הכל חדש ונוצץ

מאז שהבן התגייס השבתות שלנו מוזרות יותר ויותר ואם נסתכל על הכל אז כל החיים מוזרים ואני צריכה להסתגל לזה. אולי בהתאם לנושא החם שנת לימודים זה לא דבר שמעניין אותי ומעניין כמה מהר הספקתי לשכוח מה זה. כמעט כמו מחזור חודשי.

יש שבתות שהוא בא הביתה ושבתות שאנחנו באים אליו.

השבת למשל הוא היה בבית. הוא כהרגלו הביא איתו 2 תרמילים עם כביסה. כן, בשבת שהוא בא הביתה אני הופכת לכובסת במקום לנוח. מכבסת, מגהצת , מקפלת. את מה שהוא לא לובש הוא מפזר בכל הבית הקטן והצפוף שלנו. גם אני לא יודעת מה לעשות עם אוכל. בחיים הקודמים לא הייתי מכינה אוכל לשבת. היינו הולכים למסעדה וכך משביעים את הצרכים הקולינרים שלנו. עכשו זה אחרת. פתאום הוא חייל ששב הביתה ואני צריכה להיות אמא טובה. איך להיות אמא טובה? להכין אוכל לשבת, לא? אבל כנראה שהוא לא מצפה לאמא אחרת. גם אם כבר יש אוכל אנחנו לא מתיישבים לשולחן אלא כל אחד חוטף. מארגן לו צלחת יושב מול הטלוויזיה בסלון או בחדר וזה הכל. וכרגיל הולכים למסעדה אז בשביל מה אני מכינה אוכל?

חוצמזה הוא בכלל לא בא אלי. הוא בא לחברים שלו. אני נורא רוצה להיות אמא טובה והוא ממש לא נותן לי הזדמנות. רק מה זה בכלל אמא טובה?

שבת שעברה היינו בבסיס. הוא ביקש שאביא לו ממתקים ולא הבאתי. הבאתי לו אוכל ממסעדה סמוכה. הוא לא כעס. אמרתי שאני מצטערת, אני אמא לא טובה ולא הסתדר לי לקנות ממתקים. הוא אמר שאני אמא כן טובה ופינקתי אותו מספיק, שלחתי אותו לריאלי, קניתי לו פלייסטיישן, סוסון אמר שאני מפנקת אפילו יותר מידי וכמעט טפחתי לעצמי על השכם. האטיטיוד היה יותר חיובי. הוא גם קיבל את תעודת הבגרות שלו בטקס שנערך יום לפני כן בבית הספר ושם הוא פגש חברה שמזמן לא ראה. הוא הופיע במדים והמורה שלו לא זיהתה אותו. אחרי הראסטות קצת קשה לזהות. הוא גם אמר שהיא היתה מחנכת טובה עכשיו יש לה כיתה חדשה אבל  לא כמו הקודמת.

תעודת הבגרות שלו לא רעה בכלל. כן רגעים קטנים של נחת. אני לקחתי את התעודה מהבסיס בגאווה.

גם בן אחותי היה בבסיס באותה שבת. חשבתי שכבר יהיה אירוע משפחתי ספונטני. שנשב כולנו יחד לשולחן הפיקניק שמתחת לסככה. אבל הוא לא בא. התאכזבתי. אני כל פעם תוהה אם הסכסוך הזה עובר לדור הבא או לא. זו היתה השבת האחרונה שלו בצבא ואולי השבת היחידה שהם היו ביחד. באסה אמר החייל שלי. חשבתי שנהיה קצת בחפיפה. באמת באסה.

כן הוא משתחרר בקרוב ואמא רוצה לעשות לו מסיבת שחרור. שאלתי אותה אם מסיבת שחרור זה בכלל אירוע משפחתי. אני לא זוכרת שלי או לאחותי עשו בזמנו מסיבת שחרור ואם כן זה היה אירוע חברי, לא משפחתי. לא יודעת מה קורה עם המשפחה הזאת. פעם זאת היתה משפחה נורמלית. היום זאת משפחה משוגעת. ולמה צריך מסיבה בשביל כל דבר במשפחה כזאת? ואני כרגיל לא סגורה על עצמי. איך זה שאני שמחה להפגש באופן ספונטני בבסיס אבל אני לא רוצה להשתתף במסיבת שחרור משפחתית.

כן, השבת החייל שלי היה בבית. הוא קנה בעצמו חבילות ענק של ממתקים להביא לחברה...... בשבוע שעבר הבטחת שתביאי ממתקים ולא הבאת. אז אני סומך רק על עצמי. כך אמר והשאיר שובל עכור.