הכל חדש ונוצץ

היה שמח בתקופה האחרונה.

זה התחיל ביום חמישי 21.9 עם קוקה קולה לייב. שני הבנים הלכו לשם. אחד קנה כרטיס ואחד התפלח. ממש גאון. ממש ראוי להערצה על הרעיון שעלה במוחו. אחד חזר בלילה, אחד חזר בבוקר. אחד ברח מהגשם אחד נרטב עד העצם. שניהם אמרו שזו היתה חוויה בלתי נשכחת. חבל שצריך מלחמה כדי להביא דברים כאלה לחיפה. מגיע לנו יותר.

למחרת ערב ראש השנה נסענו למלון "חוף גיא" בטבריה.  את זה שחזר בבוקר היה קשה להעיר. אחלה מלון. מומלץ בחום. יש שם בריכה מיוחדת לאורחי המלון בלבד, יש שם חוף ים, יש שם פארק מים ראוי להתכבד לקהל הרחב וכמובן לאורחי המלון. בפארק יש בריכת גלים גדולה, 7 מגלשות מים 2 לילדים קטנים, 5 לילדים גדולים 2 מהן מפותלות, 2 קמיקזות ואחת לבנה חבל על הזמן קמיקזת על - נפילה חופשית כמעט 90 מעלות מגובה רב. וואוו. מפחיד. הבנים גלשו במגלשה הזאת כמובן. אני הסתפקתי במפותלות וגם כך הייתי עוף מוזר.

יש שם גם ספא מפואר למדי, ג'אקוזי חם, ג'אקוזי קר, מפל מים בריכת שחיה, חדר כושר כמובן וטיפולים. זה יותר מתאים לי לא?

אכלנו שם כמלוא הבטן. ארוחת ערב ראש השנה, ברביקיו בחוץ על שפת הכנרת בשרים על האש, ארוחת דגים טריים, ארוחות בוקר עשירות, כל ערב מופעים וריקודים...

יצאנו גם לטיול סביב הכנרת. נכנסנו לכורסי, פארק הירדן, בגשר אריק ירדנו לשחות בירדן, המשכנו לכנסיית כפר נחום האורתודוכסית זאת עם הכיפות הוורודות...

אתמול חגגתי יומולדת. בבוקר עדיין במלון, היה לנו check out מאוחר וחזרנו להשתעשע במתקני המלון, אחה"צ חזרנו הביתה, חגגתי עם הילדים בקניון והם קנו לי מתנות יפות, בערב חגגתי עם חבורת הזמר...

אבל דבר אחד העיב על הכל ולא נתן לי מנוח. בערב ראש השנה התקשרתי להורי לאחל שנה טובה. כן, אמא ביקשה סליחה וחשבתי שמן הראוי לסלוח, אחרי הכל היא ביקשה סליחה, ואתם יודעים מה זה בשביל פולניה לבקש סליחה. אבל לא. אני לא יכולה לסלוח. רוצה ולא יכולה. הרגשתי אחרי האיחולים האלה איך האנרגיות השליליות הולכות ומשתלטות עלי. לא אני לא יכולה לסלוח. לא יכולה לסלוח שהם שלחו את אחותי למרכז ולי אמרו שאין לי מה לפחד מהמלחמה, לא יכולה לסלוח שהם שיקרו לי. לא יכולה לסלוח על צו ההגנה שהיא הוציאה בשעה שכל פשעי הוא שאמא סיפרה לדודה והדודה סיפרה לי. כאילו אני אשמה שהגיעה אלי אינפורמציה שהם לא רצו שתגיע. אמנם אין משמעות לצו ההגנה הזה אך זה בכ"ז מעליב. והם לא אומרים לה שום דבר. לא .אני לא יכולה לסלוח על זה.

אני ככ מצטערת שאיחלתי להם שנה טובה. עכשיו הם חושבים שסלחתי. הם  חושבים שאפשר לעבור הלאה. הם רוצים לחגוג אתי היום יומולדת במסעדה...אני יודעת מה יקרה אם אחגוג אתם. הכל יחזור למצב "כאילו לא קרה כלום" והם ימשיכו לפגוע בי.

אני יודעת גם מה יקרה אם לא אחגוג. הם יתחילו לצרוח ולאיים.

מה אני עושה עכשיו?