הוא בן 26. אבל אני לא יודעת באמת בן כמה הוא. לפעמים הוא תינוק בן יומו יונק שדיים ומסרב להפרד מהם. לפעמים הוא זקן בן 80 עפי כמות החרא שהוא אכל בחייו ועפי האנרגיות שלו. זהו סוסון שלי. היום הוא בן 26. תקוע אתי. תקוע בבית. כשפתחתי את הבלוג הוא היה סטודנט במכללה. היום הוא בבית. לא עובד, לא מוצא עבודה, לומד משהו פעם בשבוע וגם זה לא ממש הולך. בירוקרטיה, קומבינה , איך שתרצו. הוא לא זז ממני. הוא גם לא נותן לי לזוז. יאוש.
2 שירים יש לי בשבילו. הם לא מתארים אותו אבל נותנים תחושה כללית
בת עשרים ושש
ביצוע: רבקה מיכאלי
מילים: חיים חפר
לחן: דפנה אילת
אור כוכב יזרח
רק לי לבדי
על דירת הגג
ברחוב צדדי
שם פינת בישול
חדר מסודר
מחכים לאיש
שיגיע כבר.
אך אני לבד
אין איש על ידי
שוב איני יוצאת
סתם עם ידידים
את הנשפים
שתשרוף האש
די נימאס, אני
בת עשרים ושש.
בסרטים רבים
כבר החזקתי יד
בין החיזורים
חיוכי אבד
עור פני מתחיל
כבר להתקמט
אלף הבטחות
אף מילה אמת.
תקליטים בלי סוף
כבר השמיעו לי
הצעות רבות
כבר הציעו לי
השנים עוברות
ואני לבד
אלף בחורים
אף חבר אחד.
כן היו לי כבר
אהבות רבות
אלף בילויים
אלף מסיבות
בריקוד עברו
כל ימי שישי
כמו חלום שתוי
בילתי ממשי.
אך לאט לאט
אנוכי נמצאת
במצב שבו
אין עם מי לצאת
ופתאום בלב
באיזו פינה
מתחשק להיות
בורגנית קטנה...
חברות לוחשות
כמו בסוד כמוס
מה את מחכה
לנסיך על סוס
ומיד באות
עם אחד מכר
נודניק מזדקן
אבל מסודר.
אז אני יוצאת
בחיוך יהיר
בשימלה יפה
לרחובות העיר
ורואה שאין
מה להתבייש
סך הכל אני
בת עשרים ושש!
את מילות השיר קבלו באתר הזה http://www.orange.co.il/orangemusic60/10286.html
הן מתארות די במדויק את המצב
בתקווה לשירים יותר שמחים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@