אני מודה שהקטע הזה לא קרוב היום עם לבי ויתכן שיצא קצת מבולבל. אבל הוא חשוב מאין כמוהו. לפחות בשבילי.
אחרי חפירות רבות הגעתי למסקנה שכל הצרות שלי באות מהדירה הקטנה שלי שאני גרה בה.
אמא שלי הרי קנתה לי אותה לפני שנים כאשר בכלל לא רציתי אותה
היו לי איתה המון ויכוחים.
לא רציתי אך בכל זאת חתמתי על החוזה ושילמתי משכנתא
עד היום אמא מתהלכת כמו טווס בקשר לדירה הזאת וכל חברותיה מתרצות בפניה, איזה אמא טובה יש לי.
הבעל שלי רצה חצי ממנה. עד היום הוא שונא אותי על כך שהוא לא קיבל. לא חשוב שהוא חי היום באחוזה, לפי התיאורים של סוסון.
הבעל של אחותי רצה גם כן חצי. איך זה שקנו לדפנה דירה ולאחותה לא.
הוא הסית את אחותי. היא שנים לא אמרה דבר אך נצרה את זה בליבה עם כל השנאה
כשקראתי השנה את המכתבים שלה אלי נדהמתי. כן המכתבים האלה מגרמניה.
המכתב הראשון מתאר כעס עצום כלפי ההורים. וזה משום שאני קיבלתי יחס יותר טוב ממנה. קצת מוזר שהיא כותבת לי מכתב כזה. על מי בעצם היא כועסת? עלי? על ההורים? ואיך היא יכולה להתלונן בפני על ההורים על זה שהם נתנו לי יותר. לא שמתי לב לזה בכלל. נכון שאני קיבלתי דירה והיא לא. נכון שגם החתונות שלנו נראו אחרת. בעוד אני התחתנתי כדת משה וישראל עם חופה כוס שבורה רבע עוף וריקודים, היא התחתנה בנכר, ללא אורחים, ללא ריקודים ללא שמחה. אבל לה הם מימנו טיולים לחול בשעה שאני ככ רציתי. גמני חשתי מקופחת. את הכעס היא הפנתה כלפי ההורים, שלי הם ארגנו חתונה ולה שום דבר. לא הבנתי מה הטענות. הרי היא זו שבחרה לחיות בגרמניה ולהתחתן כמנהג המקום. מה היא רוצה? סהכ היא חיה לה טוב בחול, הבעל שלה עובד ומשתכר טוב (בעלה הראשון). למה היא רוצה כסף מההורים? למה הוא רוצה כסף מההורים שלי. הרי הוא היה זה שהסית אותה. שהעיר שאני קיבלתי דירה והיא לא, וגם הוא רוצה. הוא קיבל מההורים שלו כל מיני דברים ועכשיו הוא דורש שהורי יתנו לאחותי את אותו הדבר.
איך שלא יהיה הדירה הקטנה שלי הציתה אש שעדיין לא כבתה. להיפך, אז זה היה רק ניצוץ שהפך ללהבה יוקדת של שנאה חסרת גבולות.
כשההורים באו לבקר בגרמניה הם לא ידעו מה מצפה להם. את זה אחותי תארה במכתב השני. לא ידעתי בדיוק איזה עניין כספי מטריד אותם. היא לא אמרה שום דבר באופן מפורש. אני הבנתי ממנה שההורים מזניחים אותה ועל כך היא מתלוננת ובצדק. לא היה לי צל של מושג שהיא בעצם מתלוננת עלי בפני. ושעניין הדירה הוא שמטריד אותה.
בסופו של דבר הם התגרשו. היא עזבה את גרמניה, גרה תחילה בדירה קטנה שלו, היו מריבות שחבלז, לא ידעתי עליהן שום דבר וודאי שלא ידעתי מה הנושא, אני חייתי לי אז ברחובות תקועה עם הבעיות שלי , מדמה שהיא החברה הכי טובה שלי. בסופו של עניין ההורים שברו איזה חיסכון וקנו לה דירה קטנה מעלי עוד יותר קטנה משלי. אחותי הלכה לגור בדירה של הדודה מגרמניה שעל הכרמל בחינם ואת הדירה הקטנה שלה היא השכירה. חשבתי שכאן העניינים נרגעו.
מסתבר שטעיתי. כמו בעלי היא לא שוכחת ולא סולחת על כך שאני קיבלתי את הדירה הקטנה הזאת והיא לא. גם עכשיו היא מזכירה לי את זה ההורים קנו לך דירה, היא אמרה לי לאחרונה. לא משנה שהם קנו גם לה דירה והיא מכרה אותה כשהתחתנה בשנית. לא חשוב שמאז קנו לה 3 דירות, לא משנה שבעלה השני הביא אתו כמה דירות היא עדיין מוכנה לשרוף אותי ולשרוף את כולם בגלל הדירה הקטנה והמסכנה שלי....
כן שאלתי בהתחלה מאיפה זה התחיל, וקיבלתי את התשובה אחרי הרבה חפירות. היא היתה חברה שלי פעם, אך בליבה החזיקה הרבה שנאה והרבה תרעומת, כשחזרתי ארצה עם הבן הפגוע היא מצאה הזדמנות להתנקם. היא לא מרפה עד היום. היא גם לא תרפה.
מה רוצים ממני? מה השנאה הזאת בגלל דירה קטנה ועלובה שקנו לי ובכלל לא רציתי? הם בסופו של דבר התקדמו יפה. אני עדיין כאן. ועם זאת הם עדיין שונאים אותי. מקללים אותי, הכל. בטח שמחים לראות אותי ככה. זה מה שנותן להם את טעם החיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@