הכל חדש ונוצץ

על מקומו של אבא במשפחה יעיד הסיפור הבא.

בזמנו נהגנו לחגוג ימי הולדת במסעדות. אני כבר אומרת בזמנו למרות שזה היה עד לא מזמן ואלוהים עדי עד כמה זה הציק לי. כל המפגשים והחגיגות האלה. אולי עוד אתגעגע לזה.... אין סיכוי. כל בני המשפחה זכו ליומולדת במסעדה חוץ מאחד. אבא.

התכנסנו כולנו בבית הורי לחגוג לאבא.

השולחן היה ערוך במרפסת כמו לארוחת ערב

יין היה על השולחן, כוסות, צלחות, סכום, מפיות

התיישבנו לשולחן כהרגלנו

אבל איפה האוכל?

החלטתי לעשות יומולדת מתוק  אמרה אמא

ואכן היתה קערית של תותים במרכז השולחן

אחותי הביאה עוגת תותים מיניאטורית מהקונדיטוריה הסמוכה וזכתה לשבחים ומחמאות: איזו עוגה טובה, עוגה מצויינת

רק שלכל אחד בקושי הספיקה פרוסה דקה. דיאטה. אפילו זה לא.

מה זה? איפה האוכל?

זה כל מה שיש

הסתכלתי על אבא אם הוא לא נעלב, הוא כרגיל לא אמר דבר.

הצלחות נותרו לבנות ונקיות

גם היום הוא לא אומר כמעט  דבר

הוא יושב בפינה ושותק

אני מת חי הוא אמר לי אתמול.

בעוד אמא ממשיכה לנהוג בדיוק לפי התוכניות של אחותי.