אני גרושה הרבה שנים
מלבד זאת אני לבד הרבה שנים.
אין לי בנזוג או חבר או כלום.
לרוב אני חיה עם זה בהשלמה למרות שאני די צעירה בשביל להחליט שזהו זה. אני אמות לבד.
לפעמים זה נוגע בי וניצת כמו אש
אני ממש מרגישה דפוקה.
כאילו למה אלוהים נתן לי חיים כאלה
לרוב אני מסתדרת עם הלבד הזה
אני מגדלת 2 בנים לא הכי קלים לעיכול וחתולה
אני עושה הכל בעצמי בלי שום עזרה וכל האחריות עלי
אני מכינה כל יום אוכל לילדים
אני הולכת למוסך
אני הולכת לבנק
אני אחראית על כל הפיננסים של המשפחה
וגם על כל מיני הסתבכויות
אני גם גבר
אני גם אשה
וזה נמאס לי
נראה לי שכולם חיים בזוגיות. רק אני לא.
ואני לא מכוערת ולא טיפשה
סתם לא הולך.
כך שדי התעצבנתי על החייזר כאשר הוא אמר יום אחד: תעשי ניתוח כמו אחותך אבל אני לא רוצה שגברים יחכו לך כאן על חדר המדרגות
הוא אמר את זה מזמן ונצרתי.
אבל אתמול הוא שוב חזר על דבריו
אמרתי לו שזה מעליב
הוא אמר כמו כל החכמים שההעלבות זו בעיה שלי
אני לא רוצה שתביאי לכאן גברים. כל יום גבר אחר. זה מגעיל כך אמר.
מה עניין שלך בגברים שלי? מה עניינך בחיים שלי? מינקותי עד היום איש לא אמר לי דברים כאלה. מינקותי ועד היום אני לא אמרתי דברים כאלה.
אילו באמת הייתי מביאה גברים הביתה
אני לא זוכרת מתי הבאתי.
וגם אם הייתי מביאה
זה לא עניין שלו.
זה הבית שלי, אלה החיים הפרטיים שלי
אני לא מתערבת בחייו למרות שאני אמא
ושהוא לא יעיז להתערב בחיי.
בא לי להקיא
קצת פירגון בייבי. זה לא יזיק.
לא בא לי להיות גרושה
זה לא כיף בכלל.
גם מהבעל לא ממש מתפטרים.
הוא ממשיך לעשות צרות
מסוג אחר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@