הכל חדש ונוצץ

חצי. חצי שירות. עבר חצי. נשאר עוד חצי. עד עכשיו ספרנו קדימה. מעכשיו סופרים אחורה. הזמן רץ ככ מהר. צריך לחשוב מה הלאה.

בינתיים נחשוב מה היה. במסגרת מגבלות הצנזורה הצבאית והצנזורה שלי.

כן, לפני שנה וחצי הוא התגייס בדיוק לפני שנה וחצי. עשה קרחת עלה לאוטובוס וזהו. כמעט ולא הגענו בזמן. תאילנד, הרעלת קיבה חמורה. איך אפשר לעשות טירונות אחרי הרעלת קיבה חמורה.

טירונות קצרה, קורס, הצבה

שנה וחצי וקשה לי להתרגל. מוזר שהוא לא בבית, מוזר שהוא יוצא הביתה. לא יודעת עוד איך לאכול את זה וכבר עבר חצי. הוא בא הביתה ומביא לי המון כביסה. גם עם זה אני לא מסתדרת. אני מנסה כל מיני פתרונות. השבוע הוא כיבס בעצמו. לא יודעת מה לעשות עם כביסה, לא יודעת מה לעשות עם אוכל, לא יודעת איך להעביר איתו את השבת. רוצה לעשות לו גוד טיים. הרי הוא חייל קרבי. לא תמיד זה מסתדר לי. לפעמים הוא מקבל יחס של מלך. הוא לא מלך. הוא אף פעם לא היה מלך. אולי הוא לא אוהב להיות מלך. כשהוא לא בא הביתה אנחנו יכולים לבוא אליו. לא תמיד הוא רוצה שנבוא אליו.

הוא לא אוהב את המקום שהוא נמצא בו. הוא כל הזמן רוצה לעבור. מההתחלה. זה משגע אותי. כאילו מה איכפת לי זה השירות שלו.למה אני דוחפת את האף איפה שלא צריך. אני חושבת שזה מקום טוב יחסית. יש איתו חברה מצויינים, היחידה שלו די מפונקת ולכן כל פעם יש להם צ'ופארים. השירות הוא קשה. הייתי שם אצלו בבסיס. קשה. הוא לא אוהב את המקום ולא את התפקיד. גם עם זה קשה לי. אני רוצה לראות אותו מרוצה.

כן, חייל שלי. חצי כבר מאחוריך. הלואי שהחצי השני יהיה יותר טוב. זה מה יש בני היקר. אתה בצבא. אולי תלמד שלא תמיד מקבלים את מה שרוצים. אולי תלמד לקבל את מה שיש ולהנות ממנו. אולי זה השיעור שאתה לומד עכשיו. על טעויות משלמים ואתה יודע מה היתה הטעות....

שרק יהיה שקט