הכל חדש ונוצץ

פעמיים או יותר באתי לארץ לבקר כשהייתי בארהב. מה שנקרא חופשת מולדת.

בפעם הראשונה באתי לחתונה שלה ובכלל זה היה אחלה ביקור. זה היה בקיץ. לא באתי במיוחד לחתונה שלה. פשוט הייתי מתה מגעגועים. לא רק אליה, לא רק למשפחה, השארתי הרבה חברים מאחור ובאותה עת הם היו משמעותיים בשבילי הרבה יותר מהמשפחה. אפילו אמא התעצבנה שהתעניינתי יותר בחברים מאשר במשפחה. היה כיף. ממש כיף. הייתי כותבת על זה פוסט אבל חשבתי על משהו אחר.

חשבתי על הביקור השני שלי בארץ. זה היה בפסח ועדיין נשאר בו טעמו של הביקור הראשון. הם אמרו לי לבוא רק עם בגדי קיץ כי אותה שנה בפסח היה כבר קיץ. אני נסחבתי עם המון בגדי חורף ולא היה לי מה לעשות איתם. הגעתי ישר לליל הסדר. אבא בא לקחת אותי משדה התעופה והיו פקקים שחבל על הזמן. אחותי ילדה לא מכבר את בנה הבכור וכשנפגשנו היא הציגה אותו בפני. 'תראי' - היא הצביעה בחיוך על חבילה קטנה. נראה לי מוזר לפתע כל הענין של חבילה קטנה.  פלא הבריאה. היה לי קצת קשה לעכל שלאחותי יש תינוק. לא במובן השלילי אלא שזה נראה פשוט מוזר. היה לו בכי כזה מצחיק.

בביקור השני הייתי יותר עם המשפחה. עם החברים אפעס זה לא הלך. יש חברים שפשוט התאדו. נסעתי לרחובות כמו בביקור הראשון, חוץ מאחיו של האקס לא היה שם אף אחד. והוא גם כבר עבר לגור. אחרי הכל הייתי תושבת רחובות כשעזבתי. לא היה לי כזה קשר עם המשפחה. הלכתי לחוג לריקודי עמים. זה כבר לא היה זה. בביקור הראשון קיבלו אותי שם בזרועות פתוחות אבל בביקור השני כבר היו שם כוכבים אחרים. היה מאכזב. נראה על פניו שבארץ נותרה לי רק המשפחה.

ובמשפחה... באתי לבקר את אחותי עם התינוק בדירה הקטנה שהיא ובעלה שכרו.

כולם היו שם בעצם. הורי, אמו של בעלה כשלפתע הבחינו שמשהו לא בסדר עם התינוק. הוא היה אז בן חודש. מדדו לו חום והיה לו חום גבוה. 'תנו לו סירפד' - אמרה אמו של בעלה שהיתה עוסקת במדיטציות ורפואה אלטרנטיבית. סירפד. קחו אותו למיון אמרתי. נראה לי קצת מסוכן שלתינוק כזה יש חום גבוה

הם לקחו אותו לבית חולים. נתגלתה בו דלקת קרום המוח. אני כבר לא הייתי שם. איך לומר כולם ישבו שם בבית החולים חוץ ממני. אני כבר לא זוכרת למה אך אחותי כבר לא שיתפה אותי עם כלום. אמא חזרה אז לחייה ואני הייתי בחוץ. הוא סבל מקריסת מערכות כללית. התינוק. שום דבר לא תיפקד אצלו. כן, ביקשו ממני לא לבוא כי המצב קשה. לא ידעתי אם להעלב או לא. מצד אחד אני בחוץ, מצד שני אני בחופשת מולדת. כל מה שנותר לי לעשות זה לשאול מה שלום התינוק. כשבאתי לבקר בבית חולים היא בכתה אחותי ונצמדה לאמא. רציתי להשתתף בצערה ובכאבה אך הרגשתי מיותרת

הלכתי הביתה. הרופאים הצליחו לייצב את מצבו. היום הוא חייל קרבי

כן הרגשתי מיותרת. בשביל כולם. בשביל החברים בשביל המשפחה בשביל הכל. חזרתי לארהב. הרגשתי שישראל כבר לא בשבילי יותר...

תמונות שזכורות מהביקור הזה

אבא וסוסון הלכו לים

שקיעה נוגה

ישראל שוקעת