הכל חדש ונוצץ

רציתי לכתוב סוף סוף הלכנו לבית קפה

אבל נתבדיתי. כרגיל

במקביל היו גם צרות עם האקס....

לא היה לי נעים בלשון המעטה לשמוע שלאקס שלי יש חברה.

האמת שזה היה די שוק בשבילי. עד כדי כך שפתאום כל חיינו המשותפים חלפו לפני כמו בסרט. הבנתי מה קורה לאנשים שבשעות מצוקה כל חייהם חולפים לפניהם כמו בסרט. נזכרתי איך גרנו ברמת אביב, איך טיילנו שם, איך הגענו לסנדוויץ... לא ידעתי איך להתמודד עם זה. לא ידעתי איך לאכול את זה. מצד אחד התגרשנו אז מה זה איכפת לי בכלל מצד שני....

כן, זה היה מאוד לא נעים. מאוד לא נעים היה לי לשמוע שאחותי פגשה אותם בנווה ים מאוד לא נעים היה לי לשמוע שכאשר סוסון היה בבית חולים עם יד שבורה היא באה לבקר אותו עם הבת שלה וסוסון מבסוט מאוד לא נעים היה לי לראות אותם מטיילים יחד על החוף עם סוסון וההורים של האקס, מאוד לא נעים היה לי כשהם עשו לסוסון מנוי משפחתי בספורטן. בלעתי אז הרבה צפרדעים.

אחת הפסגות הלא נעימות היתה כאשר האקס יצא לעבוד בארהב ולקח איתו את סוסון. היתה התלבטות גדולה לגבי הנסיעה של סוסון אבל בסוף הוא נסע. הם נסעו לבד אחכ היא הצטרפה. ביקשתי ממנה להשאיר אותם לבד היא ענתה לי בגסות ומאז לא דיברה אתי מילה. עד אז היא ניסתה להיות חברה שלי ודווקא היו לנו שיחות נחמדות.

בסוף הוא חזר לארהב. הוא לא הסתדר כאן. היא נשארה כאן. הייתי מזה מבסוטית. חשבתי שהם נפרדו. אני זוכרת בוקר אחד של יוני , אחותי הזמינה אותי לזוג חברים שלה ישבנו ככה בחצר שלהם כשהחתולים שלהם מסתובבים סביבינו, אווירה פסטורלית בלב העיר ואני אומרת האקס שלי לא בנוי לזוגיות הוא נסע לארהב והשאיר אותה פה

אבל למחרת הכל היה אחרת. אני התקשרתי אליו לארהב והיא ענתה לי. התחלתי לרעוד

התקשרתי לאחותי : אני צריכה לדבר איתך. 

קבענו באיזה בית קפה היא כבר ידעה על מה מדובר

איכפת לך שאביא גם את אורנה? היא שאלה

תביאי אותה

ישבנו שלושתינו בבית קפה כאשר אורנה מספרת על הצרות שלה

ולי כבר אין זכות דיבור

המשך של זה

ישבנו לנו בבית קפה, היא סיפרה לי על כל התלבטויותיה בנושא ההריון. כן, היא היתה אז נשואה ונכנסה להריון מהמאהב. זו היתה עילה למערכת שיחות לתוך הלילה, בבתי קפה ובכל הזדמנות אחרת. מצד אחד היא רצתה את ההריון הזה, שיהיה לה ילד מהמאהב , מהאיש שהיא אוהבת. מצד שני היא הרי אישה נשואה וזה מסוכן, אסורה לבעלה ולבועלה וכל השטויות שאולי הן רק על הנייר כי היום מקובל שאם אישה נכנסת להריון מחוץ לנישואין הילד יחשב  של בעלה למרות שהוא לא האב הביולוגי כדי לא לאמלל את הילד עם ממזרות.

היא ישבה לי על הראש חזק עם הסיפור הזה, שיתפה אותי בכל לבטיה, אני כהרגלי בקודש יעצתי לה וגמני לא הייתי בטוחה מה עדיף לה לעשות. אז דיברנו דיברנו ודיברנו.

ישבתי לי אותו ערב מהורהרת בבית הקפה כאשר היא דיברה. משהו העציב אותי. אני לא זוכרת מה.

את עצובה בגללי? - שאלה

גם - אמרתי - גם בגללך, גם בגללי, את יודעת החיים שלי לא ככ שמחים, אני לבד פה, הבן עבר תאונה, היו לי מריבות עם הבעל, ויש לי עוד ילד החבר שלי עושה בעיות.

- היה לך טוב - היא אמרה

- מתי היה לי טוב?

- אז לפני שנסעת לארהב. היו לך בעל וילד בלונדיני

- אני לא זוכרת שהיה לי טוב, אני זוכרת שהיו לי הרבה בעיות עם הבעל והתלבטתי אם לנסוע איתו. גם עם הילד היו לי בעיות. לרוב אני נוטה להתגעגע לתקופות מסוימות לתקופה הזאת אני לא מתגעגעת בכלל

- היה לך טוב

- אני לא אתווכח איתך על זה...

היא באמת חשבה שהיה לי טוב?

אני זוכרת כמה בכיתי לה אז על הבעל ועל הילד והיא לא אמרה דבר

זה הדליק לי נורה אדומה