הכל חדש ונוצץ

ת'אמת יש לי ככ הרבה פוסטים על יומולדת, רק תסתכלו בעננה בצד ותראו שזו הקטיגוריה הכי פעילה אצלי. יכולתי לבחור אחד, אבל למה, היו לי ככ הרבה משלי , 54, ואת הקרוב אני עומדת לחגוג עם פול מקרטני. הוא בא לארץ לכבודי. החלטתי לכתוב על 2 אחד שמח ואחד עצוב.

איזו פאדיחה

עד גיל 9 כמה שאני זוכרת היתה לנו מתכונת קבועה. אמא הזמינה, או אני הזמנתי את קומץ חברי הקרובים, חילקתי להם הזמנות שהכנתי, והיו לא מעט, אמא היתה עורכת שולחן על השולחן צלחות עם ממתקים מפיות כוסות שתיה, אני ישבתי בראש השולחן עם זר על הראש והיינו שרים שירי יומולדת היום יומולדת היום יומולדת היום יומולדת, או יומולדת לדפנה השמחה לילדים יומולדת לדפנה הבה נצא בריקודים בידים הך הך הך וברגלים תך תך תך להלהלהלהלה 1,2,3 אחכ היינו קמים ומשחקים משחקי חברה. הכי שנאתי את כסאות מוזיקאלים. הייתי עפה ראשונה. זה למעשה הריאליטי הראשון. לא? 10 כסאות מוזיקה המוזיקה מופסקת כולם מתיישבים. מוציאים כסא מוזיקה כולם רצים סביב הכסאות 9 כסאות 10 ילדים המוזיקה מופסקת ואחד מודח. שיט. שנאתי את זה אבל היו משחקים שיותר אהבתי כמו אלה עם הבלון. אחכ היו מרימים על כסא שתזכי לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה והולכים הביתה עם שקית הפתעות.

בגיל 10 החלטתי להזמין את כל הכיתה. אמא נכנסה לאטרף והכינה חומוס בעצמה. לא הבנתי למה היא צריכה להכין חומוס אם יש חומוס תלמה. אבל היא התעקשה והיתה עצבנית כי היא מאוד רצתה להצליח אני לא יודעת למה. אמרתי לה שזה לא יצליח לה. אפילו שרתי: זה לא יצליח, אני אומרת לך. איזה רעה אני.

באותו יום שישי באתי לכיתה ואמרתי למורה : יש לי יומולדת . אני מזמינה את כל הכיתה. תודיעי. כך היו עושים כולם. אומרים למורה והיא היתה אומרת בשעת מחנך שיש יומולדת לזה וזה וזה. וכך חשבתי שיקרה גם לי. אלא שהמורה לא הודיעה כלום. אמרתי את זה שוב למורה היא אמרה עוד מעט שבי עכשיו בשקט, חיכיתי חיכיתי והיא לא אמרה דבר. כך נגמר יום שישי וכולם הלכו הביתה. אני עמדתי בושה ונכלמת היי יש לי יומולדת תבואו צעקתי.

באו רק 10 ילדים. אז עוד לא היה טלפון בטח לא סלולארי ועל סמס אף אחד עוד לא חלם. באו רק 10 ילדים. ואמא כלכך עמלה על החומוס...

יומולדת שמחה

אני בת 19. חיילת. החלטתי לעשות מסיבה בבית הורי ולהזמין את החברה, היתה לי איזו חברה כזאת מתנדנדת. לא הייתי בטוחה שיבואו בכלל. הייתי לחוצה. עשיתי כבר מסיבה בבית הורי והיא היתה מאוד לא מוצלחת. כולם אמרו לי מה לעשות כולם קיטרו... פחדתי שגם הפעם זה יהיה ככה.

הם באו. כולם. הביאו תקליטים, מוזיקה רועשת, כולם רקדו שרו, אכלו טוב ואני הייתי בשמיים. אפילו המשטרה שאוהבת לבוא לבקר במסיבות ולהרוס אותן לא הופיעה. היה כיף.

זהו שעל כיף אין הרבה מה לדבר....