הכל חדש ונוצץ

- דדיני אני רוצה לקחת את הילדים שלך לים מחר אחר הצהרים - אמרה לי אמא

יללה סבבה למה לא. זה לא קורה כל יום זה לא קורה בכלל שאמא  לוקחת את הילדים שלי ליום כיף. את הילדים של אחותי היא לוקחת כל הזמן.

לא, לא היה יום כיף. למחרת התקשרה הגברת (אחותי) והתחילה להתלונן: נרדם לי צד שמאל ואני מאוד מודאגת. פניתי לנוירולוג, אמרו לי שזה שום דבר אבל אני לא צעירה ואני יכולה לשמוע דעה נוספת. יש לי זכות במכבי לקבל 3 חוות דעת ואני אנצל את זה. נכון?

אולי זה מהחדר כושר, חדר הכושר גרם לי הרבה נזקים אבל אני ממשיכה כי אני נראית מדלדל... אבל בעצם אני לא צריכה חדר כושר... אולי זה מההריון עם הבת. זזו לי כמה חוליות. אבל אני חושבת שזה בגלל המתח שבעלי גורם לי. איזה צרות הוא עושה לי

הבת שלי חולה. היא משתעלת והמטפלת שלה דפוקה. הילדה לא רוצה להיות עם המטפלת. דמעות זולגות בעיני על מה שראיתי. רציתי להשאיר אותה עם המטפלת והילדה דפקה על הדלת השתוללה ובכתה. ממש מחזה קורע לב... אז אני הולכת לבדיקות ואמא תשמור על הבת שלי.

- אבל אמא לוקחת את הילדים שלי לים - אמרתי

- לא לא אמרה הגברת בקול בוטח ומצטלצל, אמא לא תקח את הילדים לים. ובכלל כואבת לה הרגל.

אמא ישבה אצל אחותי לשמור לה על הילדה.

כך נגמר יום הכיף

(סוף אוגוסט 2001)