הכל חדש ונוצץ

אני מזמינה לחג - אמרה אמא לפני מס' שבועות

אוףףף שוב נהיה ביחד חשבתי לי וכבר דמיינתי לי את אחותי באה עם 4 מכוניות, אולי גם נוכל לדבר גם על האוטו של ההורים שנמסר לבן אחותי, כל הילדים שלה יהיו שם, וענבל הזאת שסוסון לא רוצה לפגוש וכבר חשבתי לבוא לא לבוא ואיך אנחנו מתחמקים כרגיל, אבל לא, לא נהיה ביחד. אמא רק מכינה געפילטע פיש, תחלק אותו בין כולנו ותחגוג עם אבא בבית אבות. זה מה שהיא אמרה.

אז מה באמת אנחנו עושים?

אחותך תחגוג עם החברה שלה, אפילו אמא שלה תהיה שם - אמרה אמא

כן, עם החברה, כמה פעמים הסתבר שהחברה זה המאהב הזה. אבל מה בכלל איכפת לי איך ואיפה היא חוגגת בכלל לא שאלתי. יותר מעניין איפה אני חוגגת. בבית? במלון? יש זמן להזמין מקום? אולי חב"ד עושים משהו? או עמך? זה כבר כמו בית תמחוי... לא יודעת...

אמא אתמול הזמינה אותי לארוחת צהרים. שרידים ממה שהעובדת בישלה. לא היה הרבה אוכל. זה מה שאכלתם בשנה האחרונה? כן, זה הכל. זה לא מספיק. זה נש, זה לא אוכל. מי יודע איך הם היו מטופלים בשנה האחרונה...

הבית ריק בלי אבא. לא , לא עצוב, להיפך. כאילו הבית השתחרר מהמועקה, מהמחלות, מהמוות. הבית נקי כמו פעם ובכלל כמו פעם. כשהייתי ילדה. כשגרתי בבית הזה. פעם כשבאתי הביתה רק אמא היתה. אמא לא עבדה, כל הזמן היתה בבית, אבא עבד כל היום מ 6:00 בבוקר עד 7:00 בערב וכשהגיע הביתה הלך לישון. התיישב על כורסא ונרדם. פתאום שוב אותה תחושה, רק אמא ואני בבית...

אמא מבקשת שאסיע אותה לאבא. אה, בשביל זה היא הזמינה אותי. נצלנית. לא , לא נורא, אני יותר מדי קשה בשנה האחרונה. אני עוד אצטער על זה. זה לא מחמיא לי בכלל. אז מה אם עזרתי? אז מה אם היא צחקה עלי? אני גם כן. אסור להגיד לי מילה? כל כך שברירי הכל? אני ממש רסרית. אני צריכה לבקש סליחה. לא הייתי בסדר. קראתי את הפוסטים מתחילת המחלה של אבא. בשביל זה יש לי בלוג. אני כמו פרה טובה, נותנת וכשהדלי מלא בועטת בדלי. חבל, כמעט לא ראיתי את אבא מאז הניתוח ההוא. כל השנה כמעט הוא שכב במיטה, לא ראה אור. בפעם האחרונה שהוא היה צלול הוא צרח עלי. מה קרה לו השד יודע. איך פתאום הוא איבד את צלילות דעתו. יש לי לב קשה וראש בטון. נכון שקרו דברים לפני המחלה. שלמה בר אבא אמר בטקס פרסי אופיר- אל תתחשבנו עם ההורים שלכם. תצטערו על זה כל החיים. הוא בטח יודע מה הוא אומר.

טוב, אז שתהיה שנה טובה. מה עושים בחג אני עוד לא יודעת...