הכל חדש ונוצץ

למעשה לא היה לי הרבה מה לעשות אתמול. פיניתי את רוב עיסוקי לכבוד החגיגה שלא היתה (תתפלאו, יש כאלה). אנחנו נוהגים להתקשר לברך. לא התקשרתי. אמרתי לעצמי רק לא להתרגז ולא לצייר תסריטים. הם חוגגים בלעדי, הם לא חוגגים , זה לא מעניין.

ב- 6:00 בערב הוא הגיע.  לא התכוננתי לו. למרות שהזמנתי אותו לבד לא האמנתי שהוא יעשה את זה. לא הכנתי שום דבר מיוחד. יותר נכון לא הכנתי שום דבר בכלל. הוא בא לבד. בלי אמא. הילדים התנפלו עליו בנשיקות. (גם אני אבל אל תספרו). לרגע חזר לי האבא שאבד לי בשנים האחרונות.

הכנתי לו תמונות שסרקתי מאלבום ישן הגדלתי והדפסתי אותן. הוא ביקש תמונות של סבתא. הכנתי גם 2 תמונות של סבתא. אותה סבתא מופלאה שסיפרתי עליה לפני כמה ימים.... כמה היא חסרה לנו וכמה אנחנו מתגעגעים אליה.... היא היתה גדולה מהחיים.... אילו היה אפשר להביא אותה לכאן... וגם את הדודים מגרמניה שידעתי איתם ימים טובים יותר....

הם לא חגגו אתמול במסעדה. כך אמר. הוא החליט לא לחגוג עם אף אחת משני בנותיו הניצות בתאריך עצמו. מתי כן? לא יודעת. גם לא חשוב. החגיגה כבר היתה אצלי בבית. אם יש עוד איזה חגיגה במסעדה או באולם שמחות זה כבר לא מעניין. רק שאביא לו את האירואיקה של בטהובן.

אוקיי