אני לא יודעת כמה הסיפור הזה היה אמיתי.
כשאמא מדברת על אחותי פניה זוהרות, עיניה התכולות מקבלות מן ברק שכזה, עור פניה מלבין ומחליק, קמטיה כאילו מתיישרים וחיוך מלאכי נסוך על פניה כאילו לפני רגע היא פגשה את אלוהים או לפחות את שליחו.
כך היא סיפרה על אחותי כשהיינו שם בטיפול של עמך
כך נראו פניה כשהיא סיפרה איך אבא נסע לגיהינום להביא לה מסמכים שהיא שכחה שם
כך נראו פניה כשדברנו על קלאבוטל. היא הסכימה לעשות החלפות בשבילי ואני הרעה לא הסכמתי אז היא החליפה בעצמה וזה לגיטימי לחלוטין.
כך נראו פניה כשהיא אמרה שאחותי החזירה לה את כל הכסף
כך נראו פניה אחרי שעברתי ניתוח והיא באה לספר לי שאחותי ככ טובה והיא לא מבינה למה אני שונאת אותה.
משחר ילדותינו היא טוענת שאחותי טובה ואילו אני היא הרעה והנוראה.
כל סיפור עובר שכתוב מחדש אצלה בראש וכך היא מסובבת את העיניינים שאני יוצאת רעה ואחותי יוצאת טובה.
אחותי החזירה את כל הכסף????
איזה כסף??? אז את כן נתת לה כסף. למה את כל הזמן אומרת שלא נתת לה כלום? איזה כסף נתת לה והיא החזירה לך?
את הכסף מהבית הלבן.
כמה זה היה?
70,000 שח
זה עלה 70,000 שח??? את שילמת לה את הבית הלבן?? הרי כל הזמן את אומרת שלא שילמת ושאין לך כסף ואת חוסכת לזקנתך
אבל היא החזירה לי.
אבל את אמרת שלא נתת לה כלום. אמרת שהדודים מגרמניה נתנו לה או שהיא כבר סידרה מישהו או שמישהו שמאמין בה נתן לה איזה מענק. למה שיקרת?
לא שיקרתי.
טוב. כמה עלה שם שכד?
5000 שח לחודש.
ואת הסכמת לשלם לה את זה?
היא אמרה שהיא תחזיר לי
ומאיפה היה לה להחזיר לך?
היא מכרה חנות.
אבל היא לא רצתה להחזיר לך את הכסף מהחנות
בסוף היא החזירה הכל
אמרה ופניה זוהרות באור יקרות.