הכל חדש ונוצץ

או שלא קורה כלום או שהכל עמוס לעייפה

השבוע הזה עמוס מכל הכיוונים. עמוס וטעון.

לבן שלי יש היום מסיבת סיום. אני צריכה כמובן להתקשט קצת אך מתוך הנחה שאנחנו נשב על טריבונות אני לא יודעת איך בדיוק להתקשט. וצריך להביא גם בורקס ושתיה וכמובן צריך ללכת לקנות את הבורקס ושתיה. גם צריך לבוא מוקדם כי תהיה מצוקת חניה כך אומרים. עוד סיבה למה לא לאהוב את הרעיון של המסיבה בשטח בית הספר, נו שיהיה. זה לא נשף הסיום המדובר. נשף הסיום כבר היה ואני אפילו לא ידעתי על כך. הבן שלי העדיף לא לספר לי ולא ללכת ואני את קצפי הוצאתי על מנהלת בית הספר בעוונותי כאן בבלוג. די מרגיז שהוא בחר לא ללכת לנשף. הוא אמר שכל החברים שלו החליטו לא ללכת ואכן אחת האמהות דיברה אתי על זה והיתה המומה ומרוגזת כמוני. לא מבינה את זה. אחרי 12 שנות לימוד מוותרים על הנשף הזה? ת'אמת קצת נרגעתי כאשר שמעתי שבאמת חלק מהתלמידים ויתרו על הנשף כולל חבר טוב שלו. אולי יש כאלה שנשף לא מעניין אותם. לי זה נראה אבסורד אבל לא כל מה שלי נראה זה מה שנכון ובסדר.

לפני 6 שנים שלחתי אותו לריאלי עם לא מעט התלבטויות שלא נסתיימו עד היום. בשביל מה ריאלי. זה ככ יקר. מה יש בריאלי שאין בבצפר אחר? זה נראה לי ככ לא ראוי ולא מתאים ואיכשהו כאילו הסתבכתי עם זה עם משהו שבכלל לא קשור. הראש שלי היה מבולבל לגמרי. יש כאן בצ'כונה בצפר מעולה, כל החברים שלו לומדים כאן. בחלוקה לכיתות הוא ביקש ללמוד עם 2 חברים שלו וקיבל, המבנה כאן יחסית חדש וגם זה נתון שרצוי להתחשב בו. אז למה ריאלי? בגלל שיש סיכוי שאעבור לכרמל? או שזה ימשוך אותי לכרמל? בגלל שריאלי זה ריאלי ואין כמו ריאלי? אז מה. המבנה ככ מיושן, וזה רחוק מהבית ואין הסעות זא שאני אקום כל בוקר ואסיע אותו לכרמל וזה גם יעלה לי דלק וספרים. למה לי את כל זה? בסוף נתתי לבחור ליבחור. הוא בחר ריאלי

לא הייתי שלמה אפילו יום אחד עם הבחירה שלו. אפילו הלכתי איתו לגיבושונים. כשחזרתי מהגיבושון המקומי זה היה ככ פשוט. כשחזרתי מריאלי זה נראה לי ככ מסובך. אבל הוא החליט ריאלי. הוא אמר שאם שאני שולחת אותו לתיכון המקומי הוא לא הולך לשום בצפר.

יום לפני תחילת הלימודים האוטו התקלקל לי ונתקע בדרך. איך אביא אותו לבצפר אם האוטו מקולקל? הזמנתי תיקוני דרך שרק סיבכו את העניין יותר. איכשהו הגענו ליום הראשון ללימודים. למחרת האוטו התחמם ושוב הייתי צריכה להזעיק תיקוני דרך ולהזמין מונית מאמצע השומקום ולקבל מקלחת ממנהלת החטיבה על כך שהאיחור לא מוצדק כי לא כתבתי פתק. בוא נחזור לחטיבה אמרתי לילד. זה מתחיל רע פה. יש סימנים לא טובים ואני מאמינה בזה. הוא כבר הסכים אבל המשכתי ריאלי. כמה ימים אחרי זה עצר אותי שוטר על נסיעה במהירות מופרזת, 70 קמש בשטח בנוי שהוא למעשה שטח פתוח ואי נשיאת רשיונות. הילד שוב אחר לבצפר בלי פתק מאמא. אחרי כמה ימים שוב אותה תקלה באוטו. מה שקרה לאוטו זה כבר סיפור קומבינה בפני עצמו....

במשך כל השנה הבאתי אותו לבצפר. נו שיהיה אמרתי, העיקר שהוא מבסוט ויש לו חברים וזה בכל זאת ריאלי. לא כל אחד מתקבל ללמוד שם.

כך זה התחיל ועכשיו זה נגמר. מקווה שיהיה ערב מהנה.

כן זה נגמר. נגמר אפילו יפה. בעצם נגמר ב wow

הגענו בזמן עם הכיבוד. היתה חניה בשפע

לא היה חם. אפילו היה קצת קריר. אויר הרים.

תחילה היה מפגש כיתתי. ככה בקטנה. המורה אמרה כמה מילים, חילקה תעודות . תעודות אחרונות וספר מחזור. הכל על הדשא. בני תפס מקום עם חבריו ככה ביציע. הוא נראה כמו השובב של הכיתה. הילד שתמיד בא בלי תלבושת ועם משהו שיבלוט לעין. לא הייתי רוצה להיות מורה שלו. היא בטח אכלה ממנו מרורים אך הוא ניחן במספיק קסם אישי שאפשר לסלוח לו על כל דבר. חוץ מאמא אחת וכמה ילדים לא הכרתי אף אחד. יכולתי להבחין בילדה שחלתה בסרטן. היא התאוששה נפלאות. היא אפילו השתתפה במחזור זמר וחזרה למשצים.

לאחר החוויה הכיתתית וכיבוד קל עברנו לרחבת הדשא הענקית. הוקמה שם במה מפוארת. נאומים, מחזור זמר, כרגיל, בנאלי. אבל כשרון כתרי אמר : היום אתם מצטרפים למשפחה המכובדת של בוגרי ריאלי משהו התחיל לזוז. כן גאווה אימהית. אחרי הכל להיות בוגר ריאלי זה משהו אחר. קשה להסביר מה זה המשהו האחר הזה אבל זה משהו אחר.

בסצינה האחרונה של מחזור הזמר כל התלמידים עלו על הבמה. הצטרפו לשירה אדירה, לא היה צריך לחפש את בני מבין כולם הוא נישא על כתפיים כשלכל השירה מצטרף מופע זיקוקים. היה לי בראש שיהיה מופע זיקוקים. זה היתרון של חגיגה תחת כיפת השמים. היה ניתן להבחין בכמה עיניים רטובות.

כן היינו שפני נסיון. הנסיון היה מוצלח.

ואני צריכה ללמוד לא לקטר על מה שאני לא יודעת.

עכשיו זה באמת הסוף.

ותחילה של דרך חדשה

הזורעים בדמעה ברינה יקצורו

הרבה דמעות שפכתי אבל היה כדאי.