הכל חדש ונוצץ

לאט לאט זה משתפר

היום כבר יצאתי מהבית אפילו בגשם.

לקחתי את המפתחות של האוטו ונהגתי.

יש דברים שכבר עשיתי קודם.

למעשה אני נוהגת בערך שבוע. נסעתי לים, בשבת נסענו הכרמלה, בטו בשבט , היינו בטאבון הנהדר, השארנו שם 80 שח וזאת ארוחה ל-3 אנשים, היינו גם בחורשת ה-40 ומצאנו שם הפתעה לא נעימה. רציתי לראות טבע , כלניות, ירוק פרחים, במקום זה מצאתי חפירות ארכיאולוגיות וזה ממש הרגיז אותי, להפוך את הירוק של הכרמל, או מה שנותר ממנו לאתר עתיקות. עוד יותר התרגזתי כאשר גיליתי שהעתיקות לא מכאן אלא הובאו מהר הנגב ממקום שנקרא רמת מטרד. אכן מטרד. רק למה להעביר את המטרד מהנגב לכרמל.

לפיזיותרפיה גם כן הגעתי בכוחות עצמי, לא באוטובוס ולא עם הבן. אוטובוס זה נורא. לחזור לנהוג זה כמו לחזור לחיות.

לאט לאט התיפקוד של היד משתפר

אני יכולה לתפוס כוס בכל האצבעות

אני יכולה להכין קפה בדרך נורמאלית

אני יכולה כבר לקשור שרוכים

אני יכולה כבר ללבוש ג'ינס עם כפתורים ולא מכנסיים עם גומי

אולי באמת ארשום לי דוח התקדמות.

הנה לפני שבועיים הלכתי לאירוע של ריקודי עמים בטכניון.

לרקוד יכולתי. לנהוג לא.

החייל הביא אותי אפילו לטכניון לא יכולתי לנהוג

היה אירוע נהדר.

פגשתי אנשים שלא ראיתי שנים, זכיתי להמון התעניינות במצב היד, כל אחד היה לו מה להגיד, מה לייעץ , איך לעודד...

יש עוד המון עבודה

אולי ארשום כאן לאט לאט איך זה משתפר.

טפו טפו שרק ישתפר עד להחלמה מלאה