיק אותו. הוא אמר לי "מה את דואגת, הכל יהיה בסדר, אני לא אעשה מה שלא תרצי". האמנתי לו כי הוא היה ה"ידיד" הכי טוב שלי, בטחתי בו. ואז שוב - הוא ניסה לגעת בי במקומות שאז עוד הייתי שומרת אותם רק לעצמי. הפסקתי אותו והוא שוב אמר לי "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, אני לא אעשה מה שלא תרצי". וכך זה נמשך במשך שעה... חשבתי שהוא כנראה שיכור ובגלל זה הוא אומר משהו אחד ועושה משהו אחר, אבל פתאום הוא אומר לי "קר לי בואי ניכנס לאוטו". סירבתי כי פחדתי שהוא שוב ינסה לעשות משהו. ואז הוא התחיל לשכנע אותי, ואני בת ה-13 לא הייתי מספיק חכמה לעמוד על שלי.

 

נכנסנו לאוטו והכל התחיל, הוא התחיל לגעת איפה שביקשתי בפירוש לא לגעת, הוא התחיל לעשות דברים שבפירוש ביקשתי שלא יעשה וכל הזמן הוא אמר "אל תדאגי אני לא אעשה לך כלום..." הייתי שיכורה ומטושטשת בשביל לקלוט שמשהו ממש לא בסדר ושאני צריכה ללכת ליפני שמשהו קורה.

הוא התחיל להפשיט אותי. את המכנסיים לא הצלחתי להחזיק והוא הצליח להוריד אותם, את החולצה הצלחתי להשאיר על עצמי, כמה כוח כבר יכול להיות לי נגד מישהו בן 19? אמרתי שאני לא רוצה אבל הוא לא הקשיב, ביקשתי שיפסיק אבל זה לא עניין אותו, הוא היה עסוק בשלו, ואחרי הכל עוד הייתי צריכה לנסוע איתו הביתה באותו האוטו. הרבה זמן האשמתי את עצמי שאני קטנה וטיפשה ושאני האשמה ושלא הייתי צריכה להכנס איתו לאוטו כש"היה לו קר", אבל כבר התגברתי על המקרה הזה. הכי היה כואב לי שאת הדבר שהיה לי כל כך חשוב הוא לקח בכזאת קלות בלי שיכולתי לעשות משהו.

 


 

הפעם השניה שנאנסתי היה בגיל 14 וחצי בערך. הייתי יוצאת כל הזמן עם בחורים בוגרים ממני בהרבה. אני נראית בוגרת לגילי וגם ניסיון החיים שלי לא קטן, כך שהיה לי יותר מעניין איתם והיה לי על מה לדבר איתם. נערים בגילי לא היו מבינים כל מה שאני הבנתי, בקיצור היה לי משעמם איתם. היו לי חבר'ה משלי שהיינו כל הזמן יוצאים ומסתובבים, נוסעים לאן שבא לי וחוזרים מתי שבא לי. לחברה הכי טובה שלי שהיתה בת 16, היה חבר בן 23 שהיה הראשון שלה (ודרך אגב גם אנס אותה אבל זה סיפור אחר לגמרי). כל הזמן היינו יוצאים ביחד אני, היא, חבר שלה ועוד מישהו כדי שלא יהיה לי משעמם. חבר שלה היה מתחיל איתי כל הזמן מול העיניים שלה כדי שהיא תקנא, כך לפחות שנינו חשבנו, ולכן לא כל כך שמנו לב לזה.

 

יום אחד יצאנו ושתינו בירה. כשהבירה נגמרה, חבר שלה רצה לנסוע להביא עוד. היא לא רצתה לנסוע איתו ואמרה לי לנסוע איתו. לא רציתי לנסוע כי פחדתי להשאר איתו לבד ואחר כך התברר שהפחד שלי היה מוצדק. פחדתי, אבל הוא וחברה שלי ניסו לשכנע אותי להצטרף אליו "כדי שלא יהיה לו משעמם". בסופו של דבר הסכמתי, חשבתי מה כבר יכול לקרות. היא נשארה עם ידיד שלנו ואנחנו נסענו...

 

בדרך, פתאום אני רואה שהוא סוטה מהכביש. שאלתי אותו בשביל מה והוא ענה שהוא רוצה להשתין. זה נשמע די הגיוני. הוא ניכנס לאיזה יער, ואיך שהגענו הוא יצא מהאוטו חשבתי "סבבה, הוא ישתין וניסע לקנות בירה". פתאום הוא בא מהצד שלי ופתח את הדלת. חשבתי שהוא רוצה לקחת משהו מהאוטו. צדקתי, הוא רצה לקחת משהו - אבל ממני.

 

הוא נשכב עלי והתחיל לנשק אותי בכוח. התחלתי להעיף אותו ולבעוט בו אז הוא אמר "אני יודע שאת רוצה את זה בדיוק כמוני, אבל את מתביישת כי אני חבר של ר'". אמרתי שאני לא רוצה כלום ושנחזור לחברה שלו ולידיד שלי. הוא שוב התחיל לנשק אותי בכוח וכשראה שאני באמת לא רוצה כלום הוא הוציא אותי בכוח מהאוטו. צעקתי אבל אף אחד לא שמע. הוא אמר לי להרגע ושלא יקרה שום דבר שאני לא רוצה (נשמע מוכר, אה?) והשכיב אותי על המכסה של האוטו (מקדימה). הוא התחיל לחבק אותי חזק עד שכאב לי וללחוש עם הקול החולני שלו "רק תגידי שאת אוהבת אותי ואני אעזוב אותך". הוא לחש לי את זה 4 פעמים ואני חשבתי שהוא מתכוון לזה, ואמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא החזיק אותי כמו סמרטוט בין הידיים שלו ולא נתן לי לזוז והתחיל לעשות תנועות כאילו שהוא מזיין, וכל הזמן לחש "רק תגידי שאת אוהבת אותי ואני אעזוב אותך". המשכתי לעשות מה שהוא אמר רק בשביל שהוא יעזוב אותי כבר, הוא התחיל ממש למחוץ אותי (אני בת 14 והוא בן 23).

פתאום, איכשהו הוא הצליח לפתוח לי את המכנסיים ובלי שהספקתי להגיב הם כבר היו על הרצפה. הוא עשה את שלו בזמן שצעקתי וניסיתי להיאבק בו. חשבתי "מתי זה כבר יגמר, הלוואי שזה לא אמיתי מה שקורה".

 

כשהוא סיים הוא נכנס לאוטו וצעק עלי לעלות כי מחכים לנו. נכנסתי לאוטו והוא אמר שאם אני אגיד משהו למישהו זה הסוף שלי ושאף אחד לא יאמין לי כי יחשבו שאני אומרת את זה כדי להפריד בינו לחברה שלי. אחרי הסיפור הזה לא סיפרתי כלום לחברה שלי הרבה זמן. כל פעם שהיא הייתה יוצאת היא היתה קוראת לי ולא יכולתי לסרב, פחדתי שהיא תגלה ואני אאבד אותה, פחדתי שזאת אני האשמה והכל בגללי -  היא הייתה החברה הכי טובה שלי. כשבאמת סיפרתי לה, ארבעה חודשים אחרי שהם נפרדו, הבנתי שהוא צדק - היא לא האמינה לי. הוא אמר שזה לא נכון והיא האמינה לו, הוא כזה בן אדם שיכול לשכנע כל אחד שחזירים עפים והם בצבע כחול, הוא יודע לדבר ולשכנע. בסופו של דבר היא הבינה שסיפרתי לה את האמת, אבל לקח לה הרבה זמן להעיף אותו מהחיים שלה. והבן זונה הזה עד היום לא מתבייש לשאול אותי מה נשמע כשהוא רואה אותי! גם על זה כבר התגברתי...

 


 

המקרה השלישי קרה כשהייתי בת 15 וחצי, איזה יופי, אה? כל שנה משהו חדש... היה לי חבר, הוא היה בן 22, בחור חמוד, מפנק, נותן מחמאות בלי הפסקה, הכיר אותי לאבא שלו לחברים שלו, הרגשתי איתו מלכה. יום אחד נסענו לטבריה כדי לבלות - אני, חבר שלי, בן דוד שלו וחברה של בן דוד שלו. שתינו הרבה, עשינו חיים, צחקנו והשתגענו. בדרך הביתה, אני וחבר שלי ישבנו מאחורה והתחרמנו (היינו כבר חודשיים ביחד), שתינו וודקה בלי הפסקה, הכל היה מושלם. בן דוד שלו עצר את האוטו ואמר שהוא מקנא וגם הוא רוצה לנשק את חברה שלו, אז עשינו מין "תחרות" מי מתחרמן יותר (היום זה נשמע לי טיפשי, אבל באותו הרגע זה היה מצחיק ומשעשע). צחקנו, התנשקנו והמשכנו לנסוע, אבל במקום לנסוע הביתה נסענו לכיוון חיפה. שאלתי לאן אנחנו נוסעים והם ענו שזאת הפתעה. הגענו לקיבוץ סוללים ללינה כפרית, לקחנו את המפתחות והלכנו לחדר. נכנסנו ארבעתנו לחדר - מיטה זוגית, מקלחת, מקרר ומזגן, חדר חמוד במין בית קטן. הם נשכבו כולם על המיטה, בן דוד שלו וחברה שלו התחילו להתחרמן וחבר שלי ניסה למשוך אותי גם אל המיטה... באותו רגע קלטתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב ואני רוצה הביתה. הוא התחיל לשכנע אותי ולקח אותי החוצה, בחוץ הוא אמר שאם אני נוסעת הביתה - אני יכולה לשכוח ממנו. אבל לא רציתי לאבד אותו, הרגשתי איתו כמו מלכה, כל הכבוד שנתנו לי כולם, כל המחמאות וכל הבילויים - לא רציתי לאבד את זה. במשך שעה הוא ניסה לשכנע אותי להשאר. בסופו של דבר בן דוד שלו וחברה שלו אמרו שהם נוסעים אליה והם לא יפריעו לנו. הרגשתי הקלה. הם נסעו ואני נשארתי עם חבר שלי. נכנסנו לחדר, סגרנו אותו על מפתח, שתינו עוד כוס מהוודקה השלישית באותו יום ושכבנו. הוא גמר וגם אני, הכל היה טוב ונפלא, הלכנו להתקלח ונשכבנו שוב על המיטה עירומים.

 

התחלתי להרגיש רע, הכל הסתובב לי ואמרתי לו שאני רוצה לישון. הוא אמר שלא, אני אמרתי שכן והוא שוב אמר שלא. הוא התחיל לבקש שנשכב שוב, אמרתי לו שאני לא מרגישה טוב, הוא ענה שאחרי שנתחיל אני אראה שהכל יסתדר. ככה התווכחנו חצי שעה. בסופו של דבר הסכמתי ופה הייתה הטעות שלי, טעות שעליה שילמתי הרבה זמן... התחלנו לשכב. הכל התחיל יפה וטוב, עברה כבר חצי שעה אולי יותר והוא עדיין לא גמר. הוא שם יד אחת שלו בין החזה שלי וכל כובד הגוף שלו היה עלי. זה היה כואב אבל זה לא הזיז לו. התחלתי להרגיש שהכל כבר יבש, זה התחיל לכאוב, בקשתי ממנו שיפסיק אבל הוא לא הפסיק. אמרתי לו "זהו! אני לא יכולה יותר!" ודחפתי אותו. הוא אמר "גמרת כבר 100 פעמים תביאי לי לגמור פעם אחת". זאת היתה הפעם האחרונה שבה הוא התייחס למה שאמרתי. אמרתי לו "אבל אני לא יכולה יותר, זה כואב" אבל הוא כבר לא הקשיב, הוא היה עסוק בשלו ואני צועקת בראש "מתי תגמור כבר? מתי הגיהנום הזה יפסק???".

 

ניסיתי לדחוף אותו, הרגשתי שאני נקרעת לשניים אבל זה לא עזר. היד שלו הייתה עדיין בין החזה שלי וזה היה כל כך כואב, הרגשתי שאני נחנקת, אבל זה היה כלום לעומת הכאב שהרגשתי למטה! הוא התחיל להזיע כמו חזיר, כל הזיעה המטונפת שלו התחילה לטפטף עלי, הרגשתי כל טיפה וטיפה, אבל כבר לא אמרתי מילה - גם בגלל שלא הזיז לו וגם בגלל שהיה לי כל כך כואב עד שלא יכולתי להוציא ציוץ. רק חשבתי איך לעצור אותו, איך לגרום לו לגמור. כבר עבר הרבה זמן וזה נראה לי כמו נצח! אני שוכבת כמו בול עץ, לא מדברת, לא מגיבה, כל כך כואב לי. בסופו של דבר הוא גמר, בפנים. קמתי והלכתי למקלחת. הוא בא אחריי, חייך אלי כאילו שהכול בסדר. נתתי לו להתקלח. כשהוא יצא, ניסיתי לשטוף את ההרגשה המטונפת, כל כך רציתי לברוח משם, רציתי למות, אבל לא היה לי לאן לברוח ולא היה לי איך למות. בבוקר נסענו הביתה.

 

כשנפרדתי ממנו הוא איים עלי, הוא אמר שירדוף אותי עד היום האחרון שלי, הוא  לא הבין למה אני נפרדת ממנו, או שהוא סתם עשה את עצמו. אחריו - לא יכולתי לקיים יחסי מין עם אף אחד במשך שנה, לא יכולתי להאמין לאף אחד, זה שרף אותי. אחר כך היה לי חבר שעזר לי להתגבר. הוא לא הכריח אותי לעשות מה שאני לא רוצה, הוא אהב אותי ועדיין אוהב אותי... הוא כל כך עזר לי... ואני למדתי לא לוותר, מה שאני לא רוצה לא יקרה ואני מתכוונת לזה. אפילו בחוץ, כשהסוטים מסתכלים לכיוון שלי, אני מתחילה לצעוק ולאיים והם בורחים. רציתי להגיש תלונה על כל אחד, אבל אין לי את הכוחות להתמודד עם זה שוב. אני מתנחמת בעובדה שהעולם הוא עגול והכל יחזור אליהם...

 

בנות, תשמרו על עצמכן ותקשיבו תמיד לקול הפנימי שלכן!!!! אם אתן לא תשמרו - אף אחד אחר לא יעשה את זה במקומכן... אני הצלחתי להתגבר על זה, זה עדיין כואב לי ושינה אותי מאד, אבל אני לא נותנת לכאב לשלוט בי, וגם אתן אל תתנו... אוהבת ומחבקת...

 

הפוסט פורסם גם בנענע.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

נכתב על ידי , 4/1/2007 19:23   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בים, בינו לבינה, במכונית, במסיבה, הכל קרה, למה לא התלוננתי, מילים כדרבנות, אהבה ויחסים, אקטואליה, ביקורת  
89 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Lartony ב-19/11/2017 10:03
 



למה הם חושבים שמותר להם?!


רומי העלתה שני סיפורים, האחד על מישהו שהתנפל עליה באמצע היום, השני - על מישהו אחר שהתנפל עליה באמצע הלילה.

 

היום הלכתי מכיתת מתמטיקה לכיתה שלי, פחות משלושה מטר מרחק, כשמישהו בא מאחוריי ומנחית לי שילוב של אגרוף ומישוש/מחיצה לציצי, זה ממש כאב לי! וזה לא נגמר ככה, הבנאדם עמד מולי, אני עם כובע מצחייה (כן אני מודעת לזה שעכשיו חורף פשוט אסור לי להיחשף לשמש בכלל כרגע) לא ראיתי את הפרצוף שלו בכלל, רק את חליפת הספורט הכחולה שלו. לא ידעתי מה לעשות והייתי בהלם לגמרי, אז פשוט הלכתי משם בידיים משולבות...

 

כשהגעתי לכיתה כל כך הרגשתי צורך לבכות ולברוח מהכל, לא זה לא רק בגלל המקרה הזה, זה פשוט הקש ששבר את גב הגמל, אני לא מבינה! זה לא שמשכתי אותו ! אין מצב! לבשתי היום סווטשרט ענקי שעושה לי מראה של חסרת ציצי, השיער שלי על הפנים ועם הכובע מצחייה בכלל לא רואים כלום... זה לא מישהו שאני מכירה! אוף ! למה הם חושבים שמותר להם?!

 


 

בחופש הגדול הייתי באילת. שתי חברות שלי פגשו חבורה של בנים בספורט ימי שמצאו חן בעיניהן אז הן הלכו איתם לגלגל ענק או משהו, ואני נשארתי לבד עם חברה... זה היה בט"ו באב והרגשתי כל כך בודדה... לידנו היו שני בנים והתחלתי קצת לדבר עם אחד מהם. כשחברותי חזרו, נכנסנו כולנו לשחות במים, גם שני הבנים ההם...

 

היה לי קר במים וציינתי את זה בקול (זה היה בלילה) והוא בא וחיבק אותי. כן, רציתי חיבוק, אבל הוא מחץ אותי והרגשתי את הזין שלו. זה היה לי ממש לא נעים אז הצעתי שנצא. יצאנו, התנגבתי והוא חיבק אותי שוב. תוך זמן קצר הוא התחיל לנשוך אותי (כן לנשוך אותי וזה היה ממש מוזר) אמרתי לו שלא נעים לי ושהוא מכאיב לי ושיפסיק אבל הוא לא הפסיק...

 

מצאתי כל מיני תירוצים להתרחק ממנו אבל איכשהו הוא חזר אלי. ניסיתי להגיד לחברות שלי שנלך, אבל הן לא ממש הקשיבו לי... בסופו של דבר הוא הצמיד אותי לאבנים וניסה לנשק אותי ולא נתתי לו. ניסיתי לקום אבל הוא היה ממש חזק.

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

נכתב על ידי , 1/12/2006 14:49   בקטגוריות אדם זר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית הספר, בים, בינו לבינה, במסיבה, הכל יכול היה לקרות, אקטואליה, ביקורת, בית ספר  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של any ב-2/12/2006 18:39
 



הוא עשה את שלו ואחר כך בעט והרביץ לי


קיידי בלה בת ה-16 וחצי חוותה שתי תקיפות מין.

 

קוראים לי קיידי, אני בת 16 וחצי, עליתי לארץ מאורגון (ארה"ב) לפני שנתיים, כשהייתי בת 14 וחצי בערך.

 

מקרה 1:

בארה"ב כבר בגיל 7 התחלתי לשחק כדורסל, אז כשהגעתי לארץ החלטתי להצטרף לקבוצה בבית הספר שלי ויצאנו למין כנס כזה של שלושה לילות. בכנס פגשתי את מארק, גם כן עולה חדש, מאנגליה. התחלנו להסתובב והרגשתי ממש מחוברת אליו כי שנינו היינו זרים והרגשנו out siders. ביום השני באתי למשחק שלו נגד קבוצת י"א-י"ב (הוא היה גדול ממני בשנתיים). הוא אמר לי להשאר קצת, שהוא צריך לדבר איתי, ואני ברוב טפשותי החלטתי באמת להשאר במגרש למרות שהייתי לגמרי לבד.

 

אחר כך הוא הגיע. שאלתי אותו מה הוא רצה לשאול, והוא ישר נישק אותי. בהתחלה זרמתי, סך הכל נשיקה, לא משהו רציני. אחר כך הוא התחיל להרים לי את הגופיה, אז דחפתי אותו וחשבתי שהוא הבין את הרמז. המשכנו להתנשק והוא שוב הרים לי את החולצה. אמרתי לו להפסיק והוא אמר שבסדר. אבל אז הוא שוב ניסה להרים את החולצה, והפעם הוא גם הפיל אותי על ריצפת האספלט וניסה לנשק לי את הבטן. אמרתי לו לרדת אבל הוא לא הקשיב, אז התחלתי לבעוט בו והוא פשוט נתן לי סטירה לפנים. התחלתי לבכות, נכנסתי לפאניקה, הוא התחיל להוריד לי את המכנסיים. לא יכולתי לעשות כלום. הוא עשה את שלו ואחר כך בעט בי והרביץ לי כששכבתי בוכה על הרצפה.

 

אף פעם לא סיפרתי מה קרה שם, אבל הפסקתי לשחק כדורסל ואין לי כמעט חברים - אני מעדיפה לא לסמוך על אף אחד.

 


 

מקרה 2:

לפני שלושה חודשים בערך, באיזה יום ששי, יצאתי מהבית כי רבתי עם ההורים והלכתי לשבת על החוף. פתאום אני שומעת מישהו צועק "פריקית בואי אני אעשה לך טוב!". זה היה מישהו ממש מבית הספר שלי, שגם היה ממש חתיך, תמיד לובש שחור וזה (לא מהשכבה שלי, אלא שנה מעלי). חייכתי לו לשלום והתקשרתי לשאול את ידיד שלי אם הוא יכול לפגוש אותי בים... לדבר על הריב שהיה עם ההורים שלי. הוא לא יכול היה להגיע.

 

פיתאום התקרב אלי הילד הזה י' והציעה לי בירה, שאל מה קרה, אם הכל בסדר. אני כמובן לקחתי את הבירה והתחלתי לספר על זה שההורים שלי יודעים שאני מעשנת. הוא הבין וכמובן נתן לי סיגריה. הוא שאל אם יש לי פירסינגים, אמרתי שלא מרשים לי, והוא אמר שהוא יעשה לי כי כל הפרצוף שלו בערך זה מתכת.

 

פתאום, ממש במין... רנדומליות כזאת, הוא קפץ עלי, נשכב מעלי ונישק אותי. דחפתי אותו ואמרתי בנימוס שיש לי חבר. אבל הוא כנראה לא ידע את פירוש המילה לא, והמשיך לנשק אותי, וכמובן שהוא היה הרבה יותר כבד ממני – אז פשוט התייאשתי.

 

הוא פתח את הג'ינס שלו והתחיל לאונן מעליי. אחר כך הוא הוריד לי את המכנסיים. התחלתי לבכות, לא ידעתי מה לעשות, ניסיתי לחייג לחבר שלי אבל הוא לא ענה. הוא הוריד לי גם את החולצה, התחיל למזמז לי את כל הגוף. פתאום אני שומעת את חבר שלי צועק ו-י' פשוט קם ורץ. למזלי, הפעם זה נגמר במזל (יחסית), אבל כל פעם שאני הולכת לבית ספר אני רואה אותו. וזה מפחיד אותי כל פעם מחדש. לפני איזה שבוע הוא שאל אותי אם יש לי מצית, כאילו כלום.

 

קיידי השאירה כאן את תגובתה:

כמה דברים.

1. חבר שלי לא התלונן כי הוא שמוק ולא אכפת לו מכלום, אכפת לו רק ממה יגידו החברים, ולהגיד שחברה שלך נאנסה זה לא משהו מגניב כל כך. אני לא התלוננתי כי אני מפחדת, ולא ממנו, אלא מעצמי, שאני ארגיש כל כך רע עם עצמי עד שבסוף אני אפגע בעצמי כי אני יודעת שאני מסוגלת.

2. הוא ביקש מצית, עניתי לו, הוא היה עם חבר שלו שנראה לי שידע. היו לי דמעות בעיניים והוא שאל מה קרה, אמרתי לו שכלום ונתתי לו מצית. ידעתי שזה לא בסדר כי יוצא שאני מוותרת לו, אבל לא ידעתי מה לעשות, אני בן אדם חלש, מאוד חלש.

3. שוב בעניין החבר, גם איתו הדברים קצת פריקים. הוא מוזר, הוא מפחיד אותי, אני יודעת שהוא בחיים לא יפגע בי, אבל הוא כל כך קרוב לפגוע בעצמו. הוא עוד מעט מתגייס ואני קצת מפחדת שיווצר מצב תלותי מצדי,
ושוב אני אמצא את עצמי נוסעת במטוס לבד לאורגון לבקר חברים כי אני צריכה לברוח.

ההורים שלי כבר יודעים שנאנסתי, הם מצאו את הבלוג שלי.

 


 

שלישיית טימן-שפירא-ברוש היכתה פעם נוספת

 

לסיפורים (אנא ציינו ניק):

[email protected]

נכתב על ידי , 14/11/2006 17:50   בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באלימות, בבית הספר, בידידות, בים, בינו לבינה, הכל יכול היה לקרות, אקטואליה, ביקורת  
45 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חנוש ב-21/12/2006 17:19
 



תמיד יש מי שמפשיט אותי במבטיו


זאת היתה בסך הכל עוד "קריאת גבר" באוטובוס, אבל ל-mini נשבר, ובצדק, שכל פעילות שכרוכה במרחב הציבורי היא כמעט בלתי נסבלת עבורה. והיא רק דוגמא.  

 

נכון שמגיל 12, כשזה התחיל, ועד עכשיו (17) היו הרבה מקרים, אבל היום זה כבר שבר אותי. כשנסעתי באוטובוס אחרי יום מייאש בבית הספר ועם מצב רוח רע, כאילו שלא הספיקה לי חבורת הערסים שכל הזמן בהו בי בתחנה, קמתי בשביל לרדת בתחנה שלי ומישהו אמר אחרי "או-הא, או-הא". צעקתי לו שיסתום ואיימתי בסטירה, וכל העיניים הופנו אלי. ירדתי מהאוטובוס בבושת פנים וצעדתי מהר לבית הריק. מרגישה עירומה כרגיל, מנסה לא ליצור...

לקטע המלא...
נכתב על ידי , 15/10/2006 20:27   בקטגוריות אדם זר, באוטובוס, באלימות, בים, ברחוב, דעת הקהל, מילים כדרבנות  
61 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-9/5/2008 15:22
 



אף פעם לא הבנתי מה מושך גברים להטריד אותי


מ' עברה חמש תקיפות בשלוש שנים, לא התלוננה מעולם אבל ממליצה לאחרות - כן להתלונן.

 

כרגע אני בת 15 וחצי, כמעט 16, ועברתי חמש הטרדות מיניות בשלוש שנים בלבד. אף פעם לא הצלחתי להבין מה מושך גברים להטריד אותי, מכיוון שרק בסיפור אחד הכרתי את הבנאדם שביצע בי את זממו...

 

***

המקרה הראשון, קרה בכיתה ז', כשהייתי בערך בת 13...

נפגשתי עם ידיד מאוד טוב שלי, היינו יוצאים ביחד לקניון ולעיר וחוזרים בסביבות 5-6-7. לפנות בוקר. הוא היה ליצן כזה, ותמיד ברגע שהיינו צריכים להתפצל לא רצינו להיפרד והוא ליווה אותי הביתה, ואז ביקש שאני אלווה אותו, ואז הוא ליווה אותו בחזרה וכך חזר חלילה במשך מספר פעמים.

 

באחת הפעמים שעשינו את זה, ליוויתי אותו והתכנון היה שהוא ילווה אותי. אבל הוא התעצל, והציע למישהו זר ברחוב ללוות אותי, בתור בדיחה כמובן. האיש הסכים, אבל הידיד שלי אמר שהוא התבדח, ושזה בסדר, שילך לדרכו, ואין צורך בליווי. האיש כמובן הלך. (לפחות למראית עין). נהייה כבר מאוחר ואמרתי שאני אלך לבדי, ושאני לא באמת מפחדת (באמת לא פחדתי!).

 

התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי, אלא שאותו האיש חיכה לי בסמטה כמה רחובות מהמקום שפגשתי אותו קודם לכן... היה לו מבט מסומם כאילו לא ישן כמה לילות, או שהרגע עישן קילו מריחואנה. הוא הצמיד אותי לקיר בבת-אחת, והחל למשש אותי בחוזקה. ממש הכאיב לי... אחר כך הוא התחיל לנשק אותי בצוואר וניסה להפשיט אותי... כשראה שזה לא מצליח, הוא השכיב אותי על הרצפה בחוזקה, וכך כנראה... היה לו יותר קל. הוא רכן מעליי, כשאני חצי עירומה, ואונן להנאתו.

 

כמובן שניסיתי לצרוח, לבעוט ולהתנגד, אבל מרוב בכי והלם, הצעקות לא היו חזקות במיוחד. הבאתי לו בעיטות, אבל מסתבר שהן לא ממש הפריעו לו...

 

 ***

המקרה השני התרחש כשהייתי בכיתה ח', בערך בסביבות הגיל 13 וחצי, 14. הייתה יום הולדת לחברה טובה, וכמובן שהלכתי. באותו הזמן היה לי חבר. אחרי יום ההולדת, תכננתי להפגש איתו. אני וחברה אחרת, שגם היתה ביומולדת, הלכנו יחד חצי דרך, וחצי דרך הייתי צריכה ללכת לבדי עד שאגיע לחבר שלי. הלכנו ביחד והכל היה טוב ויפה, עד שבאמצע הדרך, קצת לפני שנפרדנו לדרכינו, עמדה מכונית שנראתה לה חשודה במקצת. (אני חשבתי שזה סתם צירוף מקרים ופרט לא באמת חשוב). נפרדנו לדרכינו והכל היה בסדר גמור, עד שקלטתי שאחרי כמה רחובות, המכונית חונה במקום שאני צועדת...

 

התחלתי לצעוד במהירות רבה, והמכונית אכן עקבה אחריי. התחלתי לפחד קצת, ודיברתי בטלפון עם החבר שלי ואמרתי לו שיתחיל ללכת לכיוון שלי, כשפתאום אני מרגישה יד שאוחזת בחוזקה בכתף שלי... במהירות שלא תיאמן מצאתי את עצמי בתוך המכונית, כשמישהו בן 25/30 מנסה להפשיט אותי, אוחז אותי בחוזקה ומנסה לבצע בי את מעשיו המגונים... הכל קרה כל כך מהר, שאני לא זוכרת יותר מדיי פרטים...

 

אחרי כמה זמן הוא הוריד אותי בבית הקברות העירוני, שמאוד מאוד רחוק מהבית שלי. הלכתי את כל הדרך לזרה ברגל, כשאני מרגישה מלוכלכת, מושפלת, המומה, ונגעלת מעצמי.

 

 ***

המקרה השלישי התרחש חצי שנה אחרי, בחופש הגדול שבין כיתה ח' ל-ט'.

הייתי אמורה להיפגש עם החבר שלי, וקבענו בגן השעשועים שבין הבית שלו לבית שלי, באמצע הדרך כזה. עד לגן השעשועים יש גן נוסף, קצת חשוך, שממוקם במין יער קטן כזה, לא ממש חורשה. הלכתי כהרגלי, ופתאום אני מרגישה יד על הכתף שלי, בדיוק כמו בסיפור הקודם. הסתובבתי, וראיתי מישהו נורא מפחיד, עם עיניים אדומות, ובקבוק בירה ביד. הגיוני מאוד שהוא היה שיכור.הוא ניסה להצמיד אותי אליו, ואני התנגדתי, בעטתי בו, דפקתי את הצרחה של החיים שלי, וברחתי משם כשהוא ממלמל משו כמו "הנשים של היום זה פשוט זוועה מהלכת...". לא ראיתי את אותו האיש יותר, גם לא בפעמים הבאות שעברתי שם.

 

***

המקרה הרביעי התרחש בהיותי בכיתה ט', בחופשת פורים.

באותה תקופה הייתי נורא מבולבלת ומתוסבכת עם עצמי, והחלטתי לנסוע לים לבדי. נסעתי, נרגעתי לי על החוף והכל היה מושלם. עד לאותו הרגע, שבו הלכתי לקנות לעצמי שתייה קרה בחום הנוראי של הרצלייה, ואחד העובדים אמר לי שמקרר השתייה בצד השני של המזנון, מאחורה. ומה אני לא אעשה בשביל בקבוק קולה?

 

 הלכתי לאחור, לקחתי את הבקבוק, והתחלתי ללכת לכיוון הקופה הראשית על מנת לשלם, כשפתאום – כהרגלי - אני מרגישה שמישהו מצמיד אותי אליו, מפיל לי את בקבוק הקולה, וגורר אותי בחוזקה איומה לתוך שירותי המטבח האחורי... צעקתי את כל נפשי, וכנראה אף אחד לא שמע, או שבחרו להתעלם... היו אלו מספר פועלים. הייתי עם בגד ים ומגבת, כך שהם לא היו צריכים להתאמץ על מנת להוריד לי את הבגדים... זה היה פשוט זוועתי.

 

הם החלו לדבר ביניהם, לצחקק, לאונן אחד לשני, לאונן עליי, לנשק אותי בצוואר ובחזה, לגעת בי בכל הגוף, ולמשש בחוזקה כל חלק וחלק. לבסוף הם גררו אותי לדחפור שלהם, או מה שזה לא היה, והסיעו אותי לתחנת האוטובוס הקרובה, כשאני "לבושה" בבגד ים מלוכלך, ולא מחול... הם זרקו לי את המגבת בזלזול מחוץ לדחפור, ותוך כדי נסיעה צעקו לי "אוהבים אותך!". נגעלתי מעצמי, נגעלתי מהם, ונשארה לי מזכרת לא כל כך נעימה מהים...

 

 ***

המקרה החמישי התרחש לפני כחודש וחצי, כשאני בת 15 וחצי לערך, והיה הכי קשה לטעמי.

בגלל המלחמה בצפון, כידוע, הרבה מתושבי הצפון באו לבלות במרכז את החופש שלהם, על מנת לברוח מהבתים. היה ערב שישי משעמם לגמרי, ונורא היה בא לי לצאת. היה לי ידיד אינטרנטי, שעמו דיברתי מספר פעמים, שגר בקריות. הוא בא להתארח במרכז למשך שבוע. דיברנו יומיים לפני שהוא עזב, ובצירוף מקרים אדיר הוא בא להתארח בעיר שבה אני גרה, כמה רחובות ממקום מגוריי.

 

כמובן שהסכמתי, אבל איפשהו, אני חושבת שידעתי שזה לא עומד להסתיים טוב... לכן הצטיידתי באולר קטן. למרות הכל, חשבתי שאולי בכל זאת, דווקא הוא, סופסוף לא יחפש רק את המיניות, אלא פשוט ישמח לראות אותי, אחרי פרק זמן של התכתבויות באייסיקיו (כמובן שטעיתי, וזה לא היה מתמימות).

 

נפגשנו במקום הומה אדם, ליד הקניון. הוא שמח לראות אותי, ואני - אותו. הוא היה בן 18 וחצי ואמר שאני נראית כמעט בגילו. הוא בירך אותי בחיבוק חם, ובכמה מילים יפות. נמסתי מהמחמאות, והיה נורא נחמד. אחרי שקנינו שתייה קלה ואוכל מהיר, הוא ביקש ממני לעשות לו סיבוב במקום, סתם בשביל להכיר את העיר יותר טוב. נעניתי לבקשתו, והתחלנו ללכת. הוא לא ניסה שום מגע פיזי עד לרגעים מאוד מסוימים.

 

למשל, כשהיינו חוצים כביש, הוא היה מחזיק לי את היד, ומצמיד אותי אליו עם האגן ואומר לי "אני לא רוצה שהנסיכה שלי תידרס או משהו, תיזהרי!". הוא היה נורא חמוד, אבל לא הרגשתי בנוח עם המגע, אז תמיד ניסיתי להתחמק מאותו הזמן של השהות במצב הזה. השיחה שלנו גלשה, הייתה מאוד זורמת, והוא עשה רושם של בנאדם חכם ואינטליגנט.

 

כשהגענו לגן ציבורי (חלקו האחד מואר, וחלקו השני חשוך), ישבנו על ספסל בחלק המואר והמשכנו לדבר. כשהגענו לנושא של מוזיקה, הוא אמר שהוא הביא mp3 ושזה יהיה נחמד מאוד אם נאזין לו. הסכמתי - אני מאוד אוהבת מוזיקה, והיה לנו טעם דומה במקצת. הכל היה טוב, ואפילו תוך כדי שירים מסוימים, שהיו בהן משפטי אהבה, או חיבה יפים, הוא היה שר אותם, מסתכל לי בעיניים, ומחייך חיוך תמים ורומז על חיבה. נמסתי, והייתי מוחמאת נורא.

 

בשלב מסוים הוא החל לחבק אותי, להישען עליי וללטף אותי. נתתי לזה צ'אנס בתור ידידים. אחר כך הוא הסתכל לי בעיניים, מלמל כמה דברים, ונישק אותי בתשוקה עזה. זה היה מאוד מהיר ולקח לי זמן להבין שאנחנו מתנשקים. כשקלטתי את זה, נסוגתי לאחור ואמרתי לו שאני לא בקטע של יזיזות, אלא ידידות נטו. הוא אמר שזה בסדר גמור, ושהוא מצטער, כי הוא חשב שאני בכיוון של זה. אחר כך המשכנו להקשיב למוזיקה, אבל גם התחלנו ללכת, להמשיך בסיור בעיר.

 

בשביל להגיע לחלק אחר של העיר, היינו צריכים לעבור בחלק החשוך של הגן שעשועים. אז, הוא זרק אותי למטה, הצמיד אותי לרצפה הקשה, התיישב עליי, נישק אותי בכוח כשאני בועטת, צורחת, צווחת, בוכה, מתנשמת, מרביצה ומתנגדת. הוא היה מאוד גברי, ומאוד חזק, מסתבר. כלום לא הזיז לו. הייתי שם על הרצפה חסרת אונים, וכל כך מושפלת... והוא לא הפסיק... לא הייתה לי הערכת זמן, אבל זה נמשך בערך שעתיים לערך. הוא עשה הכל כולל הכל, פוט התעלל בי כאוות נפשו. הכל - חוץ ממכות כואבות. הוא רק החטיף לי סטירה כשהייתי מתנגדת וצורחת וצווחת ובוכה... הוא פשוט נהנה מהגוף חסר האונים שמולו, ועשה בו כרצונו. לאחר שעתיים לערך, הוא פשוט קם, התלבש, והלך משם באיטיות. אני עוד שכבתי שם כשעה-שעה וחצי, כשאני מעולפת, מושפלת, שונאת את כל העולם, כועסת על עצמי, בשוק, בהלם וחסרת אונים.

 

לא התלוננתי על אף אחד מן המקרים. על שני מקרים ההורים שלי יודעים, אבל לא את הסיפור המלא... אל תשאלו למה, כי אני בעצמי לא יודעת. אני חושבת שאני פשוט לא מסוגלת לעמוד מול איש זר בתחנת משטרה, ולתאר בכל פעם מחדש איך אנשים זרים נגעו בי, השפילו אותי, ועשו בי כרצונם. לכל שאר הבנות שנאנסו, או חוו הטרדה מינית - אל תעשו כמוני, תלכו ותתלוננו! כל עוד אתן מסוגלות, זה הדבר הכי טוב שתוכלו לעשות.

 

25.9.06: הסיפור פורסם גם במדור "מוטרדות", נענע.


 

תוספת מאוחרת של מ', בתשובה לחלק מהשאלות שעלו בדיון שהתקיים בתגובות:

לכל המגיבים - תודה רבה על התמיכה, או הביקורת.

לאילו מביניכם, שלא מאמינים לתקריות השונות, רציתי להגיד מספר מילים: אני לא פירסמתי את זה סתם. היה לי מאוד קשה לכתוב כל מילה שכתובה כאן, ואני יכולה להבטיח שאין לי שום אינטרס להמציא סיפורים שכאלה, כי תאמינו או לא - אני בחיים לא הייתי רוצה שזה יקרה לאף אחת, ובטח שלא לי. כל סיפור וסיפור הצטבר אצלי והרס המון המון דברים, שעל רובם אני משלמת כעת, ומנסה לטפל בזה, בים אם לבד, ובין אם אני מקבלת עזרה.

 

בנוגע להטרדה שבה הזכרתי שלקחתי אולר, ובסוף לא השתמשתי בו, רציתי להבהיר, שאני לא מסוגלת להשתמש באולר, גם אם אני נורא רוצה. אני לא חושבת שמישהי מסוגלת להשתמש בדבר הזה. לקחתי אותו רק בשל הרגשת הביטחון ובמקרה של איום בלבד.תאמינו לי, שאם הייתי יכולה להשתמש בו, לא הייתי חושבת פעמיים.

בנוגע לאמרה שחזרה כאן כמה פעמים - "מה זה הקטע שאת אומרת לאחרים להתלונן, אבל את בעצמך לא עשית דבר". אז כן, אני אומרת לאחרות להתלונן, כי כל עוד הן מסוגלות, זה הדבר הכי טוב שהן יוכלו לעשות עבור עצמן ועבור הבנות הבאות, שיצליחו להימנע בעזרתן מאונס או הטרדה כלשהי. אני לעומת זאת, לא מסוגלת להתלונן. אני כועסת על עצמי בגלל זה כל יום ויום, אבל מה לעשות - באמת שניסיתי. מספר פעמים הרמתי טלפון למשטרה והתחלתי לספר את המקרה... אבל אני לא מסוגלת לעמוד מולם ולספר איך זרים נגעו בי ועשו בי כרצונם. זה נשמע נורא פשוט להתלונן, וגם אני חשבתי ככה, אבל נוכחתי לדעת שזה לא. לתאר את המעשים הזוועתיים שעשו בגופך ובלי רשותך, זה הדבר הכי משפיל שאני יכולה לחשוב עליו, ואולי זה אגואיסטי במקצת, אבל אני באמת לא מסוגלת.

 

לגבי מספר מגיבים שכתבו "למה לא נזהרת בפעמים הבאות ואיך הצלחת להתגבר על זה כל כך מהר..." אני לא חושבת שאי פעם אפשר להבין מישהי ש"חוותה" אונס. ההטרדות השפיעו עליי נורא קשה, וגרמו לי לעשות המון דברים שעליהם אני משלמת גם כיום. זה לא שעוברים אונס ואחרי שבוע הכל בסדר. אבל חייבים להמשיך לחיות, גם אם לא רוצים. אני לא יכולה להגיד שלקח לי המון זמן לחזור לתלם, אבל אני יכולה להגיד שנזהרתי כמה שאני יכולה, ויש מקרים שבהם את לא יכולה לעשות כלום. נכון, חמש פעמים זה נשמע מוגזם. וזה באמת מוגזם. אבל זה קורה כל הזמן, וזה גרם לי להבין שאני שם ברגע הלא נכון ובזמן הלא נכון. תאמינו לי שלא בחרתי את זה, ולא רציתי להיות מוטרדת בכוונה. אני ילדה רגילה, ויש לי בעיות משל עצמי גם בלי האונס. אני יכולה להבטיח לכל אחד ואחד, שלא בחרתי ל"חוות" את זה. אני רחוקה מלהחלים, אבל אני עובדת על זה.

 


 

לסיפורים (אנא ציינו כינוי):

[email protected]

נכתב על ידי , 20/9/2006 13:23   בקטגוריות אדם זר, אדם מוכר, באלימות, בים, במכונית, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, אני והחבר'ה  
73 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מוורנוש ב-24/10/2006 11:55
 




דפים:  
כינוי: 

מין: נקבה




479,639
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmybody אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על mybody ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)