הכל חדש ונוצץ

כן , חזרתי ארצה

בימים הראשונים גרתי בבית הורי.

ועכשיו מה שאלתי את עצמי. הרי לא אגור בבית הורי למרות שלי זה די נוח. להם לא כל כך.

אבל איפה כן אגור?

ובינתיים רשמתי את סוסון לבצפר שבקרבת ביתם.

הוא כבר למד בבצפר הזה. באחת החופשות וגם באינטרמצו ההוא. הכירו אותו.

אבל הכירו אותו לפני התאונה . לא אחריה.

המנהלת קיבלה אותו. תחילה ניסיתי להסתיר ממנה את מצבו אך דווקא בגלל מצבו היא קיבלה אותו. לתת לו צ'אנס.

וכך הוא התחיל ללמוד בבצפר ליד הורי.

אחרי 3 חודשים והרבה התלבטויות עברנו לבית בו אני גרה עד היום. הוא מרוחק כרבע שעה נסיעה מהורי.

סוסון נשאר בבצפר ההוא.

אבי היה בא כל בוקר לקחת אותו לבית הספר.

מבית הספר הוא הלך לבית הורי , אכל שם צהרים, טופל היטב

אבל כשבאתי לקחת אותו הביתה הוא לא רצה לבוא.

זה התחיל להרגיז אותי.

לאט לאט זה עבר לצעקות. אבא. הוא זה שצעק הכי חזק.

לא הבנתי על מה הצעקות ומה הוא רוצה ממני. התפלאתי עליו שהוא צועק. הוא אף פעם לא צעק עלי.... כל ימי ילדותי רק אמא היתה צועקת, מכה, הוא היה שותק, היא אפילו התחננה שיעשה משהו, הוא היה שותק. עכשיו הוא פתאום צועק. מה קרה לו לבנאדם הזה?

המאבק על החזקת הילד הגיע לטיפול חיצוני. מה זה צריך להיות? כולם רוצים את הילד הזה. קודם אבא שלו, אחכ אמא שלי. מה אני לא יכולה להיות אמא? הם רוצים לקחת לי את הילד? לא מסכימה. זה הילד שלי. אני גידלתי אותו, הוא היה החבר הכיטוב שלי, סעדתי אותו בימי חוליו ועכשיו רוצים לקחת אותו ממני? אמא שלי שלא ידעה לגדל אותי רוצה לקחת לי את הילד?

כשאמא סדרה לי סידרי ביקורים נוסח בית משפט - הילד יגור כאן, את תבקרי אותו, פעמיים בשבוע הוא יהיה אצלך קמתי ולקחתי את הילד. יותר אתה לא בא לסבתא אחרי הלימודים - אמרתי לו. אתה בא ישר הביתה.

הוא בא ישר הביתה. אמא קיטרה לכל העולם כמה אני רעה. ריקושטים קיבלתי מהסביבה וזה רק החמיר את המצב.

מה קרה לאבא שלי? הוא שהיה תמיד לצדי לאן הוא נעלם?