הכל חדש ונוצץ

יצר לב האדם רע מנעוריו.

לא נכון?

רק תשימו קבוצה של אנשים במקום קטן וסגור ותראו מה יקרה.

ראיתם.

ראיתם את האח הגדול הראשון. בהתחלה כיף, גישושים, משחקים, שיחות , שירה, אחכ רבים

וזה עוד כלום לעומת האח הגדול השני. ראיתם איך בהתחלה הם שיחקו משחקי חברה אמת או חובה?

עכשיו כא מוכן להרוג אחד את השני.

רק התחיל היום

אמיר שוב מדבר על איזו מריבה שהיתה אתמול.

הוא בסדר הוא לא רב עם אף אחד.

הוא צדיק תמים

ואפילו מסכן כי הוא הומו. ויש לו המון מצוקות. הוא אפילו חלם משהו

הוא גם כל הזמן בוכה כי הוא הכי מסכן בעולם.

הוא אפילו לא צבוע

הוא פשוט עוד לא מכיר את עצמו.

יכול להיות שהוא יבהל אם הוא יראה את ההקלטה של התוכנית

כי יש לו מראה שיכולה לשקף לו את עצמו.

וכל זה בקטנה.

מה קורה עם גלעד שליט?

כמה רוע מסתובב סביב הפרשה הזאת

על מה התפוצץ המו"מ

לא ראיתי, גם לא חשוב

למה הבחור המסכן הזה יושב כבר 996 ימים בשבי?

למה לא משחררים אותו?

יש אפילו אנשים טובים שמתנגדים לשחרורו.

הם דואגים לי כביכול.

הם חוששים שהרוצחים שישוחררו ימשיכו לרצוח

גמני חוששת

אבל מי שיוצא להפגין הם אלה שכבר נפגעו.

כאילו שישיבתו של גלעד שליט בשבי תשיב את הנרצחים.

אני חוששת מדברים אחרים.

שיהיו עוד גלעד שליטים שאפשר יהיה להציל אבל מישהו יתנגד.

וההורים שלו איזה מצחיקים.

רק עכשיו הם עושים משהו

כי הם חוששים שנתניהו הימני לא יוכל לשחרר את שליט

כאילו שאולמרט הצליח.

ישר יוצאים נגד נתניהו.

עד עכשיו התאפקו

מזל שנתניהו גרם להם להתעורר. מה היה קורה אילו ציפי ליבני היתה צריכה להקים ממשלה?

אולי היא עוד תקים, מי יודע

ואז משפ' שליט תגיד שוב שזה לא יפה לצאת לתקשורת

ושהמדינה ששלחה אותו צריכה להחזיר אותו

ובלה בלה בלה בלה בלה

עד היום בכלל לא ידעתי שלגלעד שליט יש אח.

אנשים טובים אמורים להשתחרר בעיסקת שליט.

את מי הזכירו אתמול?

את ברגוטי, את מבצע הפיגוע במלון פארק, את מבצע הפיגוע בסבארו, את מבצע הפיגוע בקו 37 , קפה מומנט, לא יודעת את השמות שלהם. אבל כולם אנשים טובים לוחמי חופש.

אני מצטערת שאני צינית אבל יש ככ הרבה רוע

בכלל למה כל זה?

מה הם רוצים מאיתנו?

עוד לא ממש הבנתי.

אני רוצה לשבת פה בשקט, לגדל את ילדי בשקט, זה הכל.

אבל גם במישור האישי לא נותנים לי.

ילד אחד כבר עבר שבעה מדורי גיהינום ולא מרפים ממנו.

הוא נפגע בתאונה. זה הכל. ואני בכמות כזאת של רוע לא נתקלתי עוד

לא ידעתי שיש

אבא שלו עזב אותו מיד אחרי התאונה

הוא הלך לגור במקום אחר והביא אליו מישהי מקליפורניה

המורה שלו לא רצה לתת לו את חליפת הג'ודו כי הוא כבר לא יצטרך

בבית הספר שלו הורידו אותו מרשימת התלמידים, מחקו את שמו וזרקו את הציוד שלו. זהו, גמרנו הוא לא כאן יותר. לא ספרים ולא עבודות ולא זכרונות.

כשהוא בא לבקר ביקשו לא להביא אותו כי הוא מפחיד את הילדים

העבירו אותו לכיתה מיוחדת בבצפר אחר. הוא חטף שם מכות. היו שם כל מיני מופרעים

כך היה באמריקה הנאורה

ובארץ , נראה בהתחלה בסדר

עד שזרקו אותו מבית הספר בטענה שהוא אלים ולא גר בסביבה.

הוא לא השתלב בבצפר החדש.

בחטיבת הביניים ניסו לשלוח אותו לכיתה מיוחדת

ואחכ למסממ

לא הצליחו. הוא עבר לבצפר אחר, גם שם הוא לא ליקק דבש אבל הצליח להוציא בגרות 5 יח' אנגלית 3 יח' מתימטיקה, חסרות לו 2 בחינות לבגרות מלאה. אבל הבצפר שלו נסגר

הוא היה בצבא

התחיל מכללה

עשה רישיון נהיגה

במשך כל הזמן קיבלתי המון 'סיוע'. מבעלי, ממערכת החינוך, ממשפחתי היקרה שאוהבת אותי כל כך, מהפסיכולוג שעזב אותו באמצע הלימודים במכללה, מביטוח לאומי שנתן לו 2% נכות

הוא נורא רוצה להצליח

רק אנשים טובים לא נותנים לו. כל פעם באים אנשים טובים אחרים ומתחפשים לאבני נגף

כן, זה היה מפעל חיי שהתרסק לי בפרצוף

כשהוא נכנס לשיקום שאלו מה אני מצפה

אמרתי שאני רוצה את הילד הקודם שלי. להביא אותו למצב הכי קרוב שאפשר.

זה מה שאני מנסה לעשות כל הזמן.

כל פעם יש אבן נגף חדשה.

אולי הרישיון הזה זו רק עוד אבן נגף

18 שנה אני עסוקה רק בלסלק אבני נגף.

נמאס לי אבל אין ברירה

אחרת לא נשרוד

הכל מאבק הישרדות.

מלחמות קטנות מלחמות גדולות

העולם קטן וצפוף

מי שחזק שורד

מידי פעם יש דילול אוכלוסין.

פעם זו מחלה

פעם זה אסון טבע

פעם זו מלחמה או שואה

רק שאף אחד לא רוצה להיות מדולל.

סתם מחשבות של בוקר לא הכיטוב

מחר יהיה בוקר טוב