הכל חדש ונוצץ

סוסון היום בן 31 (לא יומולדת)

אני מסתכלת עליו ועל עצמי

איפה אני הייתי בגיל 31

למרבה הפלא נראה שזה היה רק אתמול

כבר הייתי גדולה, כבר הייתי אמא, גרתי אז ברחובות בדירה השניה באותו בניין, התמודדתי עם בעיות פרנסה, בעיות עם הילד, בעיות עם הבעל, ועוד איזו בעיה קטנה, או גדולה תלוי איך מסתכלים על זה. אני זוכרת את יום הולדתי ה31. הבעל בא הביתה ונתן לי מכות. אני כבר לא זוכרת על מה. כן גם דוקטורנטים במכון וייצמן מכים את נשותיהם והמשטרה אז לא עשתה דבר. לא זוכרת אם בכלל קראתי למשטרה באותה סיטואציה אבל למתנת יומולדת כזאת לא פיללתי. אני רק זוכרת את עצמי עומדת במטבח. זה הכל. מעבר לזה קרו כל מיני דברים שמאפיינים את התקופה ההיא. עבדתי במכון, סוסון היה חולה ואז בכלל לא קראו לו סוסון, היה חולה הרבה זמן עם דלקת ריאות ואבעבועות רוח, הכל התלבש אז עליו ואני נשארתי איתו בבית, בעלי הלך לעבודה כאילו זה לא עניין שלו כלל, והבוס שלי מאוד לא אהב שאני נשארת בבית עם ילד חולה. אני זוכרת את בעיות ההתפתחות של סוסון, הוא לא דיבר והיה עצבני מאוד, הוא הלך אז למעון של ויצו ולא השתלב שם כלל, הוא היה אז בן 3 בערך.

אני זוכרת שהבעל נסע לסיציליה מתי שהוא לרגל כינוס. נשארתי לבד ולא הכי שמחתי בגלל אותה בעיה קטנה או גדולה. היה קשה. תמיד היה לי קשה בגלל סיבה זו או אחרת. מצאתי לי אז ניחומים באותה בעיה קטנה גדולה. אני זוכרת גם שהלכתי למכון אדלר, הלכתי לבד, הבעל לא רצה. כאילו הבעיות של סוסון הן רק שלי. הוא התייחס לכל דבר בדרכו שלו ובעיקר  בדרך נוגדת לדרך שלי . בעיקרון. אם אמרתי לבן הוא אמר שחור. רק בגלל שאני אמרתי. אם למשל במעון אמרו שיש ארוחה מבוקרת מבוססת על תזונה נכונה ואין צורך לתת לילד ארוחה בבית הוא הכין לילד דייסה והילד כל יום בא באיחור בגלל הדייסה. כן עבדתי במכון, היתה זו בשבילי נישה אחרת, גם הלכתי לריקודי עם. בלי הבעל כמובן, גם זו היתה נישה אחרת.

אנחנו רבנו על כל דבר אני והבעל. על הנטל, על העבודה, על אחריות, על הכסף, על דרך הטיפול בילד, על ההורים שבחיפה, חשבתי פעמים רבות לעזוב הכל ולחזור הביתה. מזל שלא עשיתי את זה.

בעל הבית היה איש די צעיר ודי עצבני. הוא היה נשוי עם 2 בנות אחת דומה לו אחת דומה לאשתו. לימים הוא התגרש. כן גם הוא וכך עברנו לדירה שלישית באותו בניין. שם כבר היה הרבה יותר טוב משומה. אני נזכרת שרק בדירה שלנו היה טלפון באותה תקופה. ואז השכן ממול התחבר אלינו עם האלחוטי שלו והיה תופס לנו את הטלפון שעות. הוא היה אגרונום והוא תפס את הטלפון בשעות הערב בענייני עבודה. לא מבינה איך נתתי לו להתחבר אלינו ככה ואני לא זוכרת מי בסופו של דבר שילם את חשבון הטלפון

איפה אני ואיפה סוסון. סוסון הוא עוד ילד קטן. לא להאמין שבגיל 31 הייתי כה בוגרת. לא חושבת שהיום אחרי כמעט 30 שנה אני יותר בוגרת. באיזה מקום הגיל הוא רק מספר.