|
קטעים בקטגוריה: /.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
קוראים לי פרנואידית
למורן קרו מספר מקרים, והיא בחרה לשתף אותנו בשניים - אחד מהילדות ואחד שקרה לאחרונה, באוטובוס
ההטרדות המיניות החלו מגיל צעיר כשהייתי בערך בת 6. הייתה לי חברה בשכונה בגילי וסבא שלה היה נוהג לשבת על ספסל מתחת לביתם בשכונה.
כל יום כשראיתי את סבא של חברה שלי יושב מתחת לבניין, רצתי החוצה אליו לשאול אם היא יכולה לצאת לשחק.
תשובתו הייתה דומה יום אחר יום. "בואי שבי לי על הברכיים שלי ואחר כך נוכל לקרוא לה ביחד". הייתי יושבת על ברכיו בתמימות והוא הצמיד אותי אליו והחל להקפיץ אותי. לפעמים הוא קצת הכאיב לי אבל תמיד הרגשתי את איבר מינו מתקשח ומועבר על הגוף שלי.
לפעמים כשהיו אנשים בשכונה הוא היה פשוט אומר לי להסתלק ולא להפריע לו.
זה קרה יום יום במשך חצי שנה עד שנה. עד שאני וחברה שלי רבנו ומצאתי חברות חדשות.
כשאני נזכרת בו כיום אני נגעלת ממנו ואפילו יותר ממני כיוון שידעתי מה מתרחש למרות גילי ולא עשיתי כלום בקשר לזה, לפחות להפסיק לשאול אותו.
הסיפור השני קרה ממש לפני שנה. הסיפור הזה מוכיח שמקרי אונס והטרדות מיניות לא קורים רק ברחובות חשוכים אלא גם במקומות שיש בהם אנשים. ממש מתחת לאף שלהם.
הייתי בנסיעה באוטובוס מעיר אחרת לעיר שלי. באותו יום הייתי הרוסה. גיליתי שחבר שלי בגד בי עם חברתי הטובה ובנוסף גם, העיפו אותי מהביצפר שלי. הייתי הרוסה כי כל חיי וחבריי היו שם ואני וחבר שלי היינו בקשר כמעט שנה.
עליתי לאוטובוס ומיד שמתי את האוזניות עם המוזיקה שלי. לא לקח הרבה זמן עד ששוב הדמעות החלו לרדת.
בזמן הזה גבר בסביבות שנות ה-40 שלו עבר בין הכיסאות כדי למצוא מקום. הוא הסתכל עליי במשך כמה שניות, חייך והתיישב לידי.
התעצבנתי מכך שלא נתן לי לשבת לבדי בפרטיות [יחסית] ודווקא התיישב לידי כאשר היו מקומות פנויים אחרים.
במשך הנסיעה נרדמתי.
פתאום התעוררתי בבהלה וגיליתי שידו של הגבר נוגעת באיבר מיני ומעסה אותו. העפתי במהירות את ידו ודרשתי שיעזוב אותי.
לאחר כמה שניות הוא החל ללטף את הכתף שלי ולחש לי "בואי אני אעשה לך נעים. את תשכחי את כל הצרות שלך."
באותו רגע נבהלתי נורא וצעקתי עליו שיפסיק לגעת בי ושיעבור מקום. גבר אחר שישב לא רחוק מאיתנו שמע זאת ואיים עליו שיעבור למקום אחר. כך הוא עשה. לא ראיתי לאן הוא עבר ולכן נשארתי בפרנויה כל הנסיעה. הסתכלתי לכל הכיוונים כדי לבדוק שהוא לא מסתכל עליי.
כשירדתי מהאוטובוס הוא עקב אחרי ואמר לי "אני רוצה להתנצל. בואי אני אזמין אותך לכוס קפה."
באותו רגע תפסתי את התיק שלי ורצתי לתוך התחנה המרכזית שמלאה אנשים.
מאז אותו מקרה אנשים תמיד קוראים לי פרנויאידית. אך אני רק מנסה להמנע כמה שיותר מקירבה אל אנשים זרים.
אני חייבת לציין שאלו לא המקרים היחידים.
לסיפורים (נא לציין ניק):
[email protected]
| |
"זה מה שקורה למי שעושה לי קטעים לא יפים"
זהירות, טריגר! כש-נ' יצאה לשתות עם ידיד שלה וחברים שלו, אחד מהם ניסה לנצל את העובדה שהיא השתכרה ולכפות את עצמו עליה באלימות.
טוב, מה שקרה לי. זה לא אונס או משהו בסגנון אבל בכל זאת זה השפיע עליי מאוד ורציתי לספר על זה...
זה קרה בערך לפני לפני חודשיים אולי שלוש ידיד שלי הזמין אותי לבוא אליו (הוא גר בעיר אחרת) ואני כמובן אמרתי שכן טוב באתי והלכנו להסתובב בעיר.
הלכנו לפגוש חברים שלו שאני מכירה ורצינו לקנות שתיה ולשתות איתם, אני הייתי אמורה לישון אצלו אז לא היה אכפת לי. טוב באנו פגשנו אותם, והם היו כבר חצי שיכורים אז אני והידיד שלי קנינו לי ולו שתיה. שתינו קצת, אני אישית משתכרת מהר, אז שתינו איזה 5 כוסיות כל אחד הוא היה גמור ממש הוא לא ידע איך קוראים לו ואיפה הוא נמצא אני הייתי עוד בסדר לא הייתי שיכורה ממש אבל גם לא הייתי שפויה לא ממש הבנתי מה אני עושה ...
שתינו במין בית כזה לא יודע לא היה שם אפחד אפ'עם זה היה בית ישן כזה בן איזה 80 לפחות ושם הם היו נפגשים תמיד ככה לפחות הסבירו לי. כשבאנו ממש פחדתי מהבית כי הוא היה חשוך כזה ומפחיד ואני נבהלת מכל דבר אז עוד יותר...
בכל מקרה הידיד שלי נרדם שם על הרצפה והיה ילד אחד מבינהם שהייתי דלוקה עליו, כאילו לא דלוקה ממש שמתי עליו עין.. טוב אני שתיתי ת5 שלי ולא יכולתי יותר, יותר נכון לא רציתי יותר כי ידעתי שזה לא יהיה טוב. אז ישבתי שם כולי בסחרחורות לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואז הילד הזה אמר לי לבוא רגע. לא רצית כי ידעתי שאני שיכורה ושבסוף אני יתחרט על זה אז אמרתי לו לא לא רוצה בוא אתה, אז הוא אומר לי נו נ' בואי רגע מה הקטע שלך כאילו מה אני יעשה לך אני רוצה לגיד לך משהו, אז אמרתי לו תגיד פה מול כולם. בקיצור התווכחנו מי יבוא לאן ואז כולם אמרו לי נו לכי כבר יא מעצבנת מה אנחנו אשמים שאתם רבים לנו מול הפנים. אז קמתי והלכתי איתו הוא לקח אותי למקום בתוך הבית הזה שהוא יחסית בחוץ כי הבית הזה ממש הרוס, הוא חצי שבור וכל זה אבל זה היה ממש ממש קרוב אל כולם, ואמרתי לו מה אתה רוצה?
הוא אמר לי סתם..
אמרתי לו מה סתם? הוא אמר לי כאילו את לא יודעת למה הבאתי אותך לפה..
אמרתי לו לא אני לא יודעת מה אתה רוצה?!
אז הוא אמר כן בטח לא יודעת
אז כבר הייתי עצבנית..אמרתי לו טוב עם אתה לא אומר עכשיו אני חוזרת עליהם אז הוא עשה כזה לכי.. טוב התחלתי ללכת וכל זה תוך כדי שאני שיכורה (יום למחורת בבוקר סיפרו לי חלק מהדברים ובחלק נזכרתי..) טוב הלכתי הוא בא ותפס אותי כזה ביד וסובב אותי עליו ובא לנשק אותי סגרתי תפה והוא בכוח ואני לא נותת לו בסף הוא התעצבן עליי והתחיל לצעוק עלי שאני רציתי את זה ועכשיו אני לא זורמת וכל זה ובאתי להגיד לו שאני בכלל לא רצית רציתי והוא ניצל את זה והתחיל לנשק אותי לא יודעת למה אבל פשוט זרמתי איתו והתנשקנו מלא זמן אחרי זה הוא לקח אותי ביד ואמר לי לבוא לא רציתי הוא אמר לי נו בואי וזה טוב באתי איתו והוא לקח אותי לבפנים אבל יותר רחוק היה בבית איזה 4 חדרים והוא לקח אותי לאחד החדרים עכשיו אין שם כלום רק רצפה לא דלת לא כלום אז תכנית הוא לא יכל לעשות לי כלום ..
אני התישבתי על הרצפה וחיכיתי לראות מה הוא רוצה עכשיו הוא בא והתישב לידי ושוב התחלנו להתנשק ופתאום אני קולטת שהוא מנסה לעלות עלי. לא נתתי לו התחלתי להרביץ לו ואמרתי לו שירד ממני, הוא ירד ושוב התנשקנו. בפעם השניה שהוא ניסה לעלות עלי הוא הצליח, שוב התחלתי להרביץ לו אבל לא הזיז לו. התחלתי לצעוק והכל כדי שישמעו אבל הוא אמר טוב טוב אני יורד הוא ירד ואני קמתי, לא קמתי ישרתי תישיבה שלי, הוא רצה שוב לנשק אותי אבל לא נתתי לו. הוא אמר לי להוציא רגע תלשון שאלתי אותו למה הוא אמר לי נו רגע טוב הוצאתי והוא בא ונשך לי תעגיל ומשך אותו עם השיניים וזה כל כך כאב, אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי לא יכולתי לצעוק כי הלשון שלי היתה תפוסה והוא משך ומשך ואני התחלתי להרביץ לו והוא לא שיחרר ואז הוא אמר לי את רואה זה מה שקורה למי שעושה לי קטעים לא יפים ואני ממש נבהלתי והוא שוב התישב עלי והוא עדיין מושך לי בעגיל ואני מתפתלת מכאבים ורק רציתי שהוא ישחרר כבר ואני ממשיכה להרביץ לו והוא מושך יותר ואז הבנתי שאם אני ירגע הוא לא ימשוך יותר אז לא הרבצתי לו יותר נרגעתי והוא באמת שיחרר אבל כל כמה זמן הוא שוב התחיל. בסוף הוא ראה שאני לא זזה ולא צועקת ולא כלום אז הוא עזב את העגיל והתחיל לגעת לי בשדיים. נגעלתי ממנו רציתי שיעזוב אותי אבל נתתי לו לגעת כדי שיראה שאני רגוע ולא יעשה כלום ואז הוא בא להוריד לי תמכנס ובאותו רגע דפקתי תצרחה של החיים שלי וידיד שלי כבר קם הם באו מהר לחדר הזה שהיינו בוא והילד הזה קם ממני מהר כדי שלא יראו אותו עלי. הידיד שלי עזר לי לקום ושאל אותי מה קרה אז אמרתי לו שראיתי עכבר ונבהלתי, הוא כמובן לא האמין וכל זה היה כשאני כבר פחות שיכורה ויותר שפויה. הוא אמר טוב אנחנו הולכים ולקח אותי לבית שלו, בבית שלו הוא הכריח אותי לספר לו מה קרה ואני רק אמרתי שלא רציתי את החבר שלו והוא בכוח רצה אז צעקתי כדי שישתחרר ממני והוא אמר אז למה הייתם שם כל כך הרבה זמן אז אמרתי לו סתם בהתחלה דיברנו ואז הוא נישק אותי ...
הידיד שלי כמובן לא האמין ויום למחרת כשכבר הייתי בבית בא לחבר שלו ושאל אותו מה היה אז החבר שלו האשים הכל עליי ואמר שאני זונה ושאני רציתי את זה והידיד שלי רב איתו ולא מדבר איתו עד עכשיו ..
ורק רציתי לבקש על תציפו בהודעות מגעילות שזה באשמתי כי זה לא!
לסיפורים (נא לצרף כינוי):
[email protected]
| |
הוא שומע אותי אבל ממשיך בשלו
בדרך בחזרה מטיול של הצופים, בזמן שמאיה ישנה, מישהו החליט לנצל את החולשה שלה ולמשש אותה
טוב הסיפור קרה שהייתי בת 15. לפני שנתיים.
זה היה בטיול של הצופים, לאיזה יער רחוק, בדרך חזרה.
היינו באוטובוסים, והיה תישע בערב, כולם היו הרוגים מעייפות, אחרי ארבעה ימי טיול. ולאף אחד לא היה אכפת עם מי הוא יושב.
לא היה לי כוח להתחיל למצוא לי מקום ליד כל הבנות אז אני ועוד חברה שלי, ט', היינו בספסל האחורי עם עוד שלוש בנים. (שבמהלך הנסיעה הצטרפו עוד שתיים.
אני וט' ישר נרדמנו. ישנו המון זמן אפילו כל הצעקות וההפרעות של הבנים. פתאום התעוררתי וראיתי את אחד הבנים שוכב עליי, "ישן" הוא לא באמת ישן, אני יודעת את זה.
עשיתי את עצמי ישנה ואז מי ששכב עליי אמר לחבר שלו: נו תשכב גם את, תשכב אתה על ט'....
אני ממש נלחצתי. פתחתי עיניים ואמרתי לו לקום, אבל הוא עשה את עצמו לא שומע, ולא קם. אחר כך הוא העביר את היד שלו על הציצי שלי. הוא אשכרה הכניס את היד שלו לחולצה שלי. זה היה כל כך מוזר. כי אנחנו חברים ממש טובים, כל הבנים שהיו שם אני ממש חברה טובה שלהם..
זזתי טיפה אבל הוא זז אחרי, הוא גם היה די כבד. הסתכלתי על ט', היא באמת ישנה, וגם עליה היה ילד. אני לא יודעת אם הוא נגע לה בציצי לא הצלחתי לראות אבל לפי התנוחה שלו אני מנחשת שכן.
אני כבר ממש רעדתי. ניסיתי להתיישב כדי שהוא יקום, אבל פשוט לא הצלחתי, אולי מרוב עייפות.
הוא השכיב אותי חזרה ושוב נגע לי בציצי. צעקתי לו: "נו תתעורר כבר..אתה לא נותן לי לישון!"
הוא פשוט לא ענה, זה היה כל כך מעצבן, הוא שומע אותי אבל ממשיך בשלו. אני העפתי אותו הצידה אבל הוא חזר אליי.
מה שהכי חירפן אותי זה שאני רואה את שאר הבנים שהיו שם מסתכלים אבל לא עושים כלום!
ואז הייתה עצירה, המון ילדים, אולי אפילו חצי, יצאו לשירותים, והוא קם ממני והלך גם. וגם זה שהיה על ט'.
אחרי איזה עשר דקות שאני מתאוששת, כולם חזרו. אני חשבתי שהוא יחזור למקום שלו ושזהו, נגמר הסיוט.
אבל לא, הוא נשכב עליי שוב.
ושוב אמרתי לו שדיי שיפסיק. והוא לא הפסיק.
בסוף כנראה נרדמתי.
התעוררתי שהאוטובוס עצר והגענו לשבט.הוא עוד היה עליי. עם הידיים שלו בחולצה שלי, וגם הילד השני שהיה על ט' עדיין היה עליה. הוא קם מהר, ואחר כמה שניות אני קמתי. ושאלתי אותו למה הוא היה עלי בנסיעה, והוא ברח משם ולא ראיתי אותו מלא מלא זמן (זה היה בחופשת הפסח).
אחר כך בבית הספר, אחרי איזה שבועיים וחצי שאלתי אותו את זה שוב והוא אמר שאני מדמיינת ושחלמתי את זה...רציתי להעיף לו בוקס.
ששאלתי את ט' היא אמרה שהיא לא זוכרת, טוב זה הגיוני כי היא ישנה כל הנסיעה.
בתכל'ס עכשיו אני לא מבינה למה לא עמדתי על שלי ופשוט העפתי אותו משם וקראתי למדריך. אולי כי פחדתי...
אבל אם חס וחלילה זה יקרה לי שוב, אני יודעת שאני פשוט יגיד לא! כי עכשיו אני מצטערת על זה...
לסיפורים (נא לצרף כינוי):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
7/6/2007 17:01
בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באוטובוס, באלימות, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בין ילדים, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת, למה לא התלוננתי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-11/7/2007 23:43
|
אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם
אני לא יודעת מאיפה להתחיל, להבדיל מכולם אני אתחיל מהסוף. כיום אני בת 20. אני סטודנטית. אני עתודאית.
בחיים האלה קרו לי הרבה דברים. אני חושבת שהגיע הזמן לספר הכל. בכתה א' הייתי עולה חדשה, צחקו עלי, לגו לי, התעללו בי. אני יודעת שביום הראשון של כתה א' אני ברחתי מהכתה רצתי לחצר, הבניין של האולפן שבו הייתה אמא שלי היה סמוך לחצר. וצעקתי ובכיתי שתבוא לקחת אותי משם.
אם חלקכם זוכרים הייתה תורנות כתה. ילדים מחולקים בזוגות שתפקידם לגרש את כל הילדים מהכתה בהפסקה ולסדר את הכתה. אז שיבצו אותי עם אחד הבנים בכתה. אחד הבנים המקובלים. סידרנו קצת. אני זוכרת שהיינו משני צדדים שונים של ארונית שהיה בה חור. הוא רצה לראות את התחתונים שלי. סירבתי. אז הוא רצה לגעת. שוב סירבתי. הוא בא אלי לצד השני של הארונית. וניסה לבעוט בי. זה לא כ"כ הצליח כי תפסתי לו את הרגל- ומשכתי בכל הכוח שהיה בידיים הקטנות שלי. הוא נפל.
אח"כ עברתי בית ספר כי עברנו דירה. ואז פשוט התעלמו ממני. או התעללו. בן דוד שלי שהיה מבוגר בשנתיים אז עבר לגור קרוב אלינו. הוא ואני היינו קרובים כמו אחים. כל יום הייתי אצלם עד הערב. פעם אחת כשההורים שלו לא היו בבית.. אני הייתי אז הכתה ה' למיטב זכרוני הוא ביקש ממני להראות לו את הפות שלי. אני לא זוכרת מה היום המילים המדוייקות הוא השביע אותי שהוא רוצה ממני טובה ושאסור לי לספר אף פעם לאף אחד. הסכמתי אבל כשהוא ביקש האוזניים שלי האדימו שאלתי מה שהוא רוצה כי לא הבנתי הוא נהיה נורא נבוך וויתר על כל הנושא. רק כמה שנים מאוחר יותר הבנתי מה הוא רצה.
מאז זרמו הרבה מים.
בפעם הבאה שקרה משהו כזה היה בטיול השנתי של כתה י"א. היה לי אז חבר בגיל שלי מבית ספר אחר. היינו ביחד כבר מעל שנה וכולם ידעו שאני "תפוסה". אלינו בחבורה היינו מאוד מגובשים בכל הטיולים ישננו כולם באותו חדר. או יותר נכון לא ישננו. היינו באמת חברות וידידים טובים ואמתיים. היה אז לאחד הידידים הטובים שלי שותף בחדר שניסה להתחיל איתי. הוא שאל אם יש לי חבר, עניתי שכן הוא טען שאני אומרת את זה סתם כי בחורה שאין לה חבר "יש בה משהו דפוק" וניסה לנשק. דחפתי אותו ממני. בערב חברה טובה ואני הלכנו לחדר של הידידים לשחק קלפים. סתם לשבת בחברה טובה ולהנות מהערב. אני יצאתי מהמשחק וחיכיתי שהם יסיימו. כנראה שהייתי ממש עייפה כי הדבר הבא שאני זוכרת זה שאני מתעוררת בחדר חשוך. החדר של הבנים- ואותו בחור שניסה לנשק אותי בכח שוכב ליידי ומנשק אותי - כשאני ישנה. מתוך שיינה התנערתי והמשכתי לישון ושוב התעוררתי , העם לחלוטין כשהשפתיים שלו שוב נצמדות לשלי. נזפתי בו הסתובבתי לצד השני והמשכתי לישון. חבר שלי הבין לשמחתי. הוא כעס אבל הבין. הרגשתי אשמה הרגשתי כ"כ רע שלא הצלחתי להתעורר לגמריי ולהעיף ממני את המנוול!
באמצע כתה י"ב. החבר ואני נפרדנו. בגלל שאני גם בלוגרית ותיקה כאן היו לא מעט ידידים בלוגרים שהציעו עזרה. כן אני יודעת שנפגשתי עם רבים. אני לא אציין כאן שמות. אולי פרט לאחד. כולם היו טובי לב ואדיבים אף אחד לא ניצל את המצב שהייתי בו. כולם עדיין ידידים טובים. חלקם הצילו אותי מלפגוע בעצמי. פרט לאחד שניסה לשכנע אותי שאני רוצה אותו שניסה לגעת בכוח שלי שרציתי אחרי שהבהרתי לו מילולית וחד משמעית שאני לא מעוניינת ניסה להמשיך בכוח. אני יודעת גם שאני לא היחידה. אני מפחדת לחשוף את השם שלו כאן.
גם מאז זרמו הרבה מים. סיימתי לימודים הגעתי לאוניברסיטה. אולי אני בחורה חברותית. יש לי הרבה ידידי אמת והיו הרבה שהתחילו איתי אבל ידידי אמת ותיקים לעולם לא פגעו בי. במסיבות שהיו לנו לא הייתי משתכרת אף פעם תמיד הייתי שם כדי לשמור על החברות שלי. בתחילת שנה א' שלי התחלתי לצאת עם בחור מהכיתה, הוא נראה בחור הגון. מיותר לציין שעד אז כבר לא הייתי בתולה. באחת הפעמים שהיינו אצלו בדירה והכל היה כרגיל. למדנו קצת התנשקנו ליטופים פה ושם. פתאום לא היינו לבושים, הוא היה מעלי והתנשקנו זה לא היה מוזר או שונה זה לא היה נגד הרצון שלי. עד שהוא ניסה לשכב איתי. לא רציתי, לא היה קונדום וגם אם היה באותו הרגע לא רציתי. אמרתי לו והוא אמר שזה בסדר ושאני אסמוך עליו ליטף את הפנים שלי ונישק. וניסה שוב. ושוב אמרתי שאני לא רוצה. והוא הרגיע אותי בליטופים ונשיקות. באיזשהו שלב הוא נכנס בכח. התפתלתי והוא החזיק אותי. בסוף הצלחתי להעיף אותו ממני. ופתאום הוא היה מתפרס ומתחרת. באותו יום ניסה לזרוק אותי, התוצאה הייתה שנשארו עוד כשבועיים ביחד ונפרדנו. אני לא יודעת למה שתקתי על זה. אני עדיין לא מוכנה לספר לחברים הכי קרובים במחלקה כמובן שלא לאמא. רק קומץ חברים קטן יודע. והחבר הנוכחי שאיתו אני כבר שנה. הבחור שאנס אותי עדיין לומד איתי ובימים אלו מדי פעם אני יושבת ללמוד איתו למבחנים. אני מפחדת לעשות עם זה משהו. אני לא יודע מה לעשות מדי פעם אני נזכרת בזה, ושונאת את עצמי. לא הייתי ילדה קטנה ותמימה זה לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי במצבים אינטימיים עם גבר אבל זה עדיין פגע יותר משאפשר לתאר.
בשנה האחרונה יש לי חבר, מתחשב ועדין. ולמרות זאת עברתי אין ספור הטרדות. בחור שסמכתי עליו שקראתי לו ידיד- בחור שמכיר את חבר שלי נישק אותי, מישהו אחר ניסה לנשק בכוח.
לפני כחודשיים במסיבת ערב השנה החדשה שנערכה בדירה עם חברים טובים העזתי להשתכר, אחד השכנים מהדירה ליד נכנס לדירה וקלט שאני שיכורה אני רק זוכרת שברחתי מהדירה שלו. שהוא נישק אותי בכוח, ושברחתי.
יש לא מעט מקרים שיראו קטנוניים וילדותיים הרי זאת רק נשיקה. אבל זה פוגע בכבוד שלי זה פוגע בי, אני לא רוצה את זה וזה לא מעניין אותם.
אני כבר מזמן לא ילדה תמימה אבל כל מקרה קטן כזה פוגע יותר מסכין.
אז מה שמדי פעם אני הולכת עם מחשוף. ושאני אולי חברותית? אסור להיות חברותי ונותן אמון באנשים כבר?
זה שיש לי חבר שהם מכירים לא עוצר אותם? זה שאמרתי "לא" גם לא עוצר?
יש באמת משהו שיעצור את המטרידים?
|
נכתב על ידי
,
5/6/2007 02:04
בקטגוריות אדם מוכר, אני והחבר'ה, באינטרנט, באלימות, באקדמיה, בבית הספר, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, בין ילדים, בינו לבינה, במסיבה, במשפחה, ילדות נשכחת, אדם זר, הכל יכול היה לקרות, הכל קרה, מילים כדרבנות
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ביל3> ב-2/7/2007 21:34
|
"אם היית נחמדה הייתי מוכן לעשות לך טובה"
הדבר האחרון שסטודנטים היתה צריכה כשחזרה מעט שתויה ממסיבה זה שנהג המונית יתחיל להציע לה כל מיני הצעות לבלות עמו את הלילה.
רציתי לשתף את קוראי הבלוג ב"תענוג" המפוקפק שעברתי בליל פורים. כרגיל, שום דבר שהולך למשטרה, אלא עוד הוכחה לזה שמעט מדי אנשים מבינים את ההבדל בין מחמאות להטרדות.
הייתי במסיבה, שתיתי, נהניתי וכו'. החבר שלי לא יכול היה לבוא איתי, ומכיוון שידעתי מראש שאני הולכת לשתות, הגעתי עם חברים ובדרך חזרה לקחתי מונית. כשעליתי על המונית כבר לא הייתי שתויה בכלל, למעשה כאב לי הראש וכנראה שהנהג שם לב לזה שאני לא מרגישה כל כך טוב. הוא שאל בנחמדות אם הכל בסדר, אמרתי לו שכן. הוא ניסה לפתח איתי שיחה לגבי מה עשיתי באותו ערב, אם הייתי במסיבה ואם נהניתי, ואני עניתי תשובות מנומסות אבל קצרות וענייניות (חשבתי שבטח משעמם לו, אבל לא הייתי במצב-רוח לפתח שיחה).
ואז פתאום הוא שאל אותי: "אז איך זה שיצאת מהמסיבה לבד? חשבתי, מישהי כמוך, בטח תצאי אם איזה בחור ללילה". הייתי קצת המומה, עם כל הכבוד - זה ממש לא עניינו (ומה זה לעזאזל "מישהי כמוני?"). אמרתי לו שהחבר שלי מחכה לי בבית (תשובה שהוכיחה את עצמה בעבר). ואז, במקום להניח לי, הוא התחיל להפציץ אותי בשאלות.
"אז יש לך חבר?" (כן), "כמה זמן אתם ביחד?" (הרבה). "אם הוא חבר שלך אז למה הוא לא בא איתך למסיבה?" עניתי משהו בנוסח "מה זה משנה למה", והוא, במקום להבין את הרמז (אני לא מעוניינת בשיחה), אמר: "נראה לי שמזמן כבר לא הזדיינת עם החבר שלך, אחרת לא היית מסתובבת עם כזה פרצוף חמוץ". לקח לי שניה לעכל את מה שהוא אמר, ואז אמרתי לו בתקיפות שזה לא עניינו ושאני מבקשת שיניח לי בשקט. חשבתי שזה יסיים את העניין, אבל בתגובה הוא צעק עליי "תגידי, מה הבעיה שלך, אני בסך הכל מנסה לדבר איתך, אם היית קצת יותר נחמדה, עוד הייתי מוכן לעשות לך טובה, אבל נראה לי את אחת שלא נותנת".
ביקשתי ממנו שיעצור מיד את המונית (זה כבר היה במרחק הליכה מהבית שלי והעדפתי ללכת ברגל מאשר להמשיך את הנסיעה עם הפסיכי הזה) ואחרי ויכוח קצר שבו הוא אמר שהוא לא מתכוון לעצור ואני הודעתי לו שיעצור או שאני פותחת את הדלת, הוא עצר את המונית, ואני שילמתי ויצאתי. כשהייתי בחוץ, עשיתי סוף סוף את מה שרציתי להגיד לו מההתחלה, ופחדתי לעשות כשהייתי בתוך הרכב שלו: אמרתי לו שהוא סוטה מגעיל. ורצתי הביתה. כמובן שזה לא עזר לי לא להרגיש זוועה ביום שאחרי.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
28/4/2007 20:48
בקטגוריות אדם זר, אצל המומחה, במכונית, בזמן שישנת/התמסטלת, במסיבה, ברחוב, הכל יכול היה לקרות, למה לא התלוננתי, מילים כדרבנות, סרחו, אקטואליה, ביקורת
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אילנה ב-30/7/2007 15:50
|
כשפקחתי את העיניים ראיתי שהוא שוכב עלי ומנשק אותי
הידיד המאוהב של ל' הפתיע אותה בנשיקה צרפתית כשהיתה חולה ושכבה במיטה כמעט חסרת אונים, כשהיא רותחת מחום גבוה.
אממ היי. קרה לי סיפור לפני שנה, כשהייתי בת 13, כיתה ח'. היה לי חבר, היינו ממש מאוהבים. הוא אהב אותי ואני אותו, היינו חברים המון זמן. הוא היה (ועדיין) פשוט בנאדם מקסים. היה לי גם איזה ידיד כזה, מכיתה ט', שהיה ידיד של כל הבנות משכבת ח'. נקרא לו ר'. ור' אהב אותי. אבל לא סתם, הוא היה מתחנן שאני אהיה חברה שלו, ולפעמים זה היה גורם לסכסוכים עם החבר שלי. אבל בסופו של דבר רק התעלמתי ממנו.
היתה איזו פעם אחת שהייתי ממש חולה, בסביבות ה-40 חום. הייתי חלשה, רותחת, ממש חלושס. שכבתי במיטה חצי מתה, לא יכולתי להזיז שום שריר, הייתי כל כך עייפה וכל כך חלשה... אחר כך ממש רציתי לשתות, והיה לי ליד המיטה כוס מים קרים. רציתי להרים את הכוס ולשתות אבל פשוט לא היה לי כוח. אזרתי את כל הכוחות שיש לי והתאמצתי כל כך ושתיתי, ונשפכו לי המון מים על השמיכה. אז קראתי לאמא שלי בשקט, בכלל לא הייתי בטוחה שהיא שמעה. ועצמתי עיניים, הייתי סמרטוט, רק חיכיתי שהיא תבוא לנגב את המים.
שמעתי את הדלת נפתחת אט אט ומישהו נכנס. לא היה לי כוח להרים את העיניים ולומר לה שהמים נשפכו, חיכיתי שהיא תשים לב לבד. הרגשתי פנים מתקרבים אלי ונשימות חמות נושמות ממש קרוב אל פני. לא הבנתי מה אמא עושה, חשבתי שאולי אני הוזה, הרי הייתי מודעת לזה שאני במצב של 40 מעלות. פתאום הפנים נתנו לי נשיקה בפה. כבר הייתי בטוחה שזה חלום. לא ידעתי בכלל מה לחשוב, בכלל לא היה לי כוח לחשוב, רק רציתי לישון. אחר כך הנשיקה בפה הפכה לנשיקה צרפתית. פשוט נישקו אותי צרפתית. לא היה לי מושג מה הולך בחדר, כולי מזיעה, חמה, רותחת ועייפה, חלשה, סחוטה, פשוט לא ידעתי מה זה. פתחתי את העיניים וראיתי את ר'. הידיד. שוכב עליי ומנשק אותי.
הבנתי שזה לא חלום. רציתי שיירד ממני. שיעזוב אותי. וזה לא שפחדתי לבעוט בו ולהעיף אותו ממני. אני ממש לא פוחדת ממנו, אני אמיצה וחזקה, ואני מכירה אותו ולא פחדתי לצעוק עליו. פשוט לא היו לי את הכוחות. ניסיתי להרים אותו ממני עם היד אבל לא הצלחתי אפילו להזיז אצבע אחת. הוא לא הרפה לרגע והמשיך לנשק אותי. אחרי איזה 5 דקות שהוא פשוט מנשק ומנשק ואני רק מחכה שילך, הוא קם ממני. אמרתי לו: "מה אתה עושה פה????" הוא לא ענה לי והתעצבנתי עליו, אבל לא היה לי כוח לכעוס. הוא יצא מהחדר, ואחרי כמה דקות של התאוששות אמא נכנסה והחליפה לי שמיכה. היא ראתה שאני מוטרדת אבל לא אמרתי לה כלום. ומאותו יום פשוט לא דיברנו, לא הסתכלנו אחד על השני. אבל אם אתם תוהים אולי זה היה חלום, זה לא. כי עובדה שגם הוא התעלם ממני לגמרי. אני פשוט מקבלת בחילה שאני רואה אותו.
בהמון אהבה לכולכן, ל'.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
| |
מה הסיכוי שארבעה אנשים מהמשפחה יעשו לי דברים כאלה?
ה' הוטרדה על יד ארבעה במבני משפחתה הקרובה ולמדה שהיא יכולה לסמוך רק על עצמה.
חשבתי הרבה אם לכתוב או לא, בסופו של דבר החלטתי לכתוב. אין לי אומץ לספר את הכל למישהו, יש רק כמה אנשים שיודעים קצת, אבל הם פשוט לא מבינים כמה קצת הם יודעים וכמה עוד יש לי בלב ואיך אני לא יודעת מה לעשות כדי להתמודד עם זה.
הסיפור שלי מתחיל מגיל קטן מאוד, אני משערת שזה היה בערך גיל 5-6. אני אכתוב על דוד שלי, אח של אמא - ג' לצורך העניין. שני בני דודים שלי, שהם אחים, מ' ו-א', ועוד בן דוד ר', וכולם פגעו בי בגיל קטן. תמיד חשבתי שאני אשמה, כי מה הסיכויים שארבעה אנשים מהמשפחה עושים לי דברים כאלה, דווקא לי ולא לאחרות? היום אני מאמינה שאני לא אשמה כי מה כבר ילדה בגיל כזה יכולה לעשות כדי לגרום לזה?!?!
אז... הבית שלי תמיד היה כזה שכולם באים אליו, כל הדודים היו מבקרים, אפילו סתם בלי סיבה. הרבה היו נשארים לישון אצלנו והיו גם מנצלים את זה, לרוע מזלי... מגיל קטן דוד שלי ג' נהג לגעת בי בחזה ובאיבר המין שלי. הייתי בורחת ממנו באופן קבוע. הוא היה ישן אצלנו לפעמים, ובלילה היה בא למיטה שלי, מושך את היד שלי ושם אותה איבר מינו. פחדתי, עשיתי את עצמי ישנה אבל לא התנגדתי. הוא היה מעיר הערות ואני הייתי מתעלמת. חשבתי שאמא בחיים לא תאמין לי - היא כל כך אוהבת אותו. לפני כמה שנים הוא נפטר והאמת היא שלא ידעתי אם לשמוח או להיות עצובה. הייתי עצובה ובכיתי בעיקר בגלל שראיתי את הכאב של אמא שלי והמשפחה כולה.
א' היה נוהג לקחת אותי לחלון להראות לי מכוניות, להסביר עליהן, ותוך כדי כך להישען עליי מאחורה ולשפשף את איברו על גופי. הוא היה נוגע בי כשאף אחד לא היה רואה ואני כמובן פחדתי להגיב.
מ', אח של א', היה לוקח אותי מהגן. יום אחד כשאמי היתה במטבח ואני בסלון, הוא נכנס לחדר שלי ואני ישבתי מול הדלת, צפיתי בטלוויזיה. הוא הוציא את איבר מינו וקרא לי. הסתובבתי והוא שאל אותי אם ראיתי כזה פעם. רצתי למטבח, לאמא,אבל לא סיפרתי לה כלום. הוא היה מטריד אותי באופן קבוע, מכניס את ידו מתחת למכנס שלי ומלטף את איבר המין שלי. לא הבנתי מה הוא עושה אבל הבנתי שזה אסור. הוא היה ענק לעומתי ואני פחדתי להגיב, הוא היה כל הזמן אומר לי שאני נורא יפה וכמה חבל שאני לא לגילו, שאני הילדה היפה ביותר שהוא מכיר ושאין אחת שדומה לי.
יום אחד הוא ישב איתי ליד המחשב, בערך בגיל 12, ושאל אותי אם כבר יש לי שערות באיבר המין. אמרתי לו שלא והוא אמר לי שכשיצמחו לי שערות זה יהיה סימן לזה שאני כבר מוכנה ושהגוף שלי בשל לקיים יחסי מין מלאים. ידעתי שבת דודה שלי עמדה מחוץ לחדר ושמעה הכל, אבל לא היא ולא אני לא פתחנו את הפה, אפילו לא דיברנו על זה. אחרי תקופה מסויימת הוא בא אלינו שוב. הייתי במכנס קצר וכשנשארנו לבד הוא אמר לי שהוא ראה שיש לי כבר שערות. ברחתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת ולא יצאתי עד שהוא הלך. זה נפסק אחרי המקרה הזה ולאחר כמה שנים הוא התחיל להתקשר אליי. ידעתי שהוא לא יכול לעשות לי כלום דרך הטלפון, אבל בכל זאת פחדתי לא לענות. הוא היה יושב איתי על הקו שעות, מספר לי כמה הוא מתגעגע אלי, אל הגוף שלי וכו'. זה הפסיק כשאזרתי אומץ וסיפרתי לחברה שלי חלק מהדברים. ביקשתי ממנה שתעשה קול של בן ותגיד שזה החבר שלי ושלא יתקשר למספר הזה יותר. אחרי זה הוא הפסיק להתקשר. ביום כיפור האחרון הוא התקשר לבקש סליחה.
ר', עוד אחד מבני דודיי המהוללים, בערך בגיל 6 סגר אותי בחדר והתחיל לנשק אותי, ואני - איך לא? מפחד לא הגבתי. אחרי הפעם הראשונה הוא היה עושה את זה בכל פעם שהיינו נשארים לבד. מושיב אותי עליו, מחכך בין האיברים שלנו, מנשק אותי ונוגע בכל גופי. בשלב מסויים הוא הפסיק לבוא אלינו, וכשהייתי בגיל יותר בוגר הוא בא אלינו שוב. הוא הכניס אותי לחדר ואמר לי "בואי נעשה מה שעשינו כשהיינו ילדים". הפעם נאבקתי בו. אמרתי לו שאני לא מוכנה, אבל איכשהו הגענו למצב שבו אני שוכבת, קפואה, הוא לידי נוגע בכל גופי. אבא שלי ישן באותו הזמן, רק הוא היה בבית. ר' לא שמע שהוא התעורר. הוא בא לחדר, ראה אותנו והתחיל לצעוק "מה קורה פה? מה אתם עושים?" ר' לקח את הדברים שלו והסתלק, אני רצתי לחדר שלי ונשארתי שם. בבוקר שאחרי, אבא שלי קרא לי לחדר שלו והתחיל לספר לי על איך שבנים בגיל הזה מפתים ילדות וכמה שזה לא בסדר - הוא אפילו לא הבין ולא חשב שאני לא רציתי את זה! ניסיתי לברוח ולא היתה לי הגנה! הוא חשב שהכל היה מרצוני...
כל הדברים האלה הם קמצוץ ממה שקרה לי, ולתאר את ההרגשה שלי כפי שרואים - אפילו לא ניסיתי, כי זה דבר שאי אפשר לתאר. חייתי עם זה את רוב החיים שלי, והיום, כשאני כבר יכולה להגן על עצמי מפניהם, אני לא מסוגלת להגן על עצמי מפני עצמי. הפחדים שלי תמיד בלב, זה לא עוזב אותי לרגע.
התחלתי להפנים את כל מה שקרה בערך לפני שנה וחצי, כשסיפרתי לחבר שלי על מ'. לא היה לי אומץ לספר לו על האחרים, בין היתר מפני שיש לנו בן דוד משותף (הוא מצד האבא ואני מצד האמא) והבן דוד המשותף הזה הוא ר'. אני לא יכולה לראות אותם ביחד ואני לא יכולה לסבול את המחשבה שהוא יוצא איתו לבלות, אבל לספר לו - אין לי אומץ. אני לא יודעת למה כל זה נפל דווקא עלי וכנראה שבחיים לא אדע, אבל מצד שני מרגיעה אותי המחשבה שהדברים האלה לא עוברים על בת דודה שלי שאני כל כך אוהבת, או על אחותי.
מעולם לא סיפרתי לאמא. תמיד היתה לי הרגשה שהיא יודעת ולא אומרת כלום. אחרי הכל אלה אחיינים שלה וזה אח שלה, אני בטוחה שהיא הבינה ואני גם יודעת על הבת דודה שלי ששמעה את השיחה עם מ'. משום מה אף אחד לא פותח את הפה, לא אומר ובטח שלא עוזר, אז הבנתי שזה מה שנשאר לי - רק אני. ואם אין אני לי, מי לי? ועם המשפט הזה בראש אני עושה כל דבר ומנסה להתקדם עכשיו, כשאני כמעט בת 19, לחיים עצמאיים, בתקווה להתרחק ולנסות לשכוח.
לסיפורים (אנא ציינו ניק):
[email protected]
|
נכתב על ידי
,
10/4/2007 11:46
בקטגוריות אדם מוכר, בבית, בהסכמה/בדרכי נועם, בזמן שישנת/התמסטלת, בידידות, במשפחה, הכל יכול היה לקרות, ילדות נשכחת, למה לא התלוננתי, מילים כדרבנות, אקטואליה, ביקורת, פסימי
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
תגובה אחרונה של num ב-21/4/2007 19:29
|
דפים:
| כינוי:
מין: נקבה
|