הכל חדש ונוצץ

באתי לבית האבות להביא מסמך - דוח של הפסיכיאטר על מצבו הקוגניטיבי של אבא שיאשר שאבא צריך לשהות במחלקה לתשושי נפש.

עוד משהו מוזר שכן הפסיכיאטר בתום הבדיקה אמר שאבא מתאים למח' תשושים ולא תשושי נפש. אני נכחתי בבדיקה והוא אמר לי זאת במפורש.

מח' תשושים נועדה לאנשים חלשים בגופם אך מצבם הקוגניטיבי או הנפשי תקין יחסית. זוהי מחלקה פתוחה.

מח' תשושי נפש נועדה לאנשים שמצבם הקוגניטיבי ירוד ומצבם הגופני יכול להיות תקין לחלוטין. זוהי מחלקה סגורה.

אז איך פתאום השתנה הדוח?

אחותי אמרה שאין מקום בתשושים. ובאופן תקיף אמרה שמקומו בתשושי נפש ושלא נעשה בעיות. היה לה מאוד קשה להשיג את המקום הזה. השאלה אם זה המקום בשבילו.

באתי לשם.

מי את? - קיבלה את פני האחות - למי באת?

- לדייר החדש שלכם. אני הבת שלו.

- אי אפשר עכשיו להכנס לחדר שלו. יש שם עוד בנאדם

- מה זאת אומרת אי אפשר להכנס לחדר שלו? זה הבית החדש שלו, אפילו בבית חולים אני מבקרת בחדר ולא במסדרון.

- אנחנו נוציא אותו החוצה. חכי כאן.

'כאן' זה הסלון וחדר האוכל של בית האבות. אולם גדול שבחלקו שולחנות אוכל ובחלקו כורסאות, טלוויזיה ומשטח הופעות והפעלות.

הוציאו את אבא מהחדר והושיבו אותו ליד שולחן אוכל.

מסביב מסתובבים כל החוסים במקום. צללים של מי שהיו פעם בני אדם. פעם הם היו רופאים, יש כאן אפילו טייס, אנחנו בחברה טובה כך אמרו בהתחלה. כן, חברה טובה. אנשים שפעם היו ואיך הם היום? אחד מסתובב כל הזמן, הוא לא מדבר, לפעמים שורק משהו ועוצר להסתכל. הוא הולך והולך והולך. אחר יושב על כסא גלגלים ועושה לי עיניים זכר לימים טובים יותר בענייני בנות. שלישי מתחיל לדבר אלינו. 'תקשיבי' הוא קורא לי 'תקשיבו' ומתחיל לספר איזה סיפור ולא גומר 'למה אתם לא מקשיבים לי? תקשיבו'. אני לא רוצה להקשיב לו. לא באתי להקשיב לו. באתי להיות קצת עם אבא אבל באולם הגדול אי אפשר להיות לבד עם אבא, שלא כמו במקום אחר שבו אני יכולה לשבת לשולחן בשקט גם אם יש אנשים מסביב, כאן זה בלתי אפשרי. אני כבר לא יכולה לשמוע את עצמי.

אבא נורא מבולבל. הוא לא יודע מה נעשה סביבו ומה קורה איתו. אני שוב תוהה אם לא יותר טוב לו בבית. שם הוא מכיר את הסביבה, המקום, האנשים. לאן הוא יכול להגיע מכאן. הוא לא יודע איפה החדר שלו, הוא לא ככ מגיב על העובדה שהוציאו אותו מהבית ועכשו הוא כאן. איך זה להיות בעולם שבו כולם דפוקים בראש... אמא אמרה שיתכן שהוא בדיכאון מרוב השכיבה במיטה בבית. אם זה נכון לא נראה לי ששם זה המקום לצאת מדיכאון. כשאדם קצת מבולבל מקום חדש זה הדבר הכי גרוע בשבילו.

המקום הזה מזכיר לי את השיקום של סוסון אחרי התאונה, הרחק הרחק מהעולם האמיתי, מח' פגועי ראש, רק ששם היו ילדים והם בסופו של דבר השתחררו הביתה. לא כולם השתחררו במצב טוב. האם באמת אבא חייב להיות כאן?