הכל חדש ונוצץ

טוב ראש השנה עבר, גם היומולדת, קיבלתי המון ברכות, בעיקר מחברים בפייסבוק, חלק אפילו ריגשו אותי כי לא ציפיתי... אך מקומם של האנשים המשמעותיים בחיי נפקד. בעיקר המשפחה הבוגרת. הילדים דווקא בסדר. למרות שלא ציפיתי מהם ליותר מדי זה העלה בי תהיות. אמא, הרי היא מצאה אותי בדרך לקלאבוטל, אז בראש השנה ויום הולדתי היא לא מוצאת אותי? אולי אז היא רבה עם אחותי והן כבר מזמן השלימו... מי יודע. ומה עם הדודים מגרמניה? הרי תמיד הם מברכים אפילו לפני הזמן, לחגים , לימי הולדת, אני גם מברכת אותם, לרוב מתוך אילוץ, כמו איזו חובה. מה קרה השנה? בשנה שעברה הם דיברו אתי ורק איתי. הם לא דיברו עם אחותי בגלל הדירה ההיא וגם לא עם אמא, רק אני נותרתי למגינת ליבם והם לא שכחו לציין זאת... אז כנראה שהשנה הם כבר מדברים עם אחותי וזה לא מעכשיו. הם בטח החליטו לפצות אותה. מי יודע איך, אולי רשמו לה צוואה, אולי נתנו לה דירה, אולי ייפוי כוח. מי יודע. הרי מאז שהיא גילתה שהם נתנו לי את הדירה שלהם כאן היא לא נחה ולא שוקטת. כל הפעולות שלה נגדי הן בגלל הדירה הזאת. הרי בגלל הדירה היא לא סיפרה לי איפה אמא והוציאה לי צו הרחקה ותביעה על בזיון בית משפט ותלונת שוא על שפגעתי לה באוטו. היא הרי הבטיחה לי שהיא לא תשתוק לי על זה ואם היא מבטיחה היא מקיימת. בגדול...

עברתי קצת על הפוסטים של השנה היוצאת, מעין סיכום שנה בעיקר בנושא המשפחתולוגי הזה. זה נותן פרספקטיבה יותר ברורה. כן, בטח, היא משתוללת עלי בגלל הדירה והיא לא תוותר עד שתראה את גופתי מפרפרת. היא שונאת אותי באופן מטורף. לא שאני לא שונאת אותה אך לא הגעתי לרמות טירוף כמו שהיא הגיעה אליהן. תחילה היא הלשינה על הבן שלי, אחכ אמא עברה את הניתוח ההוא. אבל אני עדיין לא יודעת אם זה ניתוח יזום או שקרה לה משהו. אף אחד לא דיבר איתי על זה. ולפתע אני מגלה שבאמת אף אחד לא מדבר איתי על אמא, כולם שולחים אותי לדבר עם אחותי

אני שואלת את הרופא בבית חולים אחרי הניתוח מה קרה לאמא הוא מסרב לדבר איתי ושולח אותי לברר עם אחותי

אבל לא רק שם זה קורה, גם כשאמא נעלמה כולם שלחו אותי לדבר עם אחותי, המשטרה, לשכת הרווחה, חברת הסיעוד, כולם שלחים אותי לדבר עם אחותי. אחותך יודעת. הם אומרים לי. היא מטפלת בכל. אבל אני לא מדברת איתה וזאת אמא שלי ויש לי זכות.... מה קורה? הרי באמת יש לי זכות. הרופא חייב לתת לי את מלוא האינפורמציה ואפילו יש לי זכות לקבל את התיק הרפואי של אמא, המשטרה יודעת איפה אמא אך לא רוצה לומר לי, משרד הרווחה לא אומרת, רק חברת הסיעוד אומרת לי איפה אמא כשאני אומרת שאני חוששת לחייה. למה זה? למה לא מספרים לי? למה שולחים אותי לאחותי? היא אמרה להם משהו? למה לא? אם היא מוציאה לי צו על שטויות ומעלילה עלי בקשר לאוטו שלה אולי היא הפיצה עלי כל מיני שקרים, והרי היא הוציאה לי צו הרחקה ברגע שהיא הכניסה את אמא לבית אבות. בכלל אסור לי לדבר איתה. ובכל זאת כולם שולחים אותי אליה. רק שעוד לא ידעתי את זה. מה היא אמרה עלי? ומי עוד? אולי היא בקשר עם האקס שלי, מי יודע, הכל יכול להיות. מה מסתירים ממני ולמה?

בסוף אני נשברת ומדברת איתה. כן, הדירה הזאת הטריפה אותה לגמרי. היא לא נורמאלית אבל היא לא מרפה ולא תרפה. תלונות, תביעות, ושוב תלונה במשטרה. הכל בגלל דירה מצוקמקת כאשר יש לך מיליון דירות? מה קורה לך אחותי? היא לא תרפה. אני יודעת שהיא לא תרפה. אבל אין לי עם מי לדבר. כל הדרכים חסומות... היא אמרה במפורש שאני גנבתי דירה ושהיא תראה לי מה זה.

גם במעון הרופא לא מדברים אתי. רק איתה. לא מדווחים כשקורה לאמא משהו, לא דיווחו לי לא על הנפילה ולא על הקלבסיאלה, כמה שביקשתי מהם הם לא נענו לי. לא על המצב הרפואי, לא על הקוגניטיבי, לא למה היא נמצאת שם ככ הרבה זמן מתי היא תחזור הביתה ואם בכלל.

כן שנה חדשה החלה ואני לא ארפה מהמאמצים להוריד אותה מהגב שלי. היא באמת סכנת נפשות. מטורפת עם תדמית של נחמדה. עד עכשיו לא הצלחתי לעשות שום דבר. אני מקווה שהשנה אצליח. אולי לפחות מישהו יקשיב לי, יפתח את האוזנים, יפתח את הלב, יאמין לי, יעזור לי, יתמוך בי

נ.ב. אני יודעת שהיא קוראת כאן עכשיו. כל בוקר היא מחפשת את סוסון. כשהבלוג היה סגור זה לא קרה.