הכל חדש ונוצץ

היא הזמינה לחג שבועות. כן שוב. למרות שאמרתי לה כבר את כל מה שיכולתי לומר על שמחות ומפגשים היא בשלה. כן, אמרתי לה תעזבי, אני לא רוצה, אמרתי לה לאיזה מפגשים או שמחות אני באה ולאיזה לא ושלא תזמין ושלא תתפלא. אבל אני מדברת לקירות

היא הזמינה לשבועות אמרתי אני לא באה. היא אמרה שאחותי לא תהיה אם זה מה שמפריע לי. יהיו רק הילדים שלה. כן, אוהו, עם כל המכוניות. אמרתי לא זה לא. ולמה אחותי לא תהיה? איפה היא? רק המחשבה הזאת כבר עושה לי רע.

טוב אז לא באתי. מילה שלי זו מילה סוף סוף. ביליתי במקום אחר ולא טרחתי לברר כלום.

אמרתי שאבוא ליומולדת של אבא שחל בקרוב וזה בגלל מצבו, ליומולדת 80 שלה ראש השנה ופסח. יותר מזה אני לא רוצה לשמוע על שום שמחות ומפגשים.

עוד מעט לאבא יש יומולדת. הוא צלח את השנה הקשה הזאת אבל זה עוד לא נגמר. עכשיו הוא מקבל שוב סידרת טיפולים ולא מרגיש הכיטוב

נו, מה את עושה לכבוד היומולדת של אבא? -שאלתי את אמא

- כלום. אין לי כוח. אני כבר אין לי כוח לדברים כאלה

- ובשבועות הזמנת בסוף?

- כן, אני עבדתי ככ קשה ולמה לא היית? את ברוגז?

- כי אמרתי לך שאני לא באה. לא?

אז יש לה כוח או אין לה כוח

לא לא אני לא מתערבת. זה ביניהם. כבר למדתי גם את זה.